סדרות קאלט, ועב"נ ביניהן
אתם חייבים לקרוא את זה, זה משעשע
עקרות בית נואשות
"עקרות בית נואשות" היא הסדרה החדשה ביותר מבין אלה שיש להן הכבוד להופיע ברשימה זו. היא עלתה ב-ABC לפני שמונה שנים, נשארה שם שמונה עונות, עם קווי עלילה מופרכים יותר ופחות, עד שירדה ממש הרגע, עם פרק סיום שאין ממנו דרך חזרה. קפצה את הכריש? לא נכחיש זאת.
למרות שלרוב הקצנת קווי אופי של דמויות היא משהו שהכותבים גדלים לתוכו ככל שהסדרה מתפתחת, ברי ואן דה קאמפ למשל (מרשיה קרוס) פותחת את הסדרה כמטורפת עם קבלות. אמנם הסדרה עשתה לה שירות טוב בהשכחת קימברלי המטורפת מ"מלרוז פלייס", אבל הפרק הראשון בהחלט ממקם אותה לא רחוק משם, עם קצת יותר עומק וקצת פחות דרמה.
גבריאל סוליס היא עדיין אשה עשירה, רצינית ולא מאושרת, שרק בהמשך תמריא ותהפוך לאשה קלת הדעת והאנוכית שלמדנו לאהוב. כרגע היא עדיין קצת כבדה, וקרלוס בעלה הוא בהחלט משהו שמעמד הביניים היה מקים לכבודו אוהל בשדרה.
הפרק הראשון מניח את הפסים שעליהן תדהר בהמשך טלנובלת המתח של מארק צ'רי, הומוסקסואל מוצהר. הוא מלא במחוות ענק - מרי אליס-יאנג מתאבדת, לינט נכנסת לבריכה עם בגדים ונעליים במהלך טקס האשכבה כדי להוציא את הילדים שלה משם, גבריאל מכסחת את הדשא בשמלת ערב כדי לחפות על המאהב הגנן שלה, הבית של אידי נשרף (כנראה שצ'רי לא חיבב אותה כבר אז) - וכל זה רק בפרק הראשון.
לא מעט ביקורות שנכתבו על הסדרה החזיקו בדעה שהעונה הראשונה היתה הטובה מכולן, ושהסדרה התדרדרה והשתפרה חליפות במהלך חייה (לרוב ביחס ישר למידת מעורבותו של צ'רי בעסק), אבל לא הצליחה לחזור על ההישג ההתחלתי. ובאמת, הפרקים הראשונים מזקקים את הרעיון של דרמה שמשתמשת בטכניקות של אופרת סבון ובמסתוריות של סדרת מתח, כדי לספר סיפור מרגש על חברות ומשפחה.
במשפט אחד: yeeeessssss, לפעמים צריך לדעת מתי להיפרד מחבר קרוב, כדי לשמור על החברות הזאת כזיכרון רחוק ומתוק.
לינק:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4233163,00.html