שלום, אני חדשה פה...

lelelele

New member
שלום, אני חדשה פה...

ויש לי בעיה. ובכן, מקודם כתבתי הודעה ארוכה על עצמי אבל משום מה זה לא מופיע!!!! אז אני קצת עצבנית, אבל בכל זאת, אני אספר הכל עוד פעם מחדש.... אז ככה, אני בת 15 וחצי מתל אביב. כבר בכיתה ג´ גיליתי שאני לסבית, אבל הדחקתי את זה מאוד, היה לי אז חלום שאני מתנשקת עם חברה שלי. אבל לא הייתי ממש בטוחה ופשוט הדחקתי. רק בגיתה ז´-ח´ זה יותר התפרץ. אבל אז פשוט הכחשתי ושנאתי את עצמי על שאני כזאת, ואז אחר כך אמרתי לעצמי "אבל אני לא כזאת, אז מה איכפת לי?..." ככה עברו שנתיים גרועות במיוחד של הכחשות ושנאה עצמית, פשוט ניסיתי לחשוב כל הזמן על בנים מאשר על בנות. רק לאחרונה, בתחילת כיתה בסוף כיתה ט´ ותחילת כיתה י´ התחלתי לקבל את זה. זה כמובן קשור לעובדה שעכשיו אני חברה (לא בת זוג) של שתי בנות לסביות שמחוץ לארון וכולם יודעים את זה. אז בכזאת פשטות הבנתי שאני לסבית. עכשיו הבעיה שלי היא שאני פוחדת להגיד למישהו, זה פשוט יותר מידי מוקדם בשבילי, אני עדיין בעצמי לא הייתי עם אף בת ועוד לא הייתה לי הזדמנות, חוץ מזה שאני עדיין לא מרגישה בשלה מספיק בשביל להיות עם בת. האנשים היחידים שאני יכולה להגיד להם זה החברות הלסביות, אבל אני עדיין לא מספיק בקשר חזק איתם בשביל להגיד להם. אני גם פוחדת בגלל שאני לא רוצה שידביקו עליי סטיגמות, עם אני אספר למשפחה או לחברים, כמו למשל שעם איזו שהיא בת שנראת טוב תעבור על ידי אז ישר יחשבו על זה שאני בטח נמשכת אליה.. ויסתכלו עליי מוזר. עוד משהו זה שיש לי חברה מאוד מאוד טובה, ואני פוחדת שעם אני אגיד לה זה יקלקל משהו בחברות שלנו, למרות שאני יודעת שהיא תמשיך להישאר חברה שלי, אני יודעת שהיא תרגיש מאוד מוזר עם זה. אז אני בדילמה. ואני פשוט רוצה לצאת מהארון, אבל אני לא בשלה וזה משגע אותי! בבקשה, עזרה,
!!
 
אחות

קודם, זה נורמאלי, לכולם יש התלבטויות בקשר ליציאה מהארון. אני אמנם לא דוגמה, כי אני בתוך הארון, אבל אני פשוט החלטתי שעצם זה שאני בארון לא מפריע לי בשום דבר בחיים שלי, עצם זה שאני מסתיר את הנטיות שלי לחברים ולמשפחה זה לא מפריע לי ואני לא מרגיש שום דבר כבד על הלב. אני חושב שאני אחכה עד גיל 17 ואם אני אראה שמציק לי שאני בארון אני אצא.. אם לא יפריע לי - אני אשאר בארון. מה שאני יודע, זה שאם חבר טוב שלי ישאל אותי מתוך שיחה רצינית אם אני נמשך לבנים ואני אדע בודאות שהוא לא אומר את זה בצחוק אני אגיד לו את האמת.. אני לא משחק אותה הומופוב בשום מקום ולא צבוע עם כולם. אני חושב שכדאי לך לעשות כמוני (במידה מסויימת) חכי עד סוף גיל 16 לפחות, ואם תראי שזה מועקה על הלב, אז תצאי מהארון בפני חברות, או ידידים טובים ואחר כך תצאי מהארון בפ]ני מי שיהיה לך נוח עם זה.. מי שלא יקבל את זה - שימי לו
בפנים. תמיד יהיה מי שיקבל את זה יפה. אין סיכוי שתישארי לבד. בהצלחה ו..
ברוכה הבאה
 
אחותי כנסי לפה...

יש לי סיפור דומה מאוד לשלך.. גיליתי שאני דו בכיתה ד´ עד כיתה ה´ הככשתי את זה מעצמי בכיתה ה´ כשבאמת התאהבתי באמת לא רציתי להכחיש לעצמי כלום! בכיתה ח´ הייתה לי בת זוג פעם ראשונה כיום אני בכיתה י´... רק לפני חצי שנה יצאתי מהארון... את לא חייבת לצאת מהארון!!!!!! תעשי מה שטוב לך!!!!!! אמא שלי ידעה שאני נוסעת למסיבות של לסביות... היא התנגדה כשיצאתי מהארון רבנו ולא דיברנו כמה חודשים.. אבל לפני חודש היא באה ואמרה לי "הבנתי שאת דו אני מקלת את זה, את הבת שלי ומה שטוב לך גם טוב לי" כל כך אהבתי את המשפט הזה!!!!!! אחרי שלא דיברתי איתה אולי איזה 3-4 חודשים.. אז אחות שלי... אמא שלך לא תקבל את זה ישר... אבל בסופו של דבר תקבל.. את הבת שלה... בפני חברים/חברות.... כשיצאתי מהארון... גיליתי שיש לי גם כמה חברות דו/לס וחברות שלי רובן הבינו אותו... גם ידידים..
 

lelelele

New member
אמממ

אני חושבת שמה "גיל 16 המתוק" אמר, הוא נכון מאוד. בעיקרון גם אני חשבתי לחכות כמה שנים, עד שאני אהיה בשלה מכל מני בחינות. פשוט זה מאוד מציק לי כשאני מסתובבת עם חברות שלי ואני פשוט מתה להגיד להם, אבל אני יודעת שאם אני אגיד אני אתחרט על זה. אבל למזלי, יש לי אמא ואבא שאם אני אגיד להם את זה יקבלו את זה מעולה. גם האח שלי ואני חושבת שאחת מהסבתות... אעכשיו אני בטוחה במאה אחוז שכדאי להישאר עם זה עוד כמה שנים, או שנה... תודה רבה!
 
למעלה