שלום... אני חדשה
שלום לכולם ... לפני שלושה שבועות איבחנו שיש לי התקפי חרדה . זה הפך לי את כל העולם וזרק אותי רחוק מאוד...בהחלה חשבתי שזה נוראי שזהו - אני "חולת נפש" ובכיתי הרבה , ולקחתי את זה בצורה הכי רעה בשביל המחלה הזאת -שניזונה מפחד . אבל אחרכך הבנתי שהנפש שלי כנראה ממש במצוקה אם היא מפעילה את הגוף שלי נגדי .. אני חוטפת התקפים- קשים- אני מאבדת תחושה בידיים ובחלקי גוף, אני מרגישה שהלשון שלי מתנפחת , אני מתחילה לרעוד בלי שליטה ,הלב שלי דופק כאילו סיימתי מרתון שנתי ... זה מפחיד מאוד . בפעם הראשונה שחטפתי את זה חשבתי שמשהו פיזי דפוק אצלי וזהו- אני מסיימת את החיים שלי כאן ועכשיו . אישפזו אותי ואז קיבלתי את האיבחון שזה סכ"ה התקף חרדה ושלא- אני לא אמות מזה. לא הסכמתי לקבל את זה . אני בדיוק חזרתי מטיול ארוך ביעולם , היה לי כיף מטורף, הכל- חוץ מלחץ . אני גם בן אדם שמח ושלו ו... פשוט לא התאים לי . ההתקף הראשון היה קרוב לשעתיים- אבל זה היה כי הפחד שלי- מחוסר ידיעה -הזין את ההתקףץ מאז היו לי איזה שבועיים שקטים שממש האמנתי שזהו- הבסתי את זה . אני יודעת שזה רק התקף ואני לא צריכה לפחד- אבל כשכבר הייתי בטוחה -בום- שתי לילות ברצף- התקפים -קצרים-אבל נוראיים. אומרים לי- נו, תעבדי על עצמך -אבל אי אפשר אני יושבת לי שם בזמן ההתקף מודעת לזה שלא יכול לקרות לי כלום ובכל זאת חווה אותו .מישהו מכיר את ההרגשה הזאת??? יש שם עוד אנשים כמוני?? אני באמת מנסה להתמודד. אני לא לוקחת תרופות אני מאמינה שאני אוכל לבד . אבל... זה כ"כ קשה אני לא מאחלת לאף אחד . לילה טוב קיט אגב - מצטערת על שלא הצגתי את עצמי כמו שצריך... אני בת 21 , לפני אוניברסיטה ... תשתדלו לא להבהל ממני בבקשה .. מקווה לחזור לקטגוריה של "נורמלית" מהר מאוד ...
שלום לכולם ... לפני שלושה שבועות איבחנו שיש לי התקפי חרדה . זה הפך לי את כל העולם וזרק אותי רחוק מאוד...בהחלה חשבתי שזה נוראי שזהו - אני "חולת נפש" ובכיתי הרבה , ולקחתי את זה בצורה הכי רעה בשביל המחלה הזאת -שניזונה מפחד . אבל אחרכך הבנתי שהנפש שלי כנראה ממש במצוקה אם היא מפעילה את הגוף שלי נגדי .. אני חוטפת התקפים- קשים- אני מאבדת תחושה בידיים ובחלקי גוף, אני מרגישה שהלשון שלי מתנפחת , אני מתחילה לרעוד בלי שליטה ,הלב שלי דופק כאילו סיימתי מרתון שנתי ... זה מפחיד מאוד . בפעם הראשונה שחטפתי את זה חשבתי שמשהו פיזי דפוק אצלי וזהו- אני מסיימת את החיים שלי כאן ועכשיו . אישפזו אותי ואז קיבלתי את האיבחון שזה סכ"ה התקף חרדה ושלא- אני לא אמות מזה. לא הסכמתי לקבל את זה . אני בדיוק חזרתי מטיול ארוך ביעולם , היה לי כיף מטורף, הכל- חוץ מלחץ . אני גם בן אדם שמח ושלו ו... פשוט לא התאים לי . ההתקף הראשון היה קרוב לשעתיים- אבל זה היה כי הפחד שלי- מחוסר ידיעה -הזין את ההתקףץ מאז היו לי איזה שבועיים שקטים שממש האמנתי שזהו- הבסתי את זה . אני יודעת שזה רק התקף ואני לא צריכה לפחד- אבל כשכבר הייתי בטוחה -בום- שתי לילות ברצף- התקפים -קצרים-אבל נוראיים. אומרים לי- נו, תעבדי על עצמך -אבל אי אפשר אני יושבת לי שם בזמן ההתקף מודעת לזה שלא יכול לקרות לי כלום ובכל זאת חווה אותו .מישהו מכיר את ההרגשה הזאת??? יש שם עוד אנשים כמוני?? אני באמת מנסה להתמודד. אני לא לוקחת תרופות אני מאמינה שאני אוכל לבד . אבל... זה כ"כ קשה אני לא מאחלת לאף אחד . לילה טוב קיט אגב - מצטערת על שלא הצגתי את עצמי כמו שצריך... אני בת 21 , לפני אוניברסיטה ... תשתדלו לא להבהל ממני בבקשה .. מקווה לחזור לקטגוריה של "נורמלית" מהר מאוד ...