ההמשך
מקס נכנס למבואה שם חלץ באיטיות את המגפיים הכבדים שלו וזרק אותם לחלל החדר. הוא הגיף את התריסים והכפיל את האבטחה במערכת המרכזית. המקום היה כמו בית קברות. דממת מוות שררה פה בכל פינה. דממה שהוא קיווה להפר ממש בדקות הקרובות. הוא הרגיש גל של עייפות מאיים להטביע אותו תחתיו. עוד כמה דקות. רק עוד כמה דקות.
 
מקס ירד למרתף המאובזר שהיה נראה לצופה מהצד כמו שילוב של מעבדת אטום וחדר ניתוח. הוא ישב מול המחשב שלו והריץ את כל הבדיקות על המטופל שלו. תוך כדי הוא קם, ובדק פיזית את המטופל. הוא עבר איבר איבר, שריר שריר, ואלקטרודה אלקטרודה בסבלנות אין קץ. מקס נעצר לכמה שניות, מתלבט לגבי משהו שעד היום לא חשב עליו בכלל. ניצוץ מוזר הבהב בעיניו והוא הביא מאזור אחר במרתף מגבת לחה. הוא הניח בעדינות את המגבת על מצחו של המטופל ולחש לו משהו בקול דק ועדין. כשהיה שבע רצון נתן הוראה במחשב.
מקס ניגש לשולחן נוסף במעבדה עליו הייתה מונחת מזוודה דקה וכסופה. הוא פתח בחרדת קודש את המזוודה, חילל את הוואקום שנעל אותה ושלף מזרק כחול. הוא הביט באריכות בלוח הענק בצד של המרתף שהיה מלא בשרבוטים, מספרים ונוסחאות בצבעים ובצורות שונות. הוא הסיר את מבטו מהלוח ולקח שלוש נשימות עמוקות. במיומנות של מנתח מומחה מקס הזריק את תכולת המזרק לליבו של המטופל, סובב אליו את הגב ועצם את העיניים. וחיכה, וחיכה, בשקט ובבדידות.
 
ואז נשמע הצליל. בהתחלה לאט ובשקט, ולאחר מכן במהירות הולכת וגוברת. כאילו אפילו המחשב מבין את הדחיפות שבמעשה ההיסטורי הזה.
רק כשהרצפה התחילה לרעוד, מקס הרשה לעצמו לפקוח את העיניים ולהסתובב. המיטה רעדה כאילו אחז בה שד. גופו של המטופל הצנום והחבול ששכב עליה היטלטל מצד לצד. המוניטור התחיל להראות סימני דפיקות לב. המטופל שחרר מפיו אנחה צרודה ועמוקה. הידיים המשוחזרות האלקטרוניות התקפלו והחזיקו את הראש. מקס זיהה את הבעת ההלם. לרגע הוא חשש שאיזה פרט קטן וממזרי חמק ממנו. ששלוש שנים של עבודה ירדו לטמיון.
העיניים של המטופל נפקחו. אותן עיניים כחולות ועמוקות שאליהן התגעגע כל כך. לרגע הן נראו למקס מתות, בוהות סתם בלל הריק. ואז הגיע הופיע סימן ההיכר הבלתי מעורער. הדבר שהיה ייחודי רק לגוף ששכב מולו.
חיוך עדין נפרש למטופל על הפנים. חיוך עדין וטהור כל כך, שמכל האנשים בעולם רק הוא היה מסוגל לייצר.
ומקס הבין . הוא הבין שיידרש עוד זמן עד שהכל יחזור לקדמותו . אבל כאן ועכשיו הוא חגג את הניצחון שלו. אחרי שלוש שנים של מחקר הוא הצליח לנצח את המוות ולהחזיר לעולם החיים בצורה משודרגת את הדבר הכי חשוב לו.
אחיו הקטן.
 
 
 
 
