שלום אמיר ../images/Emo140.gif
לפני מספר ימים 'גיליתי' את הפורום ונדהמתי עד כמה הדברים שרבים מהחברים העלו בו היו עבורי רלווטנים, מעניינים ואמיתיים מאוד. קיויתי שתוכלו לסייע לי בהתלבטות קשה שלי, שדומה מאוד להתלבטויות של חלקכם. אני בת 30, נשואה- בינתים בלי, ובשלוש השנים האחרונות עובדת בחברה שבה אני מאוד לא מרוצה. אולי בעצם זו אמירה כוללנית מדי. אנסה להבהיר עצמי. האנשים סביבי והארגון כשלעצמו מאוד אנושיים, סביבת העבודה היא נעימה, יש בה יציבות רבה, גמישות בשעות ויכולת לעבוד בחלקיות משרה- על פי עומס העבודה. הבעיה שלי סובבת סביב שני דברים: הבעיה העיקרית אולי היא העובדה שאני עוסקת בתחום (משאבי אנוש)בעצם מאז הצבא, וכבר שנים מרגישה בו 'לא בבית' ורוצה מאוד להתנסות בדברים אחרים. הבעיה המשנית, שגם היא מפריעה לי מאוד, היא העובדה שהתפקיד שלי בחברה הנוכחית מצומצם מאוד, נטול סמכויות ויכולת השפעה, וכל ניסיון שלי לפעולה מעבר לגבולות הצרים שנקבעו לי- נתקל בתגובה ברורה ושלילית מצד הממונה שלי שמעוניין לשמר את המצב כפי שהוא. חשוב לי לציין שאני יודעת שאני מאוד מוערכת במקום העבודה, ושאני עושה כמיטב יכולתי לבצע את התפקיד (גם אם מאוד מאסתי בו) על הצד הטוב ביותר. מושך אותי מאוד להתנסות בתחום טיפולי, בעבודה עם ילדים, משהו המשלב יצירה מדי פעם אני מגיעה לכדי עימות עם הממונה שלי, ואז אני מרגישה קרובה מאוד להתפטרות, אך אין לי אומץ. יש לי מספיק חברות בתחום שלי שפוטרו ועדיין מחפשות עבודה כלשהי. אני יודעת שגם אם אעזוב: 1. לא מחכה לי עבודה אחרת בתחום שלי 2. אין לי כל הכשרה לתחום אחר שמעניין אותי להתנסות בו. תחושת התקיעות היא קשה מנשוא, היות וכבר שנים יש בי את הצורך להתנסות ואני בוחרת כל פעם מחדש להשאר במוכר ובבטוח. חשוב לציין שאותה תחושת תקיעות מביאה אותי למצבים של עצב ברמות כאלה שבן זוגי מתקשה להתמודד עמו ואיתי... מה דעתכם?!
