"שלא יעלה לך לראש"

[tlingit]

"שלא יעלה לך לראש"

אני חייבת לספר לך, לא שזה רק בגלל שדיברנו יש כמובן עוד גורמים שהשפיעו, אבל בשבועות האחרונים הנושא הזה שדיברנו עליו אז (הפרטים מושמטים מטעמי דיסקרטיות כמובן) באמת קיבל שינוי ומתנהל ממש אחרת (ופה בא תיאור של מצב הרבה יותר טוב) גם לכם קורה שמתאמנים מדווחים על שינויים תוך כדי האימון בצורה המהוססת הזו? ("חייבת לספר", "לא רק האימון", "יש גורמים אחרים" וכו') הייתי שמחה לשמוע איך אתם מפרשים את ההתבטאויות האלה? מדוע לדעתם המתאמנים בוחרים לתאר את השינויים תוך שימוש בביטויים מקטינים ומגבילים?

 

[ליפט]

מעניין בהחלט

כמאמנת אני מכירה בעובדה שאדם לא חי בואקום של האימון בלבד. מתוך ההבנה הזו, ארועים שונים ובלתי תלויים מן הסתם ישפיעו על התקדמות האימון עצמו לטוב ולרע. מחד, ישנם המאומנים שלפחות בהתחלה, אינם מאמינים באמת ביכולתם ליצור שינוי מציאות ויתעלמו מתרומתם לשינוי תוך שהם תולים זאת בגורמים חיצוניים כאלה ואחרים. מיקוד הכח והאחריות הוא חיצוני. קרה לי מקרה שבו לקוחה שלי הצליחה להכפיל את ההכנסה שלה בפרק זמן קצר מאוד ואמרה: "פיזרת עלי אבקת קסמים?" גם כאן יש מיקוד חיצוני שיכול, לא עלינו, ליצור תלות. על אף המחמאה וההכרה ביכולותיי זהו מצב לא בריא. זהו מצב נטול העצמה. במקרים כאלה ודומיהם, אינני ממעיטה בערכם של ארועים חיצוניים למאומן ולאימון אך חשיבות רבה אני מייחסת לפרופורציה ולשיקוף דפוס ההתייחסות וההתנהלות. איפה בכל זאת התייחסותה, התנהגותה היתה שונה מבעבר? אם זה קרה בעבר, מה היה שונה בכל זאת הפעם? מהו הדבר הקטן-קטנטן שעשתה אחרת? איך היא יכולה להזמין עוד ארועים מקדמים בחייה? ולמנף זאת למקום פרואקטיבי יותר בחייה. יכול להיות אגב שלא חידשה בהתנהגותה הרבה אך לא היתה מודעת למה היא עושה כשזה מצליח. מאידך, יש מאומנים שבאו לשבת על הגדר ולספר לי כמה האימון הוא חסר תועלת עבורם וכשמאומן מגיע עם אמירות שכאלה, זו דרך נפלאה לשים את זה על השולחן. לתת לו להסביר: מה אתה בעצם אומר לי? אין ספק שבצורה מאוד ברורה הוא מעביר את האחריות למאמן. מה שהופך אימון לאימון טוב בעיניי הוא היכולת של התהליך להעצים את המאומן. להביא אותו למקום בו הוא מכיר ביכולויות שלו, במשאבים ובעוצמות שלו, באחריות שלו - להצלחות ולאי-הצלחות. אני לא שוכחת שבמקרים רבים (רבים מדי) לקיחת אחריות זה מפחיד. לא פעם הרבה יותר נוח להיות קטן ומוגבל - זה מגייס את הסביבה לעזרתי, אני קורבן, לא מצפים ממני, יכול להיות כאן פחד מכשלון ופחד מהצלחה. יכולים להסתתר הרבה מאוד דברים מאחורי אמירות שכאלה. מה שמזכיר לי את דורון בללי - "להתעניין, להתעניין, להתעניין" וכמאמן/ת ובשום פנים ואופן לא לקחת אישית. זה שהוא מקטין את כח האימון ועצמו בסיטואציה מסוימת זה מאוד שלו וארצה לעזור לו בכך. אבל מכאן לחוש שהוא הקטין אותי - אווו זה ממש לא בריא. זהו, נחמד לחזור.

 

[tlingit]

המעניין הוא

שהמתאמן/מתאמנת יודעים שאכן הסיבה לשינוי נעוצה גם בזוית ההסתכלות השונה שלהם וכמו שאמרת בדבר הקטן-טן השונה שהם עושים בהתנהלות שלהם באותו נושא ועדיין קיים הצורך להמעיט, להקטין - לא לחגוג את השינוי... השאלה שלי היתה לגבי השיחה של המתאמנים עם עצמם והתהליך שהם עוברים, כי אני הרי יודעת ולא צריכה את האישורים מהמתאמנת לעצמי או לגבי האימון שלי - התוצאות מדברות בעד עצמן לבד

תודה על התגובה ועל הסיפורים הנוספים בנושא שמוסיפים נקודות מבט ותובנות

 

[דורון בללי]

ברוכות השבות ליפט וטלינגיט

אני לא רואה את ההיסוס בדוגמא הספציפית שאת נותנת. ולכן אני תמיד אעדיף לשאול ולא לפרש. את אומרת שאת חייבת לספר לי... האם את מתכוונת לכך שאת רוצה לספר לי? .... לא רק האימון.../ יש גורמים אחרים... ממש מעניין מה לדעתך בנוסף לאימון תמך או תרם לשינוי ולכך שהדברים מתנהלים אחרת? ומה עוד? ומה עוד? ומה עוד?..... אולם באופן כללי אני מסכים עם ליפט שההיסוס או השימוש בביטויים קטנים ומגבילים הם סוג של פחד מלקיחת אחריות על ההצלחה. אני בכלל חושב שהפחד האנושי הכי גדול הוא הפחד מהצלחה. ראשית מכיוון שאנשים לא מאומנים להכיל שהחיים שלהם יכולים להיות נפלאים ומדהימים. זו מוגבלות ביכולת ההכלה של הלב - שאצל רובנו המוחלט מאומן להישרדות. שנית, מכיוון שעם ההצלחה באה בהכרח האחריות לשמר ולטפח את ההישגים - יש פתאום מה להפסיד וזה מפחיד. לכן זה מקום חשוב וראוי להוקרה של המתאמנת. ההוקרה של המאמן היא דרך להגיד יש נסיבות (תמיד היו תמיד יהיו) ויש אותך. ההוקרה היא דרך אחת להבחין עבורה שזו היא ורק היא שעשתה מה שעשתה (ולו רק שינתה את זוית הראיה שלה..). דרך נוספת לעשות זאת היא לשאול.... על מה את גאה (במה שאת מספרת לי)? או על מה את מוקירה את עצמך? זה פותח לה את האפשרות לחגוג את השינוי. כל הכבוד

 

[ליפט]

תודה תודה איש יקר ../images/Emo140.gif

 

[אבי בכר 2005]

מתחבר לדברים של דורון

מהדברים שלך נשמע שהגישה הזו של המתאמן היא בגדר "משהו לא בסדר" כאן הוא תחילתה של הדילמה וכאן פתרונה. אם זה לא בסדר צריך לתקן (את או הוא לא משנה משהו צריך לתקן) ואנחנו יודעים שאין דבר טוב או רע יש רק התייחסות אישית תפקידנו כמאמנים היא לא לאבחן את הדפוסים כדבר טוב או רע כי אז ניפול בעל כורחינו למלכודת ה"תיקון/טיפול" תפקידינו אם כך הוא לחקור באותנטיות ולשקף בבהירות אם תראי את המצב כמעורר שאלה ודורש חקירה מתוך מקום שזה פשוט לא ברור לך ולא ממקום שמבקש תיקון תגלי שאין גבול לסקרנות והשאלות שלך יפתחו ראיה חדשה אצל המתאמן אם צריך לתקן ולשנות , הוא יהיה זה שיחליט ומה שיחליט יהיה נכון עבורו בשלב זה. גילוי נאות, מילים כדורבנות דיברתי ואכן אני מאמין בהם, מי יתן ואדע ליישמם באותה נחישות שבה אני מאמין בהם אומר אותם. ברוכה השבה.

 

[Rוני]

מתחברת מאד לחלק האחרון של

שבדריך על מתאמנים שלא לוקחים אחריות ומספרים כמה האימון לא עוזר להם. אז יש לי אחד כזה. לאחרונה הוא אמר את זה. אמרתי לו שקודם כל שיזכור שהוא יכול להפסיק את האימון בכל שלב שיבחר, ושנית - הצעתי - בוא נבדוק מה היו המטרות ואתה תסמן איפה אתה ממקם את עצמך ביום שהתחלנו ואיפה אתה ממקם את עצמך היום. שירטטתי לכל נושא סקלאה מ-1 עד 10 וביקשתי שימקם עצמו כמובן שלאחר כמה דקות המצב נראה שונה, ובבירור נראתה ההתקדמות. גם אם לא מה שרצה - עדיין התקדמות. מה שמטריד אותי בנושא הוא העברת האחריות, כביכול, אלי. לפעמים נדמה לי שהוא בא ומחפש שאעשה לו פלאים. בפעם האחרונה הוא הודה שאולי הוא לא רוצה להשתחרר מדפוסי העבר, כך הוא מרגיש ספונטני. יחד עם זאת זה לא קל לעבור תהליך עם מישהו שאני מרגישה כבר זמן לא מועט שהוא לא משחרר לעצמו את הרסן ונותן לעצמו להתקדם. נדמה לי שההודאה שהוא "אולי" לא רוצה להשתחרר מדפוסי העבר זו ההתקדמות הכי גדולה

כן, כיף לחזור

 

[ליפט]

גם זו בחירה

הי הי Rוני. הרעיון באימון הוא להביא את המאומן למרחב בחירה חדש, לאפשר לו לראות את האפשרויות ולבחור מחדש. בהחלט יתכן שמאומן יבחר מחדש אותה בחירה רגילה שלו. לאחר ששקל ובחן את המשמעויות מבחינתו, כנראה שהמחיר על השינוי גבוה מדי. לפחות בשלב זה. בכל מקרה הוא יוצא מהאימון הזה בידיעה שזו היתה בחירתו החופשית ועם ההבנה שיוכל לשנות זאת במידה ויחליט אחרת. אם הוא מצהיר כי אינו מעוניין להשתחרר מדפוסי העבר - זו סוגיה למפגש שלם: על מה הוא מרגיש שהוא מוותר (ספונטניות?)? מה תורמת לו הספונטניות בחייו? מה המשמעות של לחיות בלעדיה? זה יחשוף גם פחדים ומחסומים. זה יאפשר לו להבין מה מניע את בחירתו. זה מזכיר לי אימון שעלתה בו סוגיית האימפולסיביות. האימפולסיביות של אותה מתאמנת במתן מענה לסוגיות כאלה ואחרות בחייה שרתה בדיעבד לא מעט. המחשבה שתחליף הוא תכנון, צורך לחשוב לפני, צורך לשקול וכ"ו - ניטרלה את ההצהרה "לא היתה לי ברירה" או "הייתי בלחץ" מכל תוקף. הפחד מכשלון בקבלת החלטות, משהו שהיא קישרה חזק עם הערך העצמי שלה והדימוי העצמי שלה כאדם אינטלגנטי היה גורם מניע חזק.

 

[Rוני]

זו אכן אחת המסקנות שעלו

אצלנו - ועדיין לא הקדשנו לזה מפגד רק לא רציתי לאבד את מומנט האמירה - הוא הפחד מכשלון. לא רק מקבלת החלטות אלא גם מביצוען.

 

[ענתוצאות]

אפקט ההקטנה

הוא אחד ההשלכות הנפוצות ביותר ונובע מפרדיגמות שונות ומגוונות האוחזות בנו. אפקט ההקטנה נוגע בתחומים שונים - הקטנה של עצמי, הקטנה של האחר, הקטנה של עוצמת רגשות, הקטנה של פוטנציאל החיים ועוד ועוד. פעמים רבות הוא פרי של חינוך או תפיסה שיוצרים סדרה שלמה של פרדיגמות (אסור להתגאות... אסור לשבח את האחר פן יגבה ליבו... לא טוב לשמוח מידי... לא כדאי לסמוך על אחרים...או על החיים...). כשאדם מקטין סיטואציה - חשוב להבין מה הדפוס המחשבתי שגורם לכך ולכן, במצב כזה, ממש לא חשוב לי אם הוא הקטין את עצמו או מקטין אותי או מקטין את עוצמת החיים מה שחשוב לי הוא התבנית שעוצרת אותו. לכן, הייתי מתמקדת בשלב הזה, באופן ההתבטאות, בעיקר באופן ההתייחסות ונכנסת איתו יחד לעובי הקורה, כשאני משקפת לו את העובדה שמאחורי הקטנות (לכל הכיוונים) יש פרדיגמות שחשוב לזהות אותן. רק אתמול אמרה לי מתאמנת (לא צעירה) שאמא שלה חינכה אותה ש"מי ששמח יותר מידי - החיים מענישים אותו"... יופי של שרשור. נהנית לקרוא את התגובות העמוקות כל כך. כייף איתכם ענת

 

[אבי בכר 2005]

אני רק יכול לדמיין

לעצמי איזה מערכת פרדיגמות בונים בחיים שלמים על בסיס חינוך כל כך מעמיק שאומר "מי ששמח יותר מידי - החיים מענישים אותו"... אם חושבים על זה יש בזה הגיון מסויים אני מאמין ורוצה להאמין בהכללה שכולנו כאן מבינים שאין דבר כזה לשמוח יותר מדי אם כך מי שכן חושב שיש דבר כזה לשמוח יותר מדי אזי אם עשה זאת ודאי הוא מאמין שמגיע לו עונש (עשה משהו שאסור היה לו) ואנחנו גם יודעים שאם אתה מזמין משהו מהיקום מתוך אמונה אמיתית היקום ימלא משאלתך משמע במקרה זה אכן היקום מעניש את מי ששמח יותר מדי כמו שאת רואה הוקסמתי מהמשפט הזה.

 

[מיכל הררי]

נהנית מהשרשור. תודה ../images/Emo45.gif

וכן, יצא לי שמודרך הביע חוסר אמון איך טיפול שנתתי לו ממש שיפר את מצבו והוא ניסה למצוא לזה הסברים אחרים