שלום אהבה ופסיכדליה מסביב לעולם
הפרוייקט
המתמשך שנקרא Love, Peace & Poetry הוזכר כאן פעמים אחדות במהלך השנים, אבל נדמה לי שאף פעם לא התעכבנו עליו מספיק כדי לרדת לסוף דעתו.
דיברנו הרבה על אוספי ה Pebbles, ארגזי ה Rubble (שהיו אגב הרכישה האחרונה שלי בקצת אחרת ז"ל) ועל ה Nuggets שציינו לאחרונה 40 שנה לצאת האוסף הראשון. גם הסדרה שאני הולך לדבר עליה הוזכרה פעמים רבות אבל אף פעם לא ירדנו ממש לעומקה.
לאוספי הפבלז, ראבל והנאגטס למיניהם, יש לפחות מכנה אחד משותף, בכך שהם מהווים בית חם, בדרך כלל היחיד, לסינגלים ויציאות של הרכבי גראז' ופסיכדליה שבדרך כלל לא הגיעו להבה יותר והתפוגגו במהירות.
כולנו מכירים את האמירה שבפסיכדליה מדברים ברמת השיר הבודד, הסינגל. וזה נכון ותקף בעיקר לשנות הששים ובעיקר לשנים האמצעיות של אותו עשור, בהן שלט הסינגל ללא עוררין.
סדרת Love, Peace & Poetry נבדלת משאר אוספי הפסיכדליה בנקודה הזו: לכאורה מדובר באוספי נאגטס מסביב לעולם, למעשה זה לא בדיוק כך.
עד היום יצאו בסידרה 10 אוספים, כל אחד מוקדש לחלק בעולם שגידל פסיכדליה מקומית. בנוסף לבריטניה וארה"ב הטריוויאליות קימים אוספים מאמריקה הלטינית, ברזיל, צ'ילה, טורקיה, אסיה, יפן, אפריקה ומקסיקו.
למרות השוני הגאוגרפי, עורכי הסדרה קבעו לעצמם טווח שנים אחיד: סוף השישים עד המחצית הראשונה של השבעים.
כבר כאן קיים הבדל לעומת אוספי הפסייח האחרים. אוספי Love, Peace & Poetry לא מתמקדים בסינגלים אלא באלבומים. במהותה, הסדרה היא סבב של טעימות על קצה המזלג: השירים הם לאו דווקא סינגלים, הם לקוחים מתקליטים אריכי נגן המומלצים בפני עצמם ולעתים קרובות הם מייצגים אמנים והרכבים עם דיסקוגרפיה אמיתית מאחריהם. אין לראות את אלבומי הסדרה כבית לשירים אבודים אלא כשער אפשרי לפסיכדליה של מדינה שלמה, או יבשת.
האמנים
עקרון נוסף שמנחה את בחירת השירים הוא שככל שהמדינה יותר משופעת ביצוא הפסיכדלי שלה, כך האמנים המיוצגים ממנה נדירים יותר. וההפך. למשל, לאוסף הבריטי נבחרו רק שירים מתקליטים שיצאו במקור בפחות ממאה עותקים. אפשר למצוא בו את מרק פריי, Bobak, Jons, Malone (שלאלבומם התוודעתי רק השנה), Pussy וכמובן Andwellas Dream שאלבומם נתן לסדרה את שמה.
ברזיל, מדינה שגידלה פסיכדליה בכמויות קטנות יותר אבל לגמרי לא מבוטלות, מיוצגת עם ליברפול, ספקטרום, מודולו 1000, לולה קורטז. אבל לא תמצאו כאן את השכבה העליונה של הפסיכדליה כמו המוטנטס, קייטנו ולוסו או טום זה.
מדינות פחות מניבות מיוצגות פחות או יותר עם כל מה שיש להן. מקסיקו עם דוג דוגז, קליידוסקופ, ספיידר ואמיליאנו זפאטה. טורקיה עם סלדה, ארקין קוראי, מוגולר ושאר חשודים מיידיים עם שפם.
הקדשת האוספים כל אחד למדינה או יבשת אחרת, מבדילה אותם היטב מבחינה סגנונית. כל אוסף והארומה שלו, כל אוסף עם השפה וההכלאה המיוחדת לו, בין פסיכדליה לפולקלור המקומי.
מעבר לכך, ניכרים מאמץ ובקיאות בשיבוץ שירים מהיותר שווים, של כל אמן. העריכה וסדר השירים מצליחים בהרבה מהאוספים לשוות להם אופי אלבומי בפני עצמם.
קחו לדוגמה את האוסף האזייאתי שנפתח בסערה עם Teddy Robin & The Playboys מהונג קונג (אני מוכן להתערב שמעטים מאיתנו מכירים אותם), ממשיך בנון שלאנט עם הסינגל המלהיב של ארקין קוראי, שמתחבר בצידו השני בטבעיות ל San Ul Lim בשירם היפה ביותר שהוא פחות מרבע שעה... ולסיום - סערת חושים של 10 דקות עילאיות מאת Shin Jung Hyun And The Men.
הבחורות
על העטיפות, זו אותה אחת בכולן. אל תתנו להורמונים לבלבל אתכם. ההחלטה ללכת על סדרת תמונות מעפניות של בייב אקראית בבית ובאחו בתור הפנים המייצגות של הסדרה, היא אחת הבחירות האסתטית המטומטמות שראיתי מאז תקליטי ריי קוניף ולכן היא גם כל כך שובת לב בעיניי.
אלבומי Love, Peace & Poetry הם בעיקרם שער לפסיכדליה של מדינות אקזוטיות ואזוטריות, אבל אפשר גם לא להרחיק לכת - אלה אוספים שמחזיקים מים כאלבומים שלמים בפני עצמם. בשבילי הם עובדים מצויין לשני הכיוונים.
הסדרה החלה ב 1997, עם אוספים מאמריקה הצפונית והלטינית. מאז השתחררו 10 אוספים, האחרון בינתיים הוא הצ'יליאני, מ 2008. בתנור אגב, מתבשלים אוספים מסקנדינביה, איטליה וגרמניה.
ההצעה
MP3
http://loxhuqht.livedrive.com/item/4b6601a0bf1e49199d2bbac493860fb2
FLAC
http://loxhuqht.livedrive.com/item/f09a97a8907648d18738ec5c77331032
הפרוייקט
המתמשך שנקרא Love, Peace & Poetry הוזכר כאן פעמים אחדות במהלך השנים, אבל נדמה לי שאף פעם לא התעכבנו עליו מספיק כדי לרדת לסוף דעתו.
דיברנו הרבה על אוספי ה Pebbles, ארגזי ה Rubble (שהיו אגב הרכישה האחרונה שלי בקצת אחרת ז"ל) ועל ה Nuggets שציינו לאחרונה 40 שנה לצאת האוסף הראשון. גם הסדרה שאני הולך לדבר עליה הוזכרה פעמים רבות אבל אף פעם לא ירדנו ממש לעומקה.
לאוספי הפבלז, ראבל והנאגטס למיניהם, יש לפחות מכנה אחד משותף, בכך שהם מהווים בית חם, בדרך כלל היחיד, לסינגלים ויציאות של הרכבי גראז' ופסיכדליה שבדרך כלל לא הגיעו להבה יותר והתפוגגו במהירות.
כולנו מכירים את האמירה שבפסיכדליה מדברים ברמת השיר הבודד, הסינגל. וזה נכון ותקף בעיקר לשנות הששים ובעיקר לשנים האמצעיות של אותו עשור, בהן שלט הסינגל ללא עוררין.
סדרת Love, Peace & Poetry נבדלת משאר אוספי הפסיכדליה בנקודה הזו: לכאורה מדובר באוספי נאגטס מסביב לעולם, למעשה זה לא בדיוק כך.
עד היום יצאו בסידרה 10 אוספים, כל אחד מוקדש לחלק בעולם שגידל פסיכדליה מקומית. בנוסף לבריטניה וארה"ב הטריוויאליות קימים אוספים מאמריקה הלטינית, ברזיל, צ'ילה, טורקיה, אסיה, יפן, אפריקה ומקסיקו.
למרות השוני הגאוגרפי, עורכי הסדרה קבעו לעצמם טווח שנים אחיד: סוף השישים עד המחצית הראשונה של השבעים.
כבר כאן קיים הבדל לעומת אוספי הפסייח האחרים. אוספי Love, Peace & Poetry לא מתמקדים בסינגלים אלא באלבומים. במהותה, הסדרה היא סבב של טעימות על קצה המזלג: השירים הם לאו דווקא סינגלים, הם לקוחים מתקליטים אריכי נגן המומלצים בפני עצמם ולעתים קרובות הם מייצגים אמנים והרכבים עם דיסקוגרפיה אמיתית מאחריהם. אין לראות את אלבומי הסדרה כבית לשירים אבודים אלא כשער אפשרי לפסיכדליה של מדינה שלמה, או יבשת.
האמנים
עקרון נוסף שמנחה את בחירת השירים הוא שככל שהמדינה יותר משופעת ביצוא הפסיכדלי שלה, כך האמנים המיוצגים ממנה נדירים יותר. וההפך. למשל, לאוסף הבריטי נבחרו רק שירים מתקליטים שיצאו במקור בפחות ממאה עותקים. אפשר למצוא בו את מרק פריי, Bobak, Jons, Malone (שלאלבומם התוודעתי רק השנה), Pussy וכמובן Andwellas Dream שאלבומם נתן לסדרה את שמה.
ברזיל, מדינה שגידלה פסיכדליה בכמויות קטנות יותר אבל לגמרי לא מבוטלות, מיוצגת עם ליברפול, ספקטרום, מודולו 1000, לולה קורטז. אבל לא תמצאו כאן את השכבה העליונה של הפסיכדליה כמו המוטנטס, קייטנו ולוסו או טום זה.
מדינות פחות מניבות מיוצגות פחות או יותר עם כל מה שיש להן. מקסיקו עם דוג דוגז, קליידוסקופ, ספיידר ואמיליאנו זפאטה. טורקיה עם סלדה, ארקין קוראי, מוגולר ושאר חשודים מיידיים עם שפם.
הקדשת האוספים כל אחד למדינה או יבשת אחרת, מבדילה אותם היטב מבחינה סגנונית. כל אוסף והארומה שלו, כל אוסף עם השפה וההכלאה המיוחדת לו, בין פסיכדליה לפולקלור המקומי.
מעבר לכך, ניכרים מאמץ ובקיאות בשיבוץ שירים מהיותר שווים, של כל אמן. העריכה וסדר השירים מצליחים בהרבה מהאוספים לשוות להם אופי אלבומי בפני עצמם.
קחו לדוגמה את האוסף האזייאתי שנפתח בסערה עם Teddy Robin & The Playboys מהונג קונג (אני מוכן להתערב שמעטים מאיתנו מכירים אותם), ממשיך בנון שלאנט עם הסינגל המלהיב של ארקין קוראי, שמתחבר בצידו השני בטבעיות ל San Ul Lim בשירם היפה ביותר שהוא פחות מרבע שעה... ולסיום - סערת חושים של 10 דקות עילאיות מאת Shin Jung Hyun And The Men.
הבחורות
על העטיפות, זו אותה אחת בכולן. אל תתנו להורמונים לבלבל אתכם. ההחלטה ללכת על סדרת תמונות מעפניות של בייב אקראית בבית ובאחו בתור הפנים המייצגות של הסדרה, היא אחת הבחירות האסתטית המטומטמות שראיתי מאז תקליטי ריי קוניף ולכן היא גם כל כך שובת לב בעיניי.
אלבומי Love, Peace & Poetry הם בעיקרם שער לפסיכדליה של מדינות אקזוטיות ואזוטריות, אבל אפשר גם לא להרחיק לכת - אלה אוספים שמחזיקים מים כאלבומים שלמים בפני עצמם. בשבילי הם עובדים מצויין לשני הכיוונים.
הסדרה החלה ב 1997, עם אוספים מאמריקה הצפונית והלטינית. מאז השתחררו 10 אוספים, האחרון בינתיים הוא הצ'יליאני, מ 2008. בתנור אגב, מתבשלים אוספים מסקנדינביה, איטליה וגרמניה.
ההצעה
MP3
http://loxhuqht.livedrive.com/item/4b6601a0bf1e49199d2bbac493860fb2
FLAC
http://loxhuqht.livedrive.com/item/f09a97a8907648d18738ec5c77331032
