שלום, אמשיך את שאלתי כאן

[כל שנה בדצמבר]

שלום, אמשיך את שאלתי כאן

הבן שלי אושפז בבית חולים לכמה ימים עקב וירוס. הוא בן שנתיים. עבר מאז חודש והוא עדיין שב וניזכר ואומר משפטים שמעידים על הזיכרון ועל כך שהדבר מציק לו. איך מרגיעים אותו? איך מבהירים לו (בגילו הצעיר) שזה משהו חולף. האם רק לתת לזמן לעשות את שלו או שיש עוד דרכי הקלה? עוד סימן לקושי שלו - מאז שחזר לגן אחרי האישפוז הוא שוב מתקשה מאוד להיפרד בבוקר למרות שכבר עברנו את השלב של ההתאקלמות הראשונית בהצלחה. תודה. ואני רוצה להגיב לאחר תשובתך (מותר להעתיק אותה לכאן?) יש שינוי התנהגותי בגן - שזה משהו חדש, כל רעש מפחיד אותו והוא רץ מהר וניצמד לגננת או לסייעת, אנני יודעת אם זה נובע מהאישפוז וזיכרונותיו או ממשהו חדש שאופייני לגיל. אשמח לשמוע מה דעתך ואם יש הורים עם נסיון כזה, אשמח לשמוע כיצד התגברו. תודה.

 

[לב אם]

ברוכה הבאה

כאמור, אני ממליצה מאד להתחיל אתו בתהליך של עיבוד החויה (מה שכתבתי בתשובתי - לדבר, לספר ולבקר בבית החולים) וכמו כן, מאחר שיש נסיגה בגן. חשוב מאד לעטוף אותו מאד ולתת לו הזדמנות להתגבר ולחזור לעצמו בקצב שלו ומתוך תחושה של בטחון. תדברי ותשתפי את הגננת והסייעת בקושי שלו, ותתייעצי אתן לגבי הדרכים לסייע לו להתגבר - חשוב מאד לגייס אותן לנושא, כי אם הוא יקבל חיבוקים וחיזוקים רק בבית, ולא יהיה לזה הד בגן, זה יכול להקשות עליו להתגבר. אסור לשכוח שהוא רק בן שנתיים - ממש תינוק, ומותר לו להיות כזה. לא לנסות לזרז אותו להפוך ל"גדול"