שלום אבא
אתמול בערב דיברתי אליך בלב שלי ואז, באופן נדיר ביותר פתאום קראתי לך אבא. אני לא יודעת מה זה אומר, אולי רק ההרגשה הזאת של הבדידות, לא הרגשה של לבד, אלא מין מצב כזה שאני לא יודעת מה לעשות איתו. מין מבוי סתום כזה שאני בטוחה שיש לו פתרון, אני בטוחה שיש דרך לצאת ממנו אבל מהי הדרך, אני לא יודעת. אתמול בערב, אחרי סעודת השבת, בניגוד להרגלי, הלכתי הביתה ולא נשארתי לעזור לאנשים שאני אוהבת כל כך לעזור להם. אתה נתת בי את הרצון הזה והאהבה הזאת לעזור באמת כדי לעזור ולא כדי לקבל תמורה כלשהי. אני יודעת את זה כי אחרת איך אפשר להסביר את זה שבכל פעם כשהם אומרים (לא לי אלא באופן כללי) שהם צריכים עזרה, הלב שלי מתמלא ברצון אמיתי לעזור, איך זה שפתאום יש לי את הרצון האמיתי לעזור בלי לצפות לתמורה? זאת כנראה מתנה ממך. אבל אתמול לא יכולתי לעזור כי כבר כאבה לי היד מאוד. הנה, גם עכשיו כשאני מקלידה היא שוב כואבת. והכאבים האלה נמשכים כבר חצי שנה. בגללם עזבתי את העבודה כקלדנית בבית משפט. אבל לא יכולתי להשאר בלי עבודה אז עבדתי קצת בנקיון ואחרי כמה ימים אמרו לי שלא צריכים יותר עובדים. אחר כך עבדתי שלושה שבועות גם כן בנקיון של משרדים ואחרי אותם שלושה שבועות המעסיק אמר לי שהחברה הזאת מפסיקה לעבוד איתו. אני מאמינה שזה לא מקרי. אם בשתי העבודות האלה לא החזקתי מעמד הרבה זמן, זה כנראה אומר שאסור לי לעבוד בנקיון. אבל מה כן, אבא? אני רוצה לגדול ולהתפתח. ברור לי שאני צריכה למצוא איזה פתרון לכאבים ביד. אבל ממה אני אחיה עד אז? אני חושבת על כך שהמורה הרוחני נתן לי את השם לקשמי. אלת השפע. ומוזר איך לקשמי עכשיו מוטרדת מבעיות כלכלה. כשחושבים על זה אז בעצם עד עכשיו לא היו לי ממש בעיות כלכליות. תמיד הסתדרתי והיה לי הרבה. אבל גם מבחינה בריאותית יכולתי לעבוד ולהרוויח את הכסף שהייתי צריכה, בניגוד לעכשיו. מצחיק איך אני יושבת עכשיו וכותבת לך דרך האינטרנט. אומרים שאתה נמצא בלב של כולם וכן, אני מאמינה שאתה נמצא גם בתוכי, אחרת בכלל לא הייתי יושבת וכותבת לך. אני רוצה רק להודות לך שהבאת אותי להיות עם אנשים בעלי אמונה, שעזרו לי לפתח את האמונה בך. הלוואי שיכולתי לעזור להם יותר אבל עכשיו אני צריכה לעזור ליד שלי להחלים. אבא, אתה זה שנמצא בתוכי, אני צריכה עכשיו את ההכוונה שלך. בתודה ובאהבה נטע (לקשמי)
אתמול בערב דיברתי אליך בלב שלי ואז, באופן נדיר ביותר פתאום קראתי לך אבא. אני לא יודעת מה זה אומר, אולי רק ההרגשה הזאת של הבדידות, לא הרגשה של לבד, אלא מין מצב כזה שאני לא יודעת מה לעשות איתו. מין מבוי סתום כזה שאני בטוחה שיש לו פתרון, אני בטוחה שיש דרך לצאת ממנו אבל מהי הדרך, אני לא יודעת. אתמול בערב, אחרי סעודת השבת, בניגוד להרגלי, הלכתי הביתה ולא נשארתי לעזור לאנשים שאני אוהבת כל כך לעזור להם. אתה נתת בי את הרצון הזה והאהבה הזאת לעזור באמת כדי לעזור ולא כדי לקבל תמורה כלשהי. אני יודעת את זה כי אחרת איך אפשר להסביר את זה שבכל פעם כשהם אומרים (לא לי אלא באופן כללי) שהם צריכים עזרה, הלב שלי מתמלא ברצון אמיתי לעזור, איך זה שפתאום יש לי את הרצון האמיתי לעזור בלי לצפות לתמורה? זאת כנראה מתנה ממך. אבל אתמול לא יכולתי לעזור כי כבר כאבה לי היד מאוד. הנה, גם עכשיו כשאני מקלידה היא שוב כואבת. והכאבים האלה נמשכים כבר חצי שנה. בגללם עזבתי את העבודה כקלדנית בבית משפט. אבל לא יכולתי להשאר בלי עבודה אז עבדתי קצת בנקיון ואחרי כמה ימים אמרו לי שלא צריכים יותר עובדים. אחר כך עבדתי שלושה שבועות גם כן בנקיון של משרדים ואחרי אותם שלושה שבועות המעסיק אמר לי שהחברה הזאת מפסיקה לעבוד איתו. אני מאמינה שזה לא מקרי. אם בשתי העבודות האלה לא החזקתי מעמד הרבה זמן, זה כנראה אומר שאסור לי לעבוד בנקיון. אבל מה כן, אבא? אני רוצה לגדול ולהתפתח. ברור לי שאני צריכה למצוא איזה פתרון לכאבים ביד. אבל ממה אני אחיה עד אז? אני חושבת על כך שהמורה הרוחני נתן לי את השם לקשמי. אלת השפע. ומוזר איך לקשמי עכשיו מוטרדת מבעיות כלכלה. כשחושבים על זה אז בעצם עד עכשיו לא היו לי ממש בעיות כלכליות. תמיד הסתדרתי והיה לי הרבה. אבל גם מבחינה בריאותית יכולתי לעבוד ולהרוויח את הכסף שהייתי צריכה, בניגוד לעכשיו. מצחיק איך אני יושבת עכשיו וכותבת לך דרך האינטרנט. אומרים שאתה נמצא בלב של כולם וכן, אני מאמינה שאתה נמצא גם בתוכי, אחרת בכלל לא הייתי יושבת וכותבת לך. אני רוצה רק להודות לך שהבאת אותי להיות עם אנשים בעלי אמונה, שעזרו לי לפתח את האמונה בך. הלוואי שיכולתי לעזור להם יותר אבל עכשיו אני צריכה לעזור ליד שלי להחלים. אבא, אתה זה שנמצא בתוכי, אני צריכה עכשיו את ההכוונה שלך. בתודה ובאהבה נטע (לקשמי)
