שלום אני חדשה... ../images/Emo13.gif
הנה משהו קטן שכתבתי לפני הרבה מאוד זמן.....כנראה שעבר עלי יום ממש מוזר כשכתבתי את זה... בכל מקרה אני מתעניינת קצת בכתיבה אבל יותר בקריאה אני מניחה..עליתי לארץ לפני מס' שנים ואני חושבת שזה קצת שיבש לי את היכולת לכתוב כמו שצריך בגלל היותי עולה חדשה. למרות הכל שימו לב שאין לי כמעט שגיאות כתיב כי אני תולעת ספרים לא קטנה וזה מאוד עזר לי... אני מאוד אוהבת לקרוא יצירות של מכרים שלי ולהעריך את הכתיבה שלהם...
למרות הכל..קבלו! : קרה לכם שבסיטואציה מסוימת הרגשתם כאילו אתם נמצאים בעולם מקביל ואתם הדמות הראשית בסיפור ההזוי הזה שנקרא החיים? או שאתם נמצאים בתוך סרט והתסריטאים החליטו להתעלל בדמות ואתם חסרי אונים, פאסיביים ונותנים לדברים פשוט לקרות לכם, ולאנשים להוביל אתכם, במקום לתת לכם את השליטה על המצב? הרגשתם לפעמים שהזמן עובר מהר מדי אבל אתם לא מנצלים שלושת רבע ממנו? למשל, בזמן שחשבתי על זה יכולתי לקום ובאמת לעשות משהו לגבי זה, אבל הרבה יותר קל לשבת, לחשוב ולהרהר בחיים. החיים של הפילוסופיים בטח היו ממש קלים, הם ישבו כל היום וחשבו על החיים כדי שהאנשים הפשוטים והלא מושכלים יכלו להמשיך לחיות את חייהם חסרי החשיבות ולא לדאוג לגבי למה החיים מתנהלים בצורה כזו או אחרת. הפילוסופים בטח היו אנשים שמנים, זה נראה לי הגיוני שהם היו שמנים אם כל מה שהם עשו זה לשבת ולחשוב. או שזה לא כל מה שהם עשו? ואם אני טועה אז הרגע בזבזתי 5 דקות מהחיים שלי בתהייה על כך. מכירים את זה שכל החיים שלכם הייתם בטוחים לגבי משהו. למשל הייתם אומרים מילה מסוימת לא נכון אבל אף אחד לא דאג לתקן אתכם כי השתמשתם בה במקרים ממש נדירים וכשאמרתם אותה לא נכון אנשים פשוט חשבו שהתבלבלתם ולא חשבו שיש צורך לתקן אתכם, ואז פתאום יום אחד מישהו בא ומתקן אתכם. ולמרות שזה ממש חסר חשיבות- אתם נכנסים למן הלם, כאילו חייתם בשקר כל החיים ואתם מתחילים לחשוב על כל האנשים שלא הועילו בטובם לתקן אתכם "אחח המניאקים האלה!". אנחנו מבזבזים את הזמן בעשיית דברים חסרי משמעות אבל כאשר אתם מביטים לאחור כעבור מספר שנים אלה בעצם הזיכרונות שנשארו לכם. כמו למשל אלבום תמונות ישן, שאתם מוצאים לאחר שלוש שעות של וויכוח עם עצמכם "אני חייבת לעשות קצת סדר במקום הזה, אבל אין לי כוח עכשיו..... אבל אני חייבת!". אני אוהבת תמונות שיצאו בטעות, אנשים שמנופפים בזרועות שלהם ל"שנייה חכה אני לא מוכן!!" או מישהו שעושה פרצוף מאופק כי הוא בדיוק קלט שהוא הניח את היד שלו מסביב לחברו שרק חזר מאימון ועוד לא הספיק להכנס למקלחת. התמונות האלה מראות את הסיטואציה האמיתית, אלא הם הזיכרונות האמיתיים. תחשבו על זה- כאשר אתם נזכרים בטיולים שארגנתם כל החבר'ה, אתם לא זוכרים את עצמכם עומדים בשורה ומחייכים חיוכים מטופשים לעבר מצלמה.. אתם זוכרים את עצמכם מריצים צחוקים עם החבר'ה, מנסים לפתוח אוהל ותוקעים מקל בצלעות של מישהו שבדיוק עמד מאחוריכם או מכינים אוכל בשטח והכל מלא בחול ויש לכם מן מבט כזה של "מעניין אם מישהו ישים לב שחצי מהסלט נפל על האדמה"..... נראה לי זה עוד לא גמור......
הנה משהו קטן שכתבתי לפני הרבה מאוד זמן.....כנראה שעבר עלי יום ממש מוזר כשכתבתי את זה... בכל מקרה אני מתעניינת קצת בכתיבה אבל יותר בקריאה אני מניחה..עליתי לארץ לפני מס' שנים ואני חושבת שזה קצת שיבש לי את היכולת לכתוב כמו שצריך בגלל היותי עולה חדשה. למרות הכל שימו לב שאין לי כמעט שגיאות כתיב כי אני תולעת ספרים לא קטנה וזה מאוד עזר לי... אני מאוד אוהבת לקרוא יצירות של מכרים שלי ולהעריך את הכתיבה שלהם...
למרות הכל..קבלו! : קרה לכם שבסיטואציה מסוימת הרגשתם כאילו אתם נמצאים בעולם מקביל ואתם הדמות הראשית בסיפור ההזוי הזה שנקרא החיים? או שאתם נמצאים בתוך סרט והתסריטאים החליטו להתעלל בדמות ואתם חסרי אונים, פאסיביים ונותנים לדברים פשוט לקרות לכם, ולאנשים להוביל אתכם, במקום לתת לכם את השליטה על המצב? הרגשתם לפעמים שהזמן עובר מהר מדי אבל אתם לא מנצלים שלושת רבע ממנו? למשל, בזמן שחשבתי על זה יכולתי לקום ובאמת לעשות משהו לגבי זה, אבל הרבה יותר קל לשבת, לחשוב ולהרהר בחיים. החיים של הפילוסופיים בטח היו ממש קלים, הם ישבו כל היום וחשבו על החיים כדי שהאנשים הפשוטים והלא מושכלים יכלו להמשיך לחיות את חייהם חסרי החשיבות ולא לדאוג לגבי למה החיים מתנהלים בצורה כזו או אחרת. הפילוסופים בטח היו אנשים שמנים, זה נראה לי הגיוני שהם היו שמנים אם כל מה שהם עשו זה לשבת ולחשוב. או שזה לא כל מה שהם עשו? ואם אני טועה אז הרגע בזבזתי 5 דקות מהחיים שלי בתהייה על כך. מכירים את זה שכל החיים שלכם הייתם בטוחים לגבי משהו. למשל הייתם אומרים מילה מסוימת לא נכון אבל אף אחד לא דאג לתקן אתכם כי השתמשתם בה במקרים ממש נדירים וכשאמרתם אותה לא נכון אנשים פשוט חשבו שהתבלבלתם ולא חשבו שיש צורך לתקן אתכם, ואז פתאום יום אחד מישהו בא ומתקן אתכם. ולמרות שזה ממש חסר חשיבות- אתם נכנסים למן הלם, כאילו חייתם בשקר כל החיים ואתם מתחילים לחשוב על כל האנשים שלא הועילו בטובם לתקן אתכם "אחח המניאקים האלה!". אנחנו מבזבזים את הזמן בעשיית דברים חסרי משמעות אבל כאשר אתם מביטים לאחור כעבור מספר שנים אלה בעצם הזיכרונות שנשארו לכם. כמו למשל אלבום תמונות ישן, שאתם מוצאים לאחר שלוש שעות של וויכוח עם עצמכם "אני חייבת לעשות קצת סדר במקום הזה, אבל אין לי כוח עכשיו..... אבל אני חייבת!". אני אוהבת תמונות שיצאו בטעות, אנשים שמנופפים בזרועות שלהם ל"שנייה חכה אני לא מוכן!!" או מישהו שעושה פרצוף מאופק כי הוא בדיוק קלט שהוא הניח את היד שלו מסביב לחברו שרק חזר מאימון ועוד לא הספיק להכנס למקלחת. התמונות האלה מראות את הסיטואציה האמיתית, אלא הם הזיכרונות האמיתיים. תחשבו על זה- כאשר אתם נזכרים בטיולים שארגנתם כל החבר'ה, אתם לא זוכרים את עצמכם עומדים בשורה ומחייכים חיוכים מטופשים לעבר מצלמה.. אתם זוכרים את עצמכם מריצים צחוקים עם החבר'ה, מנסים לפתוח אוהל ותוקעים מקל בצלעות של מישהו שבדיוק עמד מאחוריכם או מכינים אוכל בשטח והכל מלא בחול ויש לכם מן מבט כזה של "מעניין אם מישהו ישים לב שחצי מהסלט נפל על האדמה"..... נראה לי זה עוד לא גמור......