שלום! אני חדשה פה...ואני בבעיה

שלום! אני חדשה פה...ואני בבעיה../images/Emo4.gif

שלום! שמי טל ואני בת 17. הצגתי את הנושג גם בפורום נוסף... וחשבתי לנכון להציג אותו גם פה. הגעתי לכאן מהסיבה הפשוטה שחברה טובה שלי מדאיגה אותי מאוד. היא גם בת 17. מאז שאני זוכרת אותה היא דאגה לנושא המשקל שלה (ד"א, תמיד היא הייתה רזה מאוד), אך תמיד במידה. בשנה האחרונה היא ירדה במשקל המון. היא ניראת מאוד לא טוב (וסליחה אם אני נשמעת רע, אני פשוט לא מוצאת מילים להגדיר זאת), כבר הרבה מעבר ללהיות "רזה", היא מאוד מאוד מאוד רזה, בצורה לא נורמלית ומדאיגה מאוד. היא ממשיכה כל הזמן בדיאטות שונות, ועוד מנסה לרדת עוד במשקל. היא איבדה את המחזור החודשי. ופניה חיוורות כל הזמן. אני, כמו הרבה חברות נוספות שלה מנסות להגיד לה את זה ולגרום לה להבין זאת כל הזמן, אך אני חוששת שהיא לוקחת את ההערות בגדר מחמאה בלבד, וזה זורע בה כוח להמשיך. היא טוענת שהיא אוכלת הרבה מאוד ואין לנו צורך לדאוג, ושהיא רק רוצה להוריד עוד קצת, כי אנחנו אומרות את זה סתם. ניסיתי לדבר איתה על כך בכל דרך אפשרית, אני מאוד דואגת לה. אני לא יודעת איך לגרום לה להבין, בעוד היא ממשיכה להגיד שהיא עדיין "שמנה". אני דואגת שמצבה עלול להידרדר אף יותר. הייתי רוצה לציין כי לא ניתן לפנות למשפחתה, אימה, אינה מונעת את החרפת המצב, ואף גוררת אותה להמשיך. אני בטוחה שמצבה כבר חמור, וכל דחייה תגרום להידרדרות נוספת, היא צריכה עזרה בוודאות, ואני מקווה שמצבה לא חמור יותר ממה שאני חושבת וממה שהיא משתפת אותי בו. אני פשוט נואשת, לא יודעת כבר מה עלי לעשות, איך אני יכולה לעזור לה?..ולמי אני יכולה לפנות? באמת שאני מצטערת אם הפגנתי חוסר רגישות (כמובן שכוונתי הייתה הפוכה בהחלט) או אם הדברים אינם ברורים ומסודרים, לא ידעתי איך אך ניסיתי להסביר את עצמי בצורה הטובה ביותר, ואני מקווה שהצלחתם להבין. הייתי מאוד שמחה לקבל עזרה ועצות, תודה טל
 

rolan

New member
שלום טל ../images/Emo20.gif

למה אמה לא עוזרת, מה יש שם שמונע ממנה? יש אפשרות גם דרך יועצת ביה"ס, פני אליה היא תטפל בעניין (אני מקווה). אם שני הגורמים האלו לא יעשו דבר, נדמה לי שאין לך מה לעשות בעניין.... בהצלחה
 

עדיר

New member
מחזקת אותך על תשומת הלב

ועל האיכפתיות הגדולה והדאגה שלך לחברתך , היא אכן אמיתית ויש לה סיבה . כאמא לבת הסובלת מהפרעות אכילה הייתי מעריכה מאד עם אחת מחברותיה של ביתי היתה פונה אליי כשראתה מה שאת ראית אצל חברתך . אני יודעת שמפחיד לחשוב על תגובת האמא , כל אחת "לוקחת" את זה באופן שונה וייתכן גם בתגובה קשה , הלם , הכחשה בהתחלה , בכי , כעס ואולי דווקא בצורה יותר חיובית ומתונה - הכל אפשרי.אבל זה מאד חשוב ליידע את ההורים(לפחות לנסות)ואם אין אפשרות כזאת פנייה ליועצת בית הספר בהחלט יכולה לעזור בצורה מעשית. בהצלחה .
 
עדיר!...קודם כל תודה על התגובה,

עדיר! פניתי ליועצת בית הספר. הייתי מאוד רוצה לפנות כצעד ראשון לאימה, בטח ובטח לפני שאני פונה לכל אדם אחר. אך במקרה הזה חוששני שאחד הגורמים העיקריים להידרדרות, זו היא עצמה. כמובן שלא במתכוון. אמא שלה בעצמה סובלת ככל הנראה מבעיה דומה ולכן אין היא רואה את שדברים כפי שהם באמת, ואין היא מאבחנת כל סוג של בעיה. היועצת תנסה כמובן לדבר עם האמא, אולי ממנה הדברים ילקחו ביתר רצינות והבנה. חשוב לי מאוד לציין שהכל בגדר השערה, אני לא יודעת בוודאות אם הדברים שכתבתי אכן מדוייקים, אך לצערי רוב חושיי מסמנים לי שאני צודקת. וכן חיבור של עובדות רבות שסייעו לי להגיע לצורת מחשבתי זו. לא הייתי רוצה לפגוע באיש אך אני חושבת שהנושא רגיש מספיק ויש לבצע את המהלכים בצורה נכונה. אני מקווה שעשיתי את המעשה הנכון בכך שפניתי ראשית ליועצת בית הספר, אבל ככה ראיתי לנכון לעשות, ובינתיים אני עדיין חושבת כך...עכשיו נשאר לי רק לחכות ולהתפלל. תודה, טל
 

rolan

New member
ומה אמרה

היועצת? מה היא מתכוונת לעשות, אמרה לך? אני מקווה שבאמת היא תטופל ותצא מהר מהעניין. הזמן הוא קריטי במחלה הזו, למדתי את זה על הבת שלי...
 
היועצת אמרה

שהיא תפנה לצוות המורים כדי לברר אם גם הם שמו לב לשינוי. היא גם תדבר עם הילדה, תשאל אותה שאלות, ותנסה לאבחן באיזה שלב היא נמצאת. היא תנסה גם לפנות לאימה, לנער אותה ולנסות לגרום לה להבין את המצב. היא אמרה שזה בשלב הראשון, תחילה היא רוצה לברר מה בדיוק המצב. מאוחר יותר אם יהיה צורך (היא אמרה שלפי הדיווחים שלי, יש צורך), להפנות אותה לטיפול מקצועי יותר, כי במקרה הזה, ככל הנראה לא אני ולא היא נצליח להוציא אותה מזה. אני אמשיך לעדכן! טל
 

rolan

New member
איזה יופי

ממש לעניין ומקצועי - כל הכבוד
ועכשיו אלייך חמודה, ראית דברים שנראו לך לא בסדר/לא טובים, עשית מעשה שלא כל אחד מסוגל קמת והזעקת עזרה. חברתך עדיין אינה יודעת מה עשית עבורה, ייתכן אף שאם תדע וככל שתחריף המחלה אותי אפילו תכעס עלייך - אל תפגעי, אל תעלבי, תדעי שזה חלק מהמחלה. כעת וגם אח"כ חשוב שתהיי איתה בקשר, את תוותרי לה. מנסיוני אצל בתי, אחד הדברים שעזרו לה מאוד, היה הקשר הטוב עם החברות שלה שתמכו בה במקומות הקשים אליהם היא הגיעה. אמא או מבוגר זה לא במקום חברה טובה. ואת בהחלט חברה טובה. אני מאוד מקווה שבבוא היום תגיע למצב שתהיה בריאה ותודה לך. ספרי לנו מה קורה בהמשך ובהצלחה
 
חבל שכולם עיוורים, לא רואים מה קורה

מטר מהם, איך מישהו מתפרק לידם והם עסוקים מידי בבעיות שלהם, כמעט אטומים לסביבה. לא קשה לשים לב, ולהבחין בדבר מה שונה. אבל יותר נוח לא לשים לב, ולא להבחין בדבר
תודה!
\המילים מחזקות אותי, ועוזרות לי להתרחק מהפחד שאולי לא עשיתי את הדבר הנכון. אני מוכנה למצב שהיא תכעס עליי, למרות שהיועצת הציעה שבשלב זה היא לא תדע שזה הגיע ממני, אלא מ"צוות ביה"ס". בהמשך היא עשויה לגלות. היא יחסית ילדה סגורה, ולא תמיד אפשר לדעת מה עובר עליה, רק לנחש.היא נמצאת במצב הזה כבר כמה חודשים, לא עשיתי כלום קודם כי לא הבנתי כנראה כמההמצב לא טוב, החלטתי לעשות מעשה אחרי שדיברתי איתה על זה והזדעזעתי כשהיא סיפרה לי את עמדתה (נשארתי המומה, ולא ידעתי איך להגיב, כשהיא מצידה חושבת שאני משחקת). אני מתחילה להצטער שלא עשיתי שום דבר לפני כן. אבל אני שמחה שעשיתי עכשיו... *פתאום אני רואה כמה חברות (דרך אגב, גם מספר לא קטן של בנים)יש לי שכבר נמצאות עם הפנים אליה, כמה הן לא מודעות למה שהן עושות וכמה בקלות הן יכולות למצא את עצמן במצב דומה. יש מחסור עצום באנשים ששמים לב!! מחריד כמה לא צריך כבר להרחיק לכת בשביל לראות... תודה רבה זה באמת מעודד לשמוע את דעתך...!
 

rolan

New member
לא כולם...

הנה, את ראית והחשוב מכל - ראית ולא שתקת. אני גאה בך, על כל מה שעשית ואיך שכתבת כ"כ יפה את מה שאת מרגישה. מחזקת אותך ו
להמשך.
 

עדיר

New member
טל יקרה

פעלת נכון מתוך איכפתיות ורגישות רבה למה שראית סביבך הלוואי ויהיו רבים כמותך .. מחזקת אותך שוב- ואם אפשר לנצל את הפורום הזה לפניה אישית לכל מי שרואה בסביבתו , בבית הספר ,בין החברים , נערה או נער במצב כזה לא לפחד , לפנות לעזרה של אנשי מקצוע וליידע כל מי שיוכל לעזור . בשיחה שקיימתי לא מזמן עם בנותיי(15,17.5)בעקבות מקרה טרגי של התאבדות נערה תלמידת תיכון שכתבה בלוג אישי בו תוארו מחשבותיה ותחושותיה הקשות , גם כתבה שירים מדהימים ביופים וכאבם , שאלתי אותן:מה הן היו עושות ,האם היו מיידעות מישהו על המצב.. היה להן בצדק קשה לענות , פיתחנו שיחה בענין ..הצעירה יותר אמרה שהיא היתה מנסה בעצמה לכתוב לה , לתמוך/ לעודד, להסביר , להפנות אותה לפורומים לעזרה. הבכורה (לאחר מחשבה ) אמרה שהיתה פונה למישהו מבוגר מוסמך יותר .. אין ספק שקשה להחליט איך לפעול במקרים שאין לנו אפשרות להבין מידת סכנה והאם היא אכן קיימת בייחוד וכשמדובר באנורקסיה ולכאורה "הכל נראה בסדר" .בכל מקרה לדעתי צריך לשתף אדם בוגר ולפנות לעזרה .
 
למעלה