שלא נדע מצרות, אבל אם יושבים שבעה על סב/סבתא

[שני 192]

שלא נדע מצרות, אבל אם יושבים שבעה על סב/סבתא

אני יודעת שכאשר זה יקרה, אסור יהיה לאמי לבשל (כי זה בן משפחה מדרגה ראשונה). השאלה היא אם לי יהיה מותר להכין אוכל כי אני הנכדה ולא הבת (יש לי עוד אחיות קטנות בבית)?

 

[אופירA]

ודאי שמותר לך

שאלות בהלכה תשאלי בפורום "לשאול את הרב", כי פה זה פורום לדעות שונות, ועונים כל מיני בעלי דעות שונים, ולא מסבירים שהם לא מביאים את דבר ההלכה. נדמה לי שגם לאמא מותר עבור ילדיה הקטנים אם אין מי שיעשה את זה, אבל אני לא מכירה טוב את הנושא, ויש לך סיבה טובה לשאול בפורום ההלכה.

 

[לאונרדו האחת]

אגב מנהגי אבלות

משתנים מעדה לעדה.. מה שקבוע בהלכה לכלל הציבור זה השבעה, השלושים.. הקריעה... לגבי ישיבה, גובה הישיבה..יש הבדלים יש מנהגים לגבי אוכל בשבעה וחלקם הם לא ממש הלכות..כולל לאיזה מקומות מותר ואסור להגיע בשלושים. אך מנסיוני עם אבל המסורת מאוד מנחמת, משום שהיא מעניקה מעטפת והגנה לאבלים... ואכן זה פורום לא למטרות הלכה אלא

יותר לשם קרוב לבבות ואם זה לא ברור לנכנסים מהכותרת..אז יש להם בעיה בהבנת הנקרא ואין דבר יפה יותר מהחלפת דעות ודיון.. בעיניי..זה מפרה פי כמה מהטפת מוסר על כל פנים!

 

[אלה מורז1]

יהדות לחילונים ממקומי שלום תמי מה שלומך. מעניין בהבנת הנקרא שלי מהכותרת של הפורום הרי שבהיר לי שעניינו נוגע לכול הנוגע ליהדות וכמובן הלכותיה ובשל שהיהדות מעיקרה מקרבת לבבות הרי שיש מקום גם לדיונים בכול נושא וכו לאורה של היהדות ומכך אף הדעת מתרחבת להבנת הלכותיה של היהדות וכך משבקשתי לבדוק באם הבנתי נכונה את שמו של הפורום שבשלו מלכתחילה הצטרפתי כחברה נכנסתי להודעת המנהל לבדוק ולהלן ציטוט "אנחנו מחכים לשאלות בכל דבר, אבל כל דבר, שקשור ליהדות, וגם לדיונים פילסופים הגיגים ושאר ירקות" באופן אישי אני חושבת שאם אין הפורום עונה לשאלות הלכה ביהדות הרי שאז אינו שונה מכול פורום של יהדות חילונית שם הפורום הנו יהדות לחילונים בברכה אלה

 

[לאונרדו האחת]

אהה אכן עברת

בעינינ, את המבחן בהבנת הנקרא אך משום מה חשתי שדווקא אופירה שאני ממש נהנית לקרוא בדבריה ולהחכים מהם.. מוצאת שלעיתים חלקנו עלולים להחטיא אני מקווה שלא אני ואם כן אשמח לדעת איך ומה... משום שאני מאמינה שיש דין ויש דיין

 

[אלה מורז1]

שיתוף ממקומי ערב טוב ובכן כאשר ישנה שאלה בנוגע למהי ההלכה בנושא מסויים התשובה לכך אינה דיון או דעה וכו כי אם תשובה ישירה כהלכתה לשאלה ועל כך יכול לענות בר סמכא אשר יודע את התשובה בודאות למהי ההלכה וכו כלומר על התשובה להיות ישירה ומדוייקת אני מניחה שאם מישהו יתן איזו תשובה לשאלת הלכה ושחלילה אינה התשובה במדוייק הרי שמן הסתם מנהל הפורום יביא הדבר לתקונו אולם יכול להתקיים דיון פתוח בנוגע מה משמעות ההלכה ומדוע הנה כפי שהיא לאותו זמן הכול בהתאם לאופן השאלה הלא כן? בברכה הלה

 

[לאונרדו האחת]

ממש כן..אופירה מה דעתך?

אני שוב אומרת שאשמח לדעת אם וכאשר את מוצאת שאני מחטיאה ואני חושבת שכל אחד היה מעוניין לדעת ! מאידך, אני אמרתי כאן דברים שבדקתי ושאלתי אודותיהם - כמו בנוגע לכך שיום כיפור - המכונה יומה רבא היה, יום זבח וקורבן בימי בית המקדש הראשון והשני. ואת אופירה טענת שאני טועה. אני בררתי בנדון עוד בעקבות דברייך, ואין הצדק עמך ולא הייתה טעות בידי. וזה לא קשור להגדרה שלי את אמונתי, אלא למידת העיניין שלי בנושא..וביושרי,לדעתי אשמח למענה מצידך,

 

[אופירA]

שני דברים

א. מי שאינו בקי בהלכה ובמקורותיה (אלא שמע דברים ממישהי דתיה וכד') - אינו יכול לומר דבר הלכה, אלא חייב לומר שמה שהוא אומר הוא שמע מאנשים, ולא למד מרב פוסק. ב. מי שאומר דברים מדעתו ובכלל לא יודע מה ההלכה, חייב לציין לשואל שלפי שאלתו ניכר שהוא מבקש את דעת ההלכה - שהוא אומר את דעתו האישית, ולא את פסק ההלכה. במה שטענתי לגבי יום כיפור - את מבלבלת עם דברים אחרים. את טענת שהצום אינו ציווי מהתורה, ושבימי בית המקדש לא צמו ביום כיפור!!!! כמובן שהקריבו קורבנות ביום כיפור, אבל הצום הוא חיוב מהתורה, מהדקה שניתנה למשה רבינו עבור כל עם ישראל. אני לא הולכת להתווכח על זה.

 

[אלה מורז1]

וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה שלום אופירA הנך כותבת: "כמובן שהקריבו קורבנות ביום כיפור, אבל הצום הוא חיוב מהתורה, מהדקה שניתנה למשה רבינו עבור כל עם ישראל. אני לא הולכת להתווכח על זה." ואמנם אין בכוונתי להתוכח שכן הצום הוא חיוב מהתורה במישור אחד ואינו במישור אחר להבנת הנל" ובמישור נוסף אכן אין בכוונתי להתוכח אלא לשתף בנקודת מבט ממקומי את יום הכפורים ראשית נקרא " "כז אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא, מִקְרָא-קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם, וְעִנִּיתֶם, אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם; וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה, "לַיהוָה. כח וְכָל-מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ, בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה: כִּי יוֹם כִּפֻּרִים, הוּא, לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם. כט כִּי כָל-הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר לֹא-תְעֻנֶּה, בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה--וְנִכְרְתָה, מֵעַמֶּיהָ. ל וְכָל-הַנֶּפֶשׁ, אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה כָּל-מְלָאכָה, בְּעֶצֶם, הַיּוֹם הַזֶּה--וְהַאֲבַדְתִּי אֶת-הַנֶּפֶשׁ הַהִוא, מִקֶּרֶב עַמָּהּ. לא כָּל-מְלָאכָה, לֹא תַעֲשׂוּ: חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם, בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם. לב שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הוּא לָכֶם, וְעִנִּיתֶם אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם; בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ, בָּעֶרֶב--מֵעֶרֶב עַד-עֶרֶב, תִּשְׁבְּתוּ שַׁבַּתְּכֶם ט וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה, בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִעִי, בֶּעָשׂוֹר, לַחֹדֶשׁ; בְּיוֹם, הַכִּפֻּרִים, תַּעֲבִירוּ שׁוֹפָר, בְּכָל-אַרְצְכֶם" בקצרה ממש (באם תחפצי אמצא את המאמר שכתבתי בנושא זה ואשלחו ) ממקומי אני מבינה את יום הכפורים שיכול להיות בשני אופנים כיום שמח במיוחד של מענה -תשובה או כיום של עינוי הנפש למציאת המענה דהיינו צום שכן הצום מקל על האדם להתפנות מהגשמי לעניינים רוחניים הצום אינו מחוייב מהתורה ואף על פי מחוייב מהתורה בהתאם למצב העם /האדם ט וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה להלן נקודת מבט למובן תרועה =שמחה שופרו של משיח (נכתב ב2006)(נכתב לראש השנה אולם מובא בזאת בהקשר תרועה ) שלום עליכם השאלה באם יש לתקוע בשופר "בגנוחה" או ילולה אינה השאלה העומדת בעת גאולה שכן בשופר יש לתקוע בתרועה ראש השנה הולדת אדם ראשון תלמוד בבלי תלמוד ירושלמי -בני מרון-בנומרון (מרון=כבשה) השם הוא הרועה אנו הכבשים אנו הרועים העושים את דבר השם בעולם (עם ישראל עם של רועים) קול תרועה תכלית הרועה כאשר האדם ממלא תפקידו בעולם מגשים יעודו מישם תכליתו הריהו רועה ביחס לעולם וכבשה ביחס ל ה שם השם רועי עי כך הנו אדם בוגר אחראי והנו ילד השם קול השופר הנו קול תרועה שזוהי תכלית האדם בתפקידו רועה במובן להדמות ובכך קול תרועה הנו קול שמחה הילילו הה( ראה רשומה בפרק זה מה בין אור לחושים) יפה לראות שבתלמוד הבבלי עניינו האדם הראשון מכיל בתוכו את היות האדם כבשה-ילד התלמוד הירושלמי עניינו הילד מכיל בתוכו את הנומרון כלומר הבוגר האחראי התלמוד הבבלי והתלמוד הירושלמי אינם נפרדים זה מזה וכלולים זה בזה כול הפרדה היא הפרדה מלאכותית שהמכלול האיחוד הנו אדם בוגר אחראי שותף למעשה בראשית וילדו של השם או אז קול השופר הנו תרועה במובן שמחה שבכך ממלא האדם כרועה את תכליתו כשותף למעשה בראשית בנומרון ובני מרון גנוחה וילולה היבבה כאשר התרועה הנה של ילד אובד ילד תועה שאינו רואה ת(ר)ועה באותה משמעות תרו (חיפוש האובד) עין הא ראיה תחת כנפי השכינה במצב של איחוד קול תרועה הנו על משקל מיגון לשמחה כפורים כ פורים ומשמעות היות אדם בוגר כילד להבדיל מילדותי מהתלמוד הבבלי ניתן לראות שעם ישראל שמר על היותו אדם יהודי בגולה מהתלמוד הירושלמי את היות היהודי באי" במצב של גלות הגנוחה והילולה של השופר כתרועה והקשרה למלה ותיבב (אם סיסרא בשירת דבורה) מלמדת על תרועה של גלות שכן המלה תיבב מסוף להתחלה =בבית ומלמדנו על גלות שלא בבית לכן תרועה הנה יבבה במצב של גלות בין אם הגלות בגולה ובין אם בארץ ישראל שאינו בביתו =ותיבב מכאן כאשר בבית=גאולה תרועה=שמחה עומד על רגליו ומעמידו על רגליו שללא השם אין חיים השם יתברך מעמיד את האדם על רגליו נותן החיים והאדם עומד על רגליו במובן אחראי פעיל שותף מעמיד את האדם על רגליו=חיים עומד על רגליו=לוקח אחריות על החיים שנתנו לו התלמוד הבבלי והירושלמי קשורים לעניין גאוה במובנה החיובי הבבלי על משקל גאו בהשם והירושלמי גאוה באיחודם גאו בהשם וגאוה במובן שהאגו הוא תנאי הכרחי לקיום חיים גשמיים על פני הארץ אלא שאין זו גאוה נפרדת מגאו ביהוה גאות אמת גאו בהשם ולהיות גאה להיות חלק מעם ישראל גאות אמת הנה גאו ה לעומת גאוה שמשמעה גבה לב הדבר קשור לעניין הרצון גאוה במובן גבה לב הנה נפרדת מגאו ביהוה כלומר רצון האדם שלא בהתאמה לרצון השם גאוה במובנה האמיתי הנה התאמת רצון האדם לרצון השם =גבה ביהוה ובהקשר אגו במובן הנצרך לחיים גשמיים -רצון האדם המלה אגו שאינה עברית מורכבת על פי שפת הקודש- מפתח מאותיות גאו אלא שחסרה ה כלומר ללא שכינה למשל חכמת יון שחסרה שכינה לאור המאמר בעניין חושים ואור הקשרו ל ה ה =י משיח נקרא עתה את הפסוק מיחזקאל קול השופר קול תרועה הילילו בשמחה יחזקאל ל:"בן אדם הנבא ואמרת כה אמר אדני יהוה הילילו הה ליום " הלה

 

[אלה מורז1]

אורו של משיח שלום שני אופני הדלקת הנרות של בית שמאי ושל בית הלל באם נכתוב את מספר הנרות של שתי החנוכיות זה מול זה טור אחד באופן של בית שמאי וטור נוסף באופן של בית הלל ונמתח קוים בין מספרי הנרות התואמים נקבל 16 קרני אור 16=7 אדם של שבת 7 מספרו של המשיח 16 ועוד שני שמשים =18=חי 16=יו ושכינה ה של מעלה ומטה לאה רחל יהוה /י -הה במישור נוסף משמעות בית שמאי בית הלל בכול המובן הרוחני של כך ומובן זקנים ובני חיל שאינם נפרדים והנם 1 באהבה שכן 16 + 16 32=לב -אהבה בשל כך והנו לב נתיבי חכמה מלכות שדי בכול חנוכיה הלל/שמאי 8 דולקין יחדיו זה מוסיף זה מחסיר 16 ובשל שהנו 8 מכול צד 32 וכך 32 של מעלה שזה על משקל משני צידיו במובן מעלה מטה 32 +32=64=1 שהכול אחד וכך אנו רואים שכאשר חנוכיה של בית הלל דולקת חנוכיה של בית שמאי שם נסתרת ובכול חנוכיה של בית שמאי חנוכיה של בית הלל נסתר שם שהמספרים זה מול זה נותנים סכום של 9 ובשל שזה בכול י =הה זהו 90 כלומר צדיק שזה מובן מלכות שדי צק י ד כפי שהשמשים 2 מכול צד ומעלה מטה 16 +64=80 והמשמעות של כך בברכה אלה

 

[אלה מורז1]

מסע בזמן שלום בשפת בני אדם ניתן לומר שהתורה הקדימה את זמנה וזאת בשל שהנה מקדימה כול הזמנים והנה לכול הזמנים גילויה של התורה על פי אופן התפתחות האדם אולם בשל שהתורה אמת שלמה הרי הנה "מפותחת" במלואה למשל להמחשה דברים שיתגלו במדע בעוד 20000 שנה ולכול הזמנים יתברר שהנם כבר בתורה בכול זמן ועת בכול מקום בשל שהתורה מקדימה כול הזמנים כלומר מובן מקור וזמן לאחור כך באותו אופן ניתן לומר שהנה מן העתיד האינסופי ומובן משמעות מסע הזמן בנצח והתורה שעשועיי לכול למשל על משקל תלמיד כתה א אשר ספרו הנו שאחד ועוד אחד =שניים נביט בספר האוניברסיטאי ואומר מה זה הקשקוש הזה אצלי כתוב בבירור שאחד ועוד אחד הנם שניים ולכן ספרי הנו האמת כך הן מלחמות דת כך הן החיים במובן שעורים של דין קשה שהולך ורוחק ממובן הדין הנו חסד שלם בעוד באם יראה החיבור יוכל אף להרחיב את ידיעותיו בנושא אחד ועוד אחד כפי שהנם שניים הנם אף עשתי עשר ושלא בכדי לא נאמר אחד עשר זוהי דוגמא למובן שבכול ניצוץ השלם אולם לראותו יש להאירו מהתורה ובכך הרחבת הדעת לכול והחיים שעורים במובן שעשוע להמחשה בלבד דומה הדבר לאיזה ספר נומר במתמטיקה ברמה של אוניברסיטה שהנה נסתרת מעיני תלמידים בבית ספר עממי אולם גם תלמיד בכתה א יכול כפי יכולתו להבין שאחד ועוד אחד הנו שניים בקו מאוזן והדבר כבר קיים באותו ספר מתמטיקה אוניברסיטאי לאור האמור נבחן למשל את פרשת שמיני והקשרה לכימיה בברכה אלה

 

[אלה מורז1]

מה בין כימיה ופרשת שמיני עץ החיים -עץ הדעת הקשר כימיה ומערכות יחסים אדם החושב על אוכל מרייר תינוק המבקש לינוק האם מפרישה חלב עוד טרם שמניקה בפועל כך המוח הנו מעבדת סמים אנדרופין המופרש אינו סבה לכאב אלא תוצאת זיהוי הדבר הנו על משקל הביצה או התרנגולת מה קדם למה התינוק אינו בוכה לאוכל בשל שאמו מפרישה חלב כימיה אינה סבה אלא תוצאה המהווה סבה כביכול בפני עצמה הסבה לכימיה הנה מופשטת ולכן מתקשה המדע לכלים לבדיקה פרשת שמיני נקודת מבט פרשת שמיני עוסקת במערכות יחסים ממקרה נדב ואביהוא ניתן ללמוד רבות על עניין מערכת היחסים שבין אדם ל שם אש זרה 513 הנמך ד' 500 =ם מנפצך 500=ך כמנפץ 500=נ גדולה 500= ה גדולה =הנמך 13= אחד 13 =ד אש התמיד והאש שעל האדם ללבות הכהן =8 =פרשת שמיני ד של מעלה ד של מטה נדב ואביהוא פעלו כמנפץ שלא על פי מנפצך " אֲשֶׁר לֹא צִוָּה, אֹתָם" פעולתם הנה אם כך על דעת עצמם לכן הוצאו וַיִּשָּׂאֻם בְּכֻתֳּנֹתָם, אֶל-מִחוּץ, לַמַּחֲנֶה שאין מדובר בבגד הלובש אדם אלא הכונה לכתנות עור -עץ הדעת טוב ורע הקרבתם הנה על משקל מנחתו של קין אשר הוצא ונשלח לארץ נוד =הוצאו מן המחנה אולם בעוד לא מת ויוצא לשוטט בני אהרון מתים 513 -315 מסוף להתחלה שאה - אש שלא בנפרד ממים (מִישָׁאֵל) 315 = גין גאה (גבה לב) (אֶלְצָפָן קוד גנטי הקשר כימיה וכו ) נדב ואביהוא פעלו כראש העומד בפני עצמו (הקשר 4 נהרות ) א וַיִּקְחוּ בְנֵי-אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא ג וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-אַהֲרֹן, הוּא אֲשֶׁר-דִּבֶּר יְהוָה לֵאמֹר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ, וְעַל-פְּנֵי כָל-הָעָם, אֶכָּבֵד; וַיִּדֹּם, אַהֲרֹן בקרובי אקדש גוף נפש רוח פעולת נדב ואביהוא הנה ברובד של ד של מטה בנפרד מ ד של מעלה - בְּנֵי עֻזִּיאֵל, דֹּד אַהֲרֹן מהדברים שאומר יהוה לאהרון ניתן להבין את חטאם של נדב ואביהוא אשר פעלו מתוך שכרון היצר פרעו ראשיהם =הפרעה ראש בנפרד ופרמו בגדיהם כול זאת במובן הרוחני ומובן אכבד הקשר להכבדת לב פרעה ופריעת הראש וַיִּדֹּם, אַהֲרֹן אלו היתה הכונה שאהרון שתק ותו לא היה נאמר החריש יש לבחון היטב המלה וידם הקשרה לדם ולרובד עץ הדעת הפעולה של נדב ואביהוא אף על פי שכונתם היתה טובה ושאין די בכונה טובה באם אינה מותאמת לפעולה הנה על משקל הנקרא תענוגות חולפים רובד הזמן צרכים המתים והקשר כימיה למערכות יחסים כימיה חולפת הפרעות כימיות בעיות זיהוי -זהות - סטיה מעץ החיים כימיה הנה מתחת לשמש והנה בין הכלים שבארגז הכלים הנקרא אגו הנצרך לחיים גשמיים מעל השמש אין אגו שאין נצרך לחיים גשמיים באופן זה ולכן גם אין כימיה אולם יש הנקרא סם חיים ליחידה (הקשר מערכת יחסים מונוגמית מונותיאיזם וכו ושהאדם במקור נועד למערכת יחסים אחת לתמיד אש תמיד והעבודה הרציפה לעבדה ולשמרה שאינה נטל כלל ) בהשתלשלות סם החיים מתבטא כמובן הגוף שהנו ריבוי על כול הסתעפויותיו הוה אומר גם במובן כימיה כסם חיים או מות באם בסטיה מעץ החיים אהבה למשל אינה תוצאה של כימיה אלא כימיה הנה תוצאה של זיהוי על פי הרובד של הנצרך למשל באם אדם יש לו צורך גוף פוגש אדם אחר המצוי באותה נקודה של צורך מתרחש זיהוי הדדי =כימיה מופרש הנצרך להתקרבות למילוי הצורך מתמלא הצורך בטלה הכימיה שאין צורך בה באם אדם ברובד נשמתו הנו בצרכי גוף יתכן מצב של המשכיות אותה כימיה שאינה אלא על משקל התמכרות עד שמכלה אותו (המוח מעבדת הסמים הגדולה ביותר שישנה ביקום ) הקשר נדב ואביהוא אשר הקריבו קטורת סמים לאורך עץ הדעת ישנן נקודות רבות שבכול אחת מהן ישנו זיהוי מפגש והכימיה הנדרשת לאותו מילוי והנו במובן מימד הזמן לכן מערכות המסתימות כי נגמר הכימיה לפעמים זמן ארוך יותר לפעמים פחות על פי המקרה לפעמים הכימיה של המפגש הראשוני פסקה בשל שהתמלאה אולם מתעורר צורך אחר באותה מערכת למשל פחד מלבד הוה אומר המשכיות כימיה אולם "מכוון" אחר ישנן נקודות מפגש ברובד גוף לרגע קט למשל אדם נצרך לאיזו עזרה להרים דבר מה חולפים אנשים על פניו בוחר באדם אחד ממנו מבקש בשל זיהוי שדרישתו יכולה להענות על ידי אותו אדם (יתכן מצבים של הפרעות ביעיות זיהוי וכו והפרשה כימית על פי זיהוי שקרי ) מקבל העזרה ונגמרה הכימיה לפעמים הכימיה ברובד הנפש או הרוח כול אלה הנם ממרכיבי הזמן ובני חלוף על משקל תענוגות חולפים בני תמותה וכו אך כול עוד מתקיימים יש בהם חיים (ניתן לטעות ולחשוב שמדובר בקשר נשמתי וכו וכו בגדול יש דבר מה בכך שסך הנשמות נשמת אדם קדמון ) לפעמים המפגש הזיהוי הנו ברובד הנשמה במקרים אלה הכימיה ממשיכה באין הפסק שהנשמה הנה מעבר לזמן הנשמה ניזונה מסם החיים לכן הכימיה אינה פוסקת אלו הן מערכות יחסים ארוכות מתמידות ו

 

[אלה מורז1]

מה בין.....שמיני -ב בעית הזהות הראשונית אשר תוצאתה מות הנה מערכת היחסים עם השם אחד חומד את מקומו וכו אלה הן הפרעות אשר הכימיה על משקל ההפרעה לכול אורך ההשתלשלות בין אדם לחברו בין עם לעם וכמובן בין אדם לאלוהיו בעיות זיהוי של אמת מתבטאות למשל בפעולות בשם כזה או אחר מבלי להיות הדבר עצמו בשם אלוהים ללא חיבור של אמת לאלוהים בשם אהבה מבלי להיות אהבה בשם חופש מבלי להיות בן חורין כול אלה הפרעות -סטיה זויות ביחס לאור לעץ החיים ולמשל הבעיה הישראלית פלשתינית הנה השתקפות של חוסר זיהוי של הצד הפלשתיני רובד חם הפועל ראש נפרד וכך במעגלים רחבים יותר הבעיות בין העמים אי ידיעת מקום האדם משמעו נתק מחלקו הגבוה יותר וכך פועל בשם אלוהים אולם אלוהי המתים האש אשר אכלה את נדב ואביהוא ניתן לומר פיצוץ כימי פנימי בגופם אש היצרים המכלים את האדם לעומת הסנה שאינו מאוכל שכן בנתק הכימיה בפני עצמה אין בה חיים שאינה ניזונה מסם החיים על משקל אש זרה בנפרד מאש התמיד 315 = גין מלמדנו שהגן גנים כימיה וכו הנם בהפרעה לכן לא היו מוגנים יגן -315 אש זרה מסוף להתחלה שאה (לעומת אשי יהוה ) ללמדנו שהראש אלף לא קדם כי אם השקר פעולה בשם הקשר זה לשואה פרטית של נדב ואביהוא (הקשרה לכלל ) ומובן שאו את אחיכם ולחילופין השואות שמביא אדם על בני אדם אחרים כאשר שם עצמו כהיטלר ב מזו הסבה וידם אהרון ללמדנו שהיוד קודמת לדם והנו בחיבור ו י דם כפי שהנו במובן עומד דום כלומר במקומו מחובר בכול גופיו ולכן השם מדבר אליו ישירות " ח וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-אַהֲרֹן לֵאמֹר " יש לזכור שהתורה מדברת בכמה מישורים ומכך את מובן משמעות לוי המלווה בגופו ומשמעות הקשר זה וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-אַהֲרֹן, הוּא אֲשֶׁר-דִּבֶּר יְהוָה לֵאמֹר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ,(לוי שנחלתו נחל השם ובמובן הרחב כול בני ישראל שהנם מלווים ) וְעַל-פְּנֵיכָל-הָעָם,(הנצרך לנקראים ערב רב באותו הזמן ) אֶכָּבֵד באותה תקופה הקשר ערב רב איש כראות עיניו הקריב קרבנות הקשר לקרבנות אדם וכו והקריבו טמא על משקל "מעשר מקליפות " ומובן מדוע פרשת שמיני דנה בעבודת הכהן וענייני כשרות נדב ואביהוא שלמו מחיר בגופם בלבד המדגים את המחיר שמשלמת הנשמה לעבודה זרה של למען יראו וייראו ופעולתם של צדיק במובן הקרבת הפרט למען הכלל עבודת הכהן י וּלְהַבְדִּיל, בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין הַחֹל, וּבֵין הַטָּמֵא, וּבֵין הַטָּהוֹר. וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה, מִנְחָה--לַיהוָה " והקריבו טמא על משקל "מעשר מקליפות " ז הֲלוֹא אִם-תֵּיטִיב, שְׂאֵת, וְאִם לֹא תֵיטִיב, לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ; וְאֵלֶיךָ, תְּשׁוּקָתוֹ, וְאַתָּה, תִּמְשָׁל-בּוֹ. ----------וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, קִרְבוּ שְׂאוּ אֶת-אֲחֵיכֶם ומכאן בהיר ששם הפרשה הבאה הנה תזריע ויקרא פרק י בברכה אלה

 

[אלה מורז1]

עשתי עשר שלום ארץ גשן הנה ארץ של בני חורין לעומת נגש עריץ עבדים וכו של מצרים את ארץ גשן הרוחנית האדם מוצא בנקודה שבלב מתוך שהנו שער באופן הבא גשן =11 שער של עולם המכפלה ומובן מדוע נקרא עשתי עשר ולא נקרא אחד עשר גשן על פי מנפצך 903 צדיק גדולה וגימל =גץ הגץ הדרוש לאדם הניצוץ שבאדם שעליו להדלק כדי שיכנס בשער ארץ גשן או כפי שנקראת הנקודה שבלב לעומת כבדות הלב של פרעה ארץ מצרים וכו על פי כמנפץ כאשר מותאם למנפצך גשן= 1003 אלף גדולה כלומר נוכחות האדם הנני -בא אל פרעה -מי ליהוה אלי כפי שמאלף עד גימל כתר חכמה בינה האותיות הנדרשות לאדם להשיג במאמץ כוחות עצמו בחוויה ישירה (חוויה ישירה תוצאה של הוויתו )כדי להכנס בשער דלת של דת על פי מובנה היהודי כלומר גשן הנו שער לדעת מבלי שיהא מנותק מעץ החיים בברכה אלה

 

[לאונרדו האחת]

עניתי לך תשובה אישית לתייבה האישית

אך שוב אני טוענת שבדבר דעותי אני מבטאה מחשבותי ולא אומרת שיש לפעול בדרך מסויימת והטענה על יום כיפור נבדקה לפנים ולפנים כמו כל טענותי ומשיבשיל היום..תראי שהצדק עימי אך לא עצרתי איש מלצום בשל האמירה שבימי בית המקדש לא צמו זו עובדה ידועה שנוהדים להדחיק משום שאנשים לא מתגאים בפחדיהם... ואשת רב פוסק היא כתובת מצויינת לעיניני הלכה לא כל שכן שאלה בנושא תפילה.

 

[faridi]

שני היקרה,

קטגוריית אבלים היא כך: בין הורים לבניהם והפוך, בין האחים/ות וכן בין בני הזוג הנשוי. נכדים, דודנים וכד' לא מחוייבים בשום מנהג אבלות. כך שהם יכולים להכין וכל מה שכרוך בכך. בכל מקרה, אם הנכד רוצה להחמיר על עצמו בחדש הראשון להוריד פרופיל בתחום שמחה, כגון שימנע מהאזנה למוסיקה או מלכת לשמחה, תבא עליו ברכה!