לא איני חשה שום היפוך, אני אישה
ואישה בלבד. ככל הידוע לי, גם האיש שלי הוא גבר, וגבר בלבד. העובדה שמוכרי חנוית כמעט התעלפו אינה הופכת אותנו לטרנסג'נדרים, מהסיבה הפשוטה, האיש התעניין באמת ביכולות הבישול של אותם תנורי בישול, ואני התעניינתי באמת במידות שאצליח לדחוס אותן למידות המטבח, והתענינויות אלו לא באו למטרת חציית קוים כלשהם, בעוד שאתה מעיד על עצמך "מה שמעניין אותי זה הנושא של לחצות קוי מגדר.". גרימת תדהמה למוכרים היא אכן אקט פוליטי, הרי יכולנו לשקר ולהעמיד פנים, אך "מטרת" האקט הפוליטי הזה אינה חציית קווים מגדריים, אלא הצבתם במקום הראוי להם מבחינתינו (מקום חסר חשיבות). שכן הזהות הנשית המגדרית שלי אינה רק בגלל שהחברה אמרה לי כך, שאם הייתי קובעת את זהותי על פי החברה הייתי לומדת לבשל ולנקות. כתבתי גם: "האם האיש שלי טרנסג'נדר בעקבות בישוליו? האם אני טרנסג'נדר בעקבות יכולתי להכין קפה, ותו לא?" כאן אין אנשים חיצוניים המזדעזעים, האם מכיוון שאלו פעולות פרטיות בבית, הן אינן עונות על הגדרת הטרנסג'נדריות לפתע? הרי הן נובעות מאותן סיבות בדיוק של השאלות בחנויות למכשירי חשמל. בימי נערותי הרחוקים, כאשר בחור ענד עגילים באזניו הוא זכה לתגובות קשות, הן מצד המבוגרים, והן מצד בני גילינו. חלק גדול מן בחורים (אני מעריכה שרובם, אבל מפאת מחסור בפרטים סטטיסטיים, לא התעקש על זה) שענדו עגילים אז לא רצו לחצות קווי מגדר, הם רצו להתקשט עם עגילים. כאשר קו המגדר בנושא ענידת עגילים זז, הם לא המשיכו לחצות אותו. האם הפלת תיק חציית המגדר עליהם, אינו מתחשב כלל בזכותם להגדיר את פעולתם? אני מבינה שאתה חושב שהתשובה לשאלה ששאלתי את טל היא שהחברה קובעת מיהו טרנסג'נדר, ולא האדם עצמו. האם אינך נותן כוח רב מדי לחברה בניהול חיי האדם היחיד?
