שלום, אני חדש פה

[david e]

שלום, אני חדש פה

שלום לכולכם. אני חדש פה, ובחו"ל די טרי לאחרונה, עברתי עם ילדי לגרמניה. יש לי בת שהחודש תחגוג 15 אביבים, ותאומים בני שנתיים וחצי. הקטנטנים הסתדרו פה מצוין, אחרי שצפו הברבה סרטים מצוירים בגרמנית הם קולטים לא רע את השפה, ובגן הם השתלבו יפה מאד.הבעיה היא המתבגרת שלי. היא ממש לא מתאקלמת פה. השפה קשה לה מאד, למרות שכבר שלשה חודשים שהיא לומדת גרמנית 3 פעמים בשבוע. היא קולטת את השפה, אבל קשה לה לבטא את עצמה בכתה בשעורים ובמבחנים. הבעיה היא יותר חברתית, היא לא מסתדרת בבית הספר, לא מוצאת את עצמה שם מבחינה חברתית. היא כל יום חוזרת הביתה עצבנית, בוכה וכו'. יש בית ספר אמריקאי במינכן , אבל הוא במרחק גדול מדי, והרמה הלמודית שם נמוכה מאד. אני גם לא רוצה שהיא תסתובב לבד בעיר, גם ככה אני מסיע אותה לבית הספר וברכב זה למעלה מחצי שעה. מה לעשות? איך לעזור לה להשתלב פה? א עברנו לכאן מטעם העבודה שלי, ומדובר לתקופה ארוכה של לפחות 8-10 שנים. היא חייבת להתרגל למקום אבל איך לעזור לה? אגב, התאלמנתי לפני שנתיים, וגם זה כמובן לא תרם לה.

 

[eu sei que]

שלום וברוך הבא../images/Emo39.gif

ח"ח ענק - מתבגרת ותאומים...זה באמת פרוייקט רציני. בקשר למתבגרת - אולי זה ישמע לך קצת פשטני אבל, סבלנות היא מילת המפתח. שלושה חודשים ללמוד שפה, זה לא ממש הרבה זמן ובמיוחד שמדובר במתבגרים... שמאוד חשוב להם לא להיות שונים (או לחילופין להיות שונים לגמרי ואז לא מתאמצים ללמוד את השפה) ובאמת שזה לא קל ללמוד שפה על בורייה וללמוד בבית ספר בשפה זרה לך, דברים מובנים מאליהם בשפת אם, הופכים להיות מערכה אמיתית, החל מההקשבה שנדרשת, דרך כתיבה בשפב זרה (הם הרי כותבים "הפוך"...)כל הכנת שיעורי בית היא משימה, כך שבאמת כל הצלחה, והצלחה מיוחדת. בהיהבט החברתי - למרות שבעיני בתך שלושה חודשים הם המון זמן, כמעט סוף העולם, אובייקטיבית, זו פשוט תקופה קצרה יחסית, במיוחד כשאתה זר... קליטה חברתית, זהו תהליך ולא אירוע. החשוב מכל הוא, בעצם שאתה תהיה סבלני אליה, תקשיב לטונות הקיטורים שלה, ובעברית צחה - תהיה שם בשבילה... בגיל 15, אני לא חושבת שלנו כהורים יש דרך "לעזור" להם, זה לא גיל שאפשר להזמין הביתה, כדי שיכירו טוב יותר, או לקבוע עבורם פגישות, מה שכן הייתי מנסה זה - לחפש ישראלים אחרים בסביבתכם או משפחות של יהודים עם ילדים בגילה, ולנסות דרכם למצוא לה מערך תמיכה חברתי... לא הייתי ממהרת להעביר אותה בית ספר, אך אם אחרי תקופה נוספת העניין לא משתפר, הייתי שוקלת מחדש את הנושא. בהצלחה לכם בגרמניה, נשמח לשמוע עוד עליכם ועל המתבגרת... שרי

 

[אור 4]

ברוך הבא - תשובה ארוכה

גם אנחנו בגרמניה - ברלין - והגענו הקיץ עם 4 ילדים. לא קל בהחלט, ואנחנו שניים, מה שמקל עלינו. ככל שהילדים בוגרים יותר, ככה לוקח להם יותר זמן להסתגל לשינוי, אבל בסופו של דבר מתאקלמים גם חברתית וגם לימודית. לגבי בי"ס - האם ישנו בי"ס בינלאומי בסביבה? ואני לא מתכוונת לבי"ס אמריקאי או לבי"ס בריטי. בבי"ס בינלאומי לומדים באנגלית ולומדים גם את השפה של המדינה.בחינות הסיום ("I.B") מוכרות בד"כ בכל האונ' בעולם. יש למשל אפשרות להבחן בספרות ובשפה עברית, מה שמקל על הלימודים לילד דובר עברית.יש גם אפשרות להסעות לבי"ס מכיוון שהוא פרטי (וזו יכולה להיות בעיה כלכלית לא פשוטה, אם מקום העבודה לא מממן לימודים לילדים). הבת שלי בגיל של ביתך וגם לי היו פרפרים בבטן ביום בו נסעה בפעם הראשונה לבד בתחבורה ציבורית. עשינו הרבה חזרות משותפות - איך קונים כרטיס, איפה יורדים בדיוק, והיא צמודה לטלפון נייד, בעיקר כדי להרגיע את אמא. אני מקווה שעזרתי במשהו. אשמח לענות על שאלות נוספות, אם יהיו.

 

[עדי בשמיים]

ברוך הבא ובהצלחה ../images/Emo20.gif

אז קודם כל אני שמחה שהצטרפת אלינו לפורום, אני בטוחה שהמצב לא קל, תאומים בגיל התבגרות אחד וילדה בגיל התבגרות שני ועוד לבד, אני מאחלת לך את כל ההצלחה שבעולם. כל הכבוד! לגבי הבת, אני בטוחה שמנוסים ממני כאן יענו לך ככל שהיום יתקדם לו, אבל אני באמת חושבת שסבלנות ותמיכה הן מילות המפתח. נסה אולי לדבר איתה על המצב, על מה שמציק, לתת לה את ההזדמנות כאדם מבוגר להבין שאין ברירה, שהמצב קבוע וצריך להפיק ממנו את המירב, ולראות אולי לה יש רעיונות או הצעות לשיפור. כמובן שאני גם חושבת שלחפש חברה ישראלית יכול רק להועיל. אולי לפחות מחוץ לבית הספר היא לא תהיה בודדה ותוכל להתמודד עם הקשיים יותר בקלות. בכל מקרה, שיהיה באמת בהצלחה, אני מקווה שתישאר איתנו ונשמע ממך על ההתפתחויות.

 

[iditbs]

לדויד שוב, ברוך הבא,../images/Emo140.gif

פנייתך לעזרה ראויה להערכה. המצב נראה קשה ומסובך אבל אני רוצה להצטרף לדיעה שהזמן הוא גורם חשוב פה, אבל לא הייתי בונה רק על זה. ראשית עליך להבין את המצוקות של בתך. היא גם חדשה בסביבה וגם שונה. אני חושבת שאת הכלי החשוב ביותר להשתלבות היא עוד לא רכשה והוא השפה. קשה לתאר את התסכול שנובע מחוסר היכולת להביע את עצמך. בעניין הזה רציתי לשאול אותך האם יש לה תחביב או תחום עניין שהיא יכולה לעסוק בו כדי להביע את עצמה באופן לא מילולי? אולי ריקוד, נגינה, אמנות ספורט? האם יש עוד ישראלים או בכלל זרים בסביבה? יש גם חיים אחרי ביה"ס, אולי אם היא תמצא מחוץ לביה"ס ובעיקר של אנשים שעוברים משהו דומה תראה אותה מחייכת שוב? לא תמיד מוצאים חברים באופן טבעי. לפעמים צריך לחפש ואולי תוכל לעזור לה בזה. אני מצטרפת לעיצה לשוחח איתה ולחשוף בפניה את רגשותיך, את המניעים שהביאו אתכם לעבור, את הקשיים שלך, את הגעגועים שלך וכד' ועוד דבר אחרון שלא עלה בתגובות הקודמות וכמובן שאתה ממש לא חייב להסכים, אבל בעוד שלוש שנים היא תהייה אדם מבוגר והיא תוכל אם היא תרצה לחזור לארץ. אולי אם תזכיר לה את זה ותאמר לה שלא תתנגד לכך, אם זה יהיה רצונה, היא תראה "אור בקצה המנהרה" ותתייחס לתהליך ההשתלבות בסבלנות רבה יותר. מקווה שעזרתי במשהו, אשמח אם תמשיך לשתף.

 

[AnnabeIIe]

אולי ביה"ס הבינלאומי הוא הפתרון?

קראתי את הודעתך וניכר שאתה מאד דואג לבתך. נזכרתי במקרה דומה שהתרחש בסביבתנו בעבר, והנסיבות היו מאד דומות לאלו שציינת. המדובר במשפחה ישראלית שגם להם בת בגיל של בתך (בערך) שהגיעו למדינה אירופאית בה השפה המדוברת אינה אנגלית. הילדה למדה את השפה קצת בישראל והמשיכה ללמוד אותה גם במדינה החדשה. ההורים רשמו אותה לבית ספר מקומי, משיקולים של מיקום ונוחיות הגעה (בית הספר היה קרוב יותר לבית), במחשבה שהם מתכוונים לחיות שם הרבה זמן ולכן כדאי שהיא תשתלב בחברה המקומית וכן קצת משיקולים כלכליים (הרבה הרבה יותר זול). לא אפרט כאן את כל מה ששמעתי בעניין, רק אקצר ואומר שהילדה פשוט סבלה! זה לא שבית הספר לא היה טוב - רמת הלימודים הייתה טובה והמורים הלכו לקראתה והיא קלטה את השפה לאט לאט, אבל - מדובר בילדה בגיל ההתבגרות שהוא גם ככה קשה, שהגיעה לחברה חדשה שבה עליה לחשוב פעמיים על כל מילה שהיא רוצה לומר. מבחינה חברתית היה לה מאד קשה והיא לא מצאה שפה משותפת עם הילדים האחרים, הן מבחינת תחומי עניין והן מבחינת העובדה שכולם היו "אותו דבר" והיא הייתה "הילדה הזרה השונה". היא עברה תקופה קשה (אינני יודעת את כל הפרטים) שבמהלכה היא הייתה מדוכאת, בודדה ופשוט נבלה לאיטה. גם תופעות אחרות של גיל ההתבגרות, דוגמת מריבות עם ההורים, מצבי רוח והפרעות אכילה למניהן - החריפו! ההורים החליטו לתת לה לבחור אם ברצונה לעבור בית ספר (הבנתי שהם היו תחילה נגד) והיא אכן ביקרה בבית ספר בינלאומי באיזור והחליטה לעבור ללמוד שם. לכאורה לא החלטה טובה - בית הספר יקר יותר, רחוק יותר ורמת הלימוד שם נחשבת טובה (אך אולי מצוינת פחות מבית הספר המקומי שלמדה שם). אבל - הילדה חזרה לעצמה! היא ממש נהנתה בבית הספר וההורים מאד שמחו על הבחירה המחודשת. כמובן שהדבר אינדיבידואלי, ובתך אינה הילדה ההיא, אך נראה כי הסיבה העקרית שבבית הספר החדש היה לה טוב יותר הוא שנכון שזה גם מעבר לבית ספר חדש במדינה חדשה (בו אמנם מדברים אנגלית - אבל זו גם לא היתה שפת האם שלה) אבל - במקרה של בית הספר המקומי כולם היו מקומיים והיא היתה הילדה החדשה, הזרה והשונה. אולי אם היו בבית הספר עוד תלמידים זרים היא הייתה חשה אחרת - אבל היו מעטים בלבד. ואילו בבית הספר הבינלאומי היו לה את אותם קשיים של להיכנס לחברה חדשה אבל כולם שם היו זרים, רבים מהם ילדים שהגיעו גם כן לא מזמן או שעברו דירה כמה פעמים בחייהם - לא כולם דיברו אנגלית מושלמת (בניגוד לבית הספר המקומי בו כולם דיברו את השפה המקומית מצויין - ורק היא לא!) ורובם התנסו לאחרונה באיך זה להיות חדשים ולכן קיבלו אותה יותר בקלות. היא לא הייתה חריגה כי לא היה שם "אב-טיפוס" אחד - כולם היו שונים. אז היא נאבקה קצת עם האנגלית - והסתדרה. המשיכה ללמוד את השפה המקומית בשיעור בחירה (כי להורים היה חשוב) והוציאה בגרות בינלאומית שמוכרת בכל העולם. אמנם בית הספר הזה לא היה ברמה הכי גבוהה בעולם, אבל הציונים שלה היו טובים והתעודה מוכרת בכל העולם ללא קשר לרמת בית הספר הספציפי. אם היא הייתה נשארת בבית הספר המקומי, סביר שהיא הייתה מוציאה ציונים פחות טובים עקב אי שליטתה בשפה המקומית ועם הדיפלומה המקומית קשה יותר להתקבל ללימודים בחו"ל (צריך לעשות גם מבחן באנגלית וכו'). אני מקווה שהסיפור הזה אולי יעזור לך אולי לפתור את הבעייה שלכם. אני רוצה גם לומר שאני חושבת שיש הבדל בין אירופה לבין ארצות הברית בעניין של בתי ספר, כי בארצות הברית הכרתי הרבה אנשים ששלחו ילדיהם לבית ספר מקומי אבל גרו באיזורים שהיו בהם הרבה זרים (וגם ישראלים) ואז הילד לא הרגיש ממש זר ללמוד בכתה שבה חצי מהילדים גם לא מקומיים. באירופה הדברים קצת אחרים, לדעתי, ועוד לא מצאתי בתי ספר כאלה. מרבית התושבים בקהילת הזרים כאן לא שולחים את ילדיהם לבתי ספר מקומיים - אלא אם מדובר בילדים צעירים שהגיעו הנה בגיל צעיר (כמו ילדיך) שאז שמעתי שהם משתלבים מאד טוב גם במערכת החינוך מקומית. הסתכלתי במדריך של בתי הספר הבינלאומיים וראיתי שבאיזור של מינכן יש שני בתי ספר בינלאומיים (אלו לא בתי ספר אמריקאים אלא בינלאומיים - ההבדל חשוב כי מקבלים דיפלומת סיום בינלאומית ולא אמריקאית!): אחד הוא בית הספר הבינלאומי של מינכן שנמצא ב- Starnberg (בדרום מערב העיר) והשני הוא בית הספר הבינלאומי של בוואריה שנמצא ב- Haimhausen (בצפון העיר). שים לב באתרים שלהם שלשניהם יש הסעות ממינכן עצמה! אולי זה יפתור את בעיית המרחק. אפשר גם לסוע חלק מהזמן איתך או בתחבורה ציבורית וחלק אחר בהסעות. זכור כי רב התלמידים בבתי הספר האלה מגיעים בהסעות ולא גרים ליד בית הספר. אולי כדאי ללכת עם בתך לבקר בבתי הספר האלה ולדבר עם תלמידים אחרים ולתת לה לבחור - אולי היא דווקא תחליט שזה לא נראה לה. ואם כן - הייתי תומכת בהחלטתה ומנסה להעביר אותה לבית ספר כזה לראות אם שם הדברים יהיו אחרים. שיהיה למשפחתכם בהצלחה ורק טוב.

 

[למוניה]

שלחתי לך מסר../images/Emo20.gif

 

[יורי CA]

ברוכים הבאים

לנו יש בעיה דומה עם ילדה בכיתה ד' שאין לה בכלל חברים. אנחנו בארה"ב כבר שנה וחצי, כך שאין בעיה של שפה. גם הילדים בכיתה הם בסדר גמור, באמת נחמדים והכל. הכל זה עניין של פערים תרבותים ושל state of mind של הילדה. העובדה שאנחנו חוזרים לארץ בקיץ לא מעלה לה את המוטיבציה, וזה בלשון המעטה. אחרי שכל העצות שנתנו לה לא היו שוות כלום, הבנו שחוץ מלעמוד מנגד ולראות אותה סובלת אנחנו לא יכולים לעשות הרבה. לכן החלטנו לרשום אותה לסדנה לשיפור יכולות חברתיות שאמורה לעזור לה. אחותה הקטנה עברה סדנה דומה בשנה שעברה, שחוללה שינוי גדול. כמובן שהתייעצנו איתה לפני שרשמנו אותה, והסברנו לה למה והיא קיבלה את זה. כמובן שאין מה להשוות בין ילדה בת 9 לילדה בת 15, אבל העיקרון דומה. יש אנשי מקצוע שאמורים לעזור במקרים כאלה, וזאת לא בושה להיעזר בהם אם צריך. אין לי ילדים בגיל עשרה,אבל אני מניח שבגילה זה כבר תפקיד שלה ולא שלך לפנות ליועצת של ביה"ס (אם יש דבר כזה בכלל) כדי שתתן לה הכוונה. אם יש לה מורה מנוסה יכול להיות שגם היא תוכל להכווין אותה. העיקר שהיא תבין שלמרות שהבעיה נוצרה מתוך תנאים אובייקטיבים (מעבר ארץ) היכולת לשנות את המצב נמצאת לפחות חלקית בידיים שלה.

 

[LAgirl]

יורי אפשר בבקשה יותר פרטים על הסדנא

 

[david e]

בוקר טוב,

קודם כל, תודה על ההיענות המדהימה שקבלתי כאן וואוו,! דבר שני העליתי אתמול לפני הבת שלי את האופציות של בית הספר הבינלאומי שיותר בצפון העיר. היא לא הראתה לי כל סימני התלהבות. (אמרה שתחשוב על זה והלכה לחדר שלה וטרקה א הדלת ). האמת היא שאני לא בטוח שזה הפתרון שכן היא פשוט לא רוצה להתאקלם חברתית פה, היא מבחינתה רוצה לחזור לארץ, לדעתי היא אפילו לא מנסה. אני חושב שזה עדיין תגובה על ההחלטה לעבור לגרמניה. אנחנו פה רק חודש וחצי, ועל הנסיעה לגרמניה הודעתי לה רק מתי שנפלה ההחלטה ( כחודשיים לפני שעזבנו את הארץ ), והיא מאד כעסה עלי על כך שהחלטתי בלי להתיעץ איתה. אני יודע שאני עושה שגיאות, אבל אני לבד בכל ההחלטות שלי ואין מה לעשות בנידון כי לא רציתי להעלות בפניה את ההצעה סתם, וסתם להלחיץ אותה לפני ששום דבר נסגר. השיטה שלה בחודשים האחרונים זה לטרוק דלתות, לצעוק עלי שאם אמא שלה היתה בחיים כל זה לא היה קורה, ולפני שבועיים פתחה בשביתת רעב בת 4 ימים......... אני העליתי בפניה אתמול את ההצעה, נראה מה תאמר לי היום אחר הצהרים ( היא מחליטה בדרך כלל מהר מאד ) היום בדרך לעבודה ולבית הספר אעבור איתה בבית הספר הבינלאומי, שתראה ותתרשם. מקווה שיהיה בסדר, ותודה על העזרה עד כה.

 

[iditbs]

לדויד היקר,

אני חושבת שאתה צריך לשאול את עצמך למה את מצפה מזה שהצעת לעבור. בלי קשר לזה שאני חושבת שזה יכול להיות רעיון טוב, מבחינתך זהו רק פתרון טכני. זה לא יפתור את הכל. אולי תהייה עם זה הקלה מסויימת, אבל גם שם היא תצטרך לעבור תהליך של השתלבות. אתה כותב: "אני יודע שאני עושה שגיאות, אבל אני לבד בכל ההחלטות שלי ואין מה לעשות בנידון" ואתה צודק, בסופו של דבר אתה מחליט אתה הסמכות ואתה נושא באחריות. אבל בדרך לשם, אתה יכול "לחשוב בקול" עם בתך, לשתף אותה בלבטיך, ולתת לה הזדמנות להביע את דעתה. היא אמנם רק בת 15 אבל היא בעצם כבר בת 15! וזה בדיוק גיל ההתבגרות! גם אם עשית שגיאות בעבר אפשר לתקן אותם. אולי אי אפשר לשנות את המצב. אבל אפשר לצמוח ממנו. אם אתה מרגיש שעשית טעות, לא יזיק ואני בטוחה שאפילו יועיל להתנצל. הרי לא מדובר באדם זר, מדובר ביקרה לך, ואני בטוחה שאתה יקר לה והיא זקוקה לאהבה ולתמיכה שלך. ולכן אתם חייבים למצוא דרך להתקרב ולהפסיק את מדיניות טריקת הדלתות (או לפחות ללמוד לפתוח אותם אחרי שנרגעים).

 

[ענת בן צבי]

ברוך הבא לפורום

שלחתי לך מסר

 

[נחמן שי]

הזווית האחרת...

היי, אני כותב לך מזוית קצת אחרת - לא של ההורים אלא של הילדים (תחשבו כמה מהילדים שלכים קוראים את הפורום

). קודם כל, נוער זה נוער, וכשאנחנו מתעצבנים אנחנו מרשים לעצמנו להראות את זה הרבה יותר ממבוגרים. כי אנחנו יודעים שאמאבא חייבים לסלוח לנו, כי יש לנו הורמונים שרצים, כי אנחנו לא יכולים לעשות מה שאנחנו רוצים וכי לפעמים אם מעצבנים אותנו אנחנו רוצים לפגוע. ואני יכול להטיח לך שהבת שלך מתחרטת על ההערה שלה על אמא שלה, כי היא בטוח אמרה את זה כדי לפגוע כמה שהיא יכולה או לנסות לשנות את המצב כמו שהיא יכולה, אבל אני בטוח שאחרי שהיא נרגעה היא הצטערה מאוד על ההערה הזאת. מעבר לארץ אחרת הוא קשה לילדים ובטוח שאחרי שאמא שלה נפטרה זה עוד יותר קשה - כי זה משהו קשה אחרי משהו קשה... ועוד לגרמניה שהיא לא מדברת גרמנית. אבל הדבר הטוב הוא שהיא ילדה, וזה אומר שברגע שהיא תמצא שתי חברות טובות ובויפרנד - פתאום היא תמות על גרמניה והכל יהיה טוב, כי זה מסתכם בחברים... ואולי כדאי שתבוא אליה ותאמר לה: אני אוהב אותך, ועצוב לי לראות אותך עצובה. כרגע אי אפשר לחזור לארץ, אבל אני רוצה לעשות לך את השהייה פה הכי קלה ומאושרת שאפשר, ובשביל זה אני צריך את העזרה שלך. בבקשה תאמרי לי מה אנחנו יכולים לעשות כדי להקל עלייך וכדי שיהיה לך יותר כיף פה. ואני בטוח שהיא תתן כמה דברים שיהיו מקובלים עלייך ויעזרו לשניכם!!! אם אתם שם לתמיד אז מה עם נגיד אופציה שהיא תלך לבי"ס בינלאומי/אמריקאי לשנה ותוך כדי תלמד גרמנית ואז אחרי השנה תהיה לה גרמנית טובה מספיק כדי לחזור לבי"ס הגרמני הטוב יותר? ובקשר לזה כדאי שתתן לה להחליט... בגלל ההורים שלי אני הלכתי ל-7 בתי ספר... בהתחלה זה קשה ועצוב לעבור, אח"כ זה מעצבן לנטוש חברים ומצוא חדשים כל פעם, ובסוף כבר נשבר ולא רוצים יותר חברים כי מה המטרה בכלל אם אולי עוזבים במילא??? בכל אופן... תתייעץ עם הבת שלך כי בטוח היא יודעת מה יעזור לה להרגיש טוב יותר. ותגיד לה הרבה כמה שאתה אוהב אותה, ושגם לך קשה להתמודד עם המצב החדש, תראה לה שגם אתה בן אדם ופגיע בדיוק כמוה ושאתם צריכים להתמודד יחד ולעזור אחד לשני, שאתה צריך את העזרה שלה... שהיא חשובה וכל מיני דברים כאלו שיתנו לה הרגשה טובה. בהצלחה!!

 

[iditbs]

תמיד מעניין ומועיל לשמוע מנקודת

המבט האחרת. אבל תגיד לי, חשבת כמה מההורים שלכם קוראים את הפורומים שלכם?

וזה אחד הדברים הכל כך מקסימים במדיה הזאת

 

[MicMik]

פששש, את/ה בטוח שאתה נער?

 

[יורי CA]

היא מוצעת במסגרת ביה"ס

פסיכולוגית ביה"ס היא זו שמרכזת את הסדנה, שמועברת ע"י מישהו מבחוץ. היא מתקיימת פעם בשבוע בשעות הלימודים במשך 12 שבועות. חצי מהפגישות הן פרטניות וחצי קבוצתיות. אנחנו לא יודעים יותר מדי פרטים, כי החזרנו את כל הטפסים ועוד לא נפגשנו עם הפסיכולוגית (אנחנו = אשתי). מחיר - חינם. זה חלק מהשרות שביה"ס נותן. אני מניח שזה משתנה בין school districts, כמו גם שם התכנית. אם יש לך ילד בבי"ס כדאי לך לקבוע פגישה עם היועצת/פסיכולוגית כדי לשמוע מה יש להם להציע.

 

[LAgirl]

../images/Emo51.gif

 

[עפרית אטלנטה]

ישראלים?

האם יש כאלו בסביבה? מה עם להזמין חברים מהעבודה שיש להם ילדים בגיל? אני מתארת לעצמי שחלק מהבעיה היא השפה מה עם שיעורים פרטיים נוספים לתגבור השפה? אצל בני נוער הכי חשוב זה החברים ויצירת קשר איתם-הבנתי שיש לה יום הולדת קרוב אוליי לארגן לה מסיבה? (שהיא תארגן)? בהצלחה