שלום, אני בדילמה מוסרית ואשמח לתגובות.

[שמים ירוקים]

שלום, אני בדילמה מוסרית ואשמח לתגובות.

אמי בת ה-83 עברה לפני כשלוש שנים לדיור מוגן לאחר שבר בברך, לפני כחודש נפלה ושברה את האגן, בעקבות כך עברה למח' סיעודית, ומשם המצב הדרדר, חיתולים וכיוב'. איזה חירות מינימלית על חייה שנשארה לה, נלקחה ממנה, וכיום נתונה לגחמות הסביבה, על מנת לספק את רצונותיה, ומנסה להשיג דברים באמצעים מניפולטיביים. היא הופנתה לשיחה אצל פסיכוגריאטר, ללא ידיעתה, בעורמה כביכול, ושבן משפחה יהיה נוכח. היא לא שיתפה פעולה עם אותו רופא, ולכן הרופא נעזר בבן המשפחה הנוכח (אני) להשגת מידע, שבאיזשהו מקום לא סופק מהמטופל עצמו, אלא יותר מאיך שזה נראה לי. כתוצאה מכך, ניתן לנו מרשם לתרופה שמטפלת בפסיכוזות, כדי להוריד את מינון החשדנות, וליצור שיתוף פעולה מסויים. אני רואה בזה אובדן חירות האדם לגופו, שכן, אם אמי אינה רוצה לשתף פעולה, היא לא חייבת בכך, זוהי בחירתה. מי אני שאחליט על אופן חייה? אודה לתגובתכם.

 

[גנגי]

אני מסכימה איתך -

אם היא מתנגדת, הניחו לה.

 

[יעל ניסן]

מכיוון

שאי אפשר להכריח אדם מבוגר לשתף פעולה או לדבר, החרות הזו תמיד נשארת שלו. זה הקו האחרון. מצד שני עומדים האחרים שרוצים לעזור במצוקה שיודעים שהיא קיימת. כשרופא בא למלא את תפקידו ולטפל במישהו סובל, ואותו מישהו לא משתף פעולה ולא משנה כרגע מאיזו סיבה... מה נשאר לו לעשות? לבסס את החשיבה הקלינית שלו על סימפטומים וסימנים ולהיעזר באנשים מסביב. אחד המקרים הכי מסובכים מוסרית זה החלק עם חשדנות או פרנוייה. האדם מאוד סובל ורדוף ואפשר לעזור לו, אבל הוא לא ניגש לקבל עזרה בגלל שהוא חשדן ורדוף. תתאר לעצמך שיש תרופה שיכולה להקל על הסבל שלך ולאפשר לך לשפר את איכות החיים שלך אבל אתה לעולם לא תשיג אותה כי מראש אתה חשדן בתרופות ובמי שנותן אותן, או משוכנע לגמרי שכל מי שבא לעזור בעצם בא להרע. נכון, היא לא חייבת לשתף פעולה וזו הבחירה שלה - אבל האם אתה מוסרית מוכן לתת לה להמשיך לסבול אם אתה יודע שהבחירה שלה נובעת ממערכת שיקולים לא רציונאלית? נתנו לה תרופה אנטי פסיכוטית כדי לבדוק אם חוסר שיתוף הפעולה נובע מהפרעות חשיבה. אם יהיו בטוחים שהיא צלולה ומסרבת - יהיה להם יותר קל מוסרית לכבד את רצונה.

 

[שמים ירוקים]

תודה רבה,

 

[אנפה2]

בוקר טוב, כנראה שכמו תינוקות שעוברים

די שלבים זהים, כמו התהפכות, זחילה, הליכה, כך גם הורינו הקשישים עוברים תהליך, ואחת התחנות שתמצאי בהם את עצמך היא לקיחת אחריות על החלטות שאמא שלך כבר לא תוכל לעשות. כמו שתצטרכו לנהל לה את חשבונות הכספים, כך תצטרכו גם לנהל אותה מבחינה רפואית. אלא אם לא איכפת לכם שמצבה ילך ויתדרדר. אני גם נמצאת בסרט הזה ועושה לפעמים החלטות , כי זה מה שצריך.

 

[jk500]

קשה מאד לראות את ההורים שלנו במצב של חוסר אונ

במצב של חוסר אונים. עברתי את זה עם הורי. בגיל זה ההורים הם כמו תינוקות. תלותיים מאד. צריך המון כוח לעבור את התקופה ומאחלת לך כל טוב. דעי לך ששינוי הסביבה מאד משפיע עליהם ונסי לדבר איתה ברורות שרוצים את טובתה. בהצלחה

 

[תלתן הארגמן]

זו אכן דילמה

אבל אתה* צריך לראות את תחילת אובדן החירות לא בשיחה עם הרופא, אלא בהידרדרות של מצבה. אני מניחה שההיכרות שלך איתה מאפשרת לך לדעת האם הסירוב שלה מובע כאשר היא במצב צלול או כשהיא נטולת יכולת שיפוט והערכה אמיתית של עצמה ושל מי שעומד מולה. אם אתה סומך על הרופא, והוא נראה לך מי שבא לעזור, קבל את ההחלטה עבורה. זה אולי אחד הדברים הקשים ביותר במה שקשור בטיפול בהורים סיעודיים - להחליט בשבילם מה טוב להם, אבל לצערנו גם אם אנחנו לא רוצים בכך, לפעמים אין ברירה אלא להכיר בעובדה הזאת ולעשות את מה שנגזר ממנה. אפשר לראות את זה גם כך: כשם שהיא נזקקת לטיטולים בשל מצבה הפיזי, כך היא נזקקת לטיפול תרופתי בשל מצבה הנפשי. מה היית עושה אילו התנגדה להשתמש בטיטולים? *אם זו את ולא אתה - מצטערת. בדקתי הן את ההודעה והן את הכרטיס האישי ולא מצאתי כל רמז למינך.

 

[שמים ירוקים]

נקודת השוואה מעניינת, התנגדות לטיטולים..

וכמו כן, תודה לכל המגיבים

 

[gal-or]

גם סבתא שלי התנגדה לטיטולים.

במקרה שלה, במוסד הסיעודי הבינו לפחות. עדי

 

[מיני7]

דילמה דומה

אבי הקשיש סובל מנפיחות באזור הצואר, לאחר ברור U.S נמצא שיש לו "ממצא לא טוב" אבל הוא מסרב להמשיך בבדיקות וטוען שלא צריך לעשות דבר, כי הוא לא סובל שום כאב. הרופא שהפנה אותו לבדיקות, בעד לנתח את הממצא, אבל אני מכבדת את רצונו של אבי ולא לוחצת או מחייבת אותו להמשיך בבירור. זאת דילמה לא פשוטה! אולי לאחר הניתוח יהיה "מצב סביר" אבל ...אולי יהיה קשה יותר (הוא בן 90 ויש גם אמא סיעודית)

 

[kreuter acid]

כן, הרפואה מאריכה את תוחלת החיים

אבל לא את איכותם, ויש להניח שאביך רוצה כבר לסיים בכבוד במקום לרוץ בגילו לרופאים ולניתוחים ולהתחיל פרוצדורה לא פשוטה, שרק תמרר את חייו ותכביד עליהם, ואולי בסופו של דבר ייוותר חסר אונים לחלוטין ו/או ימות בכל מקרה, אז מה הטעם בכל זה. אבי בן ה-90 קיבל טיפול כימותרפי שלא יכול היה לעמוד בו ומת זמן קצר אח"כ בייסורים. פשוט הרגו אותו בביה"ח. ללא הטיפול, אולי היה שורד עוד קצת. יפה את עושה שאת מכבדת את רצון אביך לסיים את חייו בכבוד.

 

[מיני7]

דעתו של הרופא!

אני שלמה עם ההחלטה , אבל הרופא של אבי טוען שאני מונעת מאבי טיפול! אמירה כזאת גרמה לי לא לישון שני לילות עד שעברו כאב הלב וההתלבטות. (אין טעם ל"גרור "את אבי לבדיקות מיותרות.)