שלום אני חדשה ולא יודעת אם במקום

[ריניהיחידי]

שלום אני חדשה ולא יודעת אם במקום

אני אמא לשלושה ילדים מקסימים בגילאים 12,8,5.מוכשרים מאוד .הבכור מאובחן כADD יחד עם דסגרפיה מחוננות והמון קסם.כשהיגיע לכיתה א וצצו הקשיים התגייסנו אני ובעלי אבל בעיקר אני לעזרתו בטיפולים רגשיים תרופתיים ועזרה בבהס. התוצאות לא אחרו לבאו והיום הוא תלמיד מצטיין ויש לו מספר חברים מהכיתה,בהחלט במקום טוב. הקושי הוא שלי- מאוד מאוד קשה לי להרפות מפחד שאפספס איזה אור אדום שנידלק ואני לא זיהיתי אותו, שיכולתי לעזור או להקל ולא ראיתי. אני קוראת המון על ADD ומרגישה שאסור לי להרדם בשמירה ולפעמים אני ממש חרדה- למשל שבוע הבא הוא יוצא למחנה שבוע מהתנועה ואני מאוד מאוד בלחץ או מהמעבר לחטיבה.משתדלת לא להעביר את זה לילד וכמו שגם אמרתי לו בהזדמנויות קודמות "אתה סופר בסדר אבל אני דאגנית מאוד" מאוד רוצה לשחרר לטובת הילד אבל מפחדת מהסיכונים-האם אני בבעיה או שזה טבעי?מה המלצתכם? תודה

 

[בוזיקית]

הי ריני וברוכה הבאה

א. יש לך בתפוז גם פורום ADD. ב. נראה לי שאת עצמך זקוקה לטיפול שינחה אותך כיצד להרפות, רצוי טיפול התנהגותי קצר או ביופידבק. לא ניסיתי אך שמעתי תגובות חיוביות. ג. אני בטוחה שגילה מבינה בזה הרבה יותר ממני, כדאי לך לחכות לתגובתה

 

[גילה זילברמן]

../images/Emo180.gif

אז ככה, קודם כל- כל הכבוד על ההתגייסות שלך ושל בעלך לטובת הילד. נעים ומחזק לשמוע שהטפולים והמאמץ שהשקעתם, נשאו פרי והילד תלמיד מצטיין. ההישג וההתמודדות מעוררים הערכה והלוואי שהורים נוספים לילדים עם ADD (הפרעת קשב)או בעיות אחרות, יכלו לקרוא על הנסיון שלכם ולשאוב מכם עדוד. לגבי הבעיה שאת מתארת. נקודת המבט שאת מביאה- "אני קוראת המון על ADD ומרגישה שאסור לי להרדם בשמירה" כלומר- הילד אובחן כ סובל מ ADD, אני חוששת שזה יחזור לו, שמצבו ידרדר ולא אתפוס את זה בזמן. נקודת המבט שאת מביאה לילד- ""אתה סופר בסדר אבל אני דאגנית מאוד" כלומר- הבעיה לא אצלך, אתה בסדר, הבעיה שלי, אצלי. אני דואגת מדי. בשני המקרים המוקד הוא ה- ADD. אני רוצה להציע לך נקודת מבט נוספת. (אני מכירה את המקרה רק מהמעט שאת מספרת לנו כאן וסומכת עלייך שתקחי ממה שאני כותבת, מה שנראה לך, מה שמתאים לך.) הילד הזה הוא בנך הבכור. הוא נכנס לגיל ההתבגרות (גיל 12) הוא מתרחק מהבית פסית (יוצא למחנה) ונפשית, נעשה עצמאי יותר ויותר, זקוק לכם פחות.. ההשקעה הרבה שהושקעה בו בעבר והמעקב הצמוד בגלל ה ADD מדגישים את הקושי לעבור ממצב של מעורבות אינטנסיבית במה שקורה לו למצב מותאם יותר לגיל ההתבגרות, של מה שאת קוראת "לשחרר" להרפות, לתת לו ללכת, להתמודד לבד עם קשייו. בלי קשר ל ADD. זה אתגר לכל הורה ובעיקר, כשילד בכור נכנס לגיל ההתבגרות. מחשבה נוספת, רחוקה מעט יותר. קחי אותה אם זה נראה לך מתאים. ההשקעה המרובה בילד כל השנים, אולי באה על חשבון השקעה בדברים אחרים שהוזנחו, מטבע הדברים. אולי בעצמך ובממוש העצמי שלך כאדם (ולא רק כאם), ואולי על חשבון הקשר הזוגי. כשהילד סוף סוף וברוך השם- בסדר ומתרחק בשל התבגרותו, נוצר איזה חור שיש למלא אותו. התרגלתם להשקיע בו, זה נתן משמעות ותחושה של טעם והצלחה וכעת- הוא צריך פחות. אולי הקושי לשחרר נובע משם. את לא בבעיה, את במצב של קושי טבעי. זה לא אומר שאת לא יכולה או צריכה לגשת לבקש עזרה בהתמודדות. כשאת שואלת "האם אני בבעיה או שזה מצב טבעי" זה נשמע כאילו, חייבת להיות בעיה למישהו (לך או לילד), רצוי בעיה עם כותרת, כדי שיהיה מוצדק לשקיע כוחות ולבקש עזרה. אם קשה לך, מותר לך לבקש עזרה מקצועית, לא כדי לפתור את הבעיה, כמו כדי לגדול. (מתאים פה מטפל דנמי או משפחתי, לדעתי)הילד גדל, אתם גדלים. החיים דנמיים ומעמידים אותנו בפני אתגרים שונים שנובעים משלבי התפתחות שונים במעגל החיים והאתגרים הללו הם כולם הזדמנויות לגדול. מקווה שעזרתי לך.

גילה

 

[ריניהיחידי]

תודה על ההתיחסות המהירה והפירגון

בנקודה הראשונה- הילד גדל וקשה להרפות את צודקת . לגבי הנקודה השניה למזלי האנשים שעזרו בתמיכה לילד גם לימדו אותנו לדאוג לעצמנו ולהשקיע בנו כבני אדם ובני זוג מה שבסופו של דבר גם תורם לילים. ההנחה שלי היא שאם המצב שאנחנו נמצאים בו הוא טבעי אז יש לי הכוחות להתמודד אבל אני פשוט לא אוהבת את התחושה שתארת נכון שאני חייבת להיות על המשמר כי זה גם מביא אותי לחיטוט מסויים בכל אמירה או הבעת פנים של הילד.כמשפחה למרות האתגרים שהחיים מציבים אנחנו מתפקדים לא רע. מה אופי הטיפול של מטפל דינמי? תודה רבה לך.

 

[sh kk]

שלום יקירה,

אז מה נפגשים גם פה..... איזה כייף לראות פרצוף מוכר, אני אמא לילד עם ה adhdשמחה לראות אותךפה, נעים לפגוש מכר וותיק לא? אז לא כולנו מושלמים.... ולא יכולת ליפול על פורום תומך ואמפטי מזה, אני מבינה את הלחץ שלך. כאמא לילד הדומה לשלך אני סובלת מאותם חרדות, מאותן "אובססיות", לא סתם אני מבלה שעות מול המחשב בפורומים יונקת כל פיסת אינפורמציה על מנת לקבל הן עידוד, והן שפיות. חוץ מזה שידע שווה כוח. אני מבינה שאתם מטופלים או הייתם מטופלים בתמיכה הקשורה בילד שלך ובבעיות שנוצרות בתא המשפחתי שלכם. אבל לא תמיד זה רק קשור אליו, לפעמים הוא איזה סימפטום למשהו עמוק יותר. הילד גדל והצרכים שלו משתנים. מאחר ואת חווית טראומה חזקה מאוד הקשורה לבעיית הקשב שלו את חוששת מההתמודדות שלו, הוא מאמין בעצמו, השאלה עד כמה את מאמינה באמת ביכולת שלו. כי אנחנו יודעים איזה קושי קיים. לא הייתי פוסלת טיפול פרטני אצל פסיכולוג שיעזור לך להבין את המצוקות שלך הקשורות בו ובעצמך, בהצלחה, אני מעדכנת שהעניין עם הסטרטרה הולך מצויין טפו טפו טפו שלך ש'.

 

[sh kk]

אחרי ששלחתי את התשובה שלי

עצרתי לחשוב שייתכן ועצם שהותך בפורומים השונים, מעידה על הצורך שלך בתמיכה, בהכלה, מעבר ללמידה והבנה של המצב שהוא אכן אובייקטיבי, אבל אליו מצטרפות גם השלכות נוספות. הפורום מוגבל בייכולות שלו, אבל פסיכולוג לא חומר למחשבה....

 

[ריניהיחידי]

הי הי!!

נפגשים בכל מקום שאפשר ללמוד, להתחזק,ולאסוף כח.נעים באמת לראות פרצוף מוכר.מאוד שמחה שהולך לכם אם הסטרטרה. אני כל כך עייפה מהטיפולים של אנשי מקצוע בילדי(שניים כידוע לך) שאיין לי כח לשבת ולהמשיך לעסוק באותו עיניין לעצמי.

 

[sh kk]

גם השהות פה מעייפת

ולוקחת ממך אינרגיה, אני ממש יודעת על מה את מדברת בתור אמא לשני ADD וגם לי עצמי לא חסר, אני בטוחה שתגשי לטיפול רק שתבשילי עם עצמך ותרגישי שאת חייבת את זה דבר ראשון לעצמך. אני חייבת לציין שהטיפול שלהם כלל אינו דומה לזה שאת תחווי, בינתיים אנחנו פה לחזק אותך, צוחקים "פסיכולוגיה בגרוש"... כל אחד מהאנשים פה, בעיני לפחות, פסיכולוג גדול.