לימוד קאנג'י
אני מציע לך קודם להחליט על השיטה בה את רוצה ללמוד קאנג'י. יש שטי שיטות עיקריות ללימוד קאנג'י, ואף אחת מהם היא לא המתאימה ביותר לכל אחד. שתי השיטות הן: 1. השיטה מבוססת השכיחות. לומדים את הקאנג'י לפי סדר השכיחות שלהם, ועל כל קאנג'י שלומדים לומדים בבת אחת את כל המשמעויות והקריאות שלו (לפחות המשמעויות והקריאות הנפוצות). השיטה הזאת מקבילה פחות היותר לשיטה שהילדים היפנים לומדים את הקאנג'י בבית הספר. יתרונות: כבר אחרי שלמדת 100 קאנג'י, את יכולה כבר להתחיל לקרוא קצת טקסטים יפנים, בגלל שאלה 100 הקאנג'י הכי נפוצים. כשלמדת כבר 500 קאנג'י את יכולה לקרוא 75% אחוז מהתווים בטקסט בערך, אבל דווקא 25$ שלא תכירי יהיו בד"כ הדברים החשובים באמת. חסרונות: את הקאנג'י לא לומדים לפי סדר קושי הכתיבה שלהם ואין שום דגש על מבנה הקאנג'י ורכיביו. לימוד הקאנג'י ביחד עם כל המשמעויות והקריאות בנשימה אחת מאוד מבלבל. קשה מאוד לזכור קאנג'י בשיטה הזאת. 2. השיטה מבוססת הרכיבים. השיטה הזאת מבוססת על לימוד הקאנג'י לפי סדר הקושי, ועל פירוק הקאנג'י לרככיבים. למשל הקאנג'י של אמונה, 信 (שמשמש לפועל shinjiru למשל) מורכב משני חלקים, אחד מהם הוא הקאנג'י של דיבור 言 (שמשמש למשל לפועל iu) ושני הוא רדיקל שמסמן אדם (נגזר מהקאנג'י 人, hito). הקאנג'י 言 בעצמו מורכב מהקאנג'י של פה (口, kuchi, הריבוע מלמטה) וארבעה קווים (שאפשר לחשוב עליהם בתור "גלי הקול" שמרכיבים את הדיבור. השיטה הזאת מתבססת על סיפורים קצרים שמכינים כדי לזכור את הקאנג'י, כשמילות המפתח שמיוחסות לרכיבים שלהם משמשות "שחקנים" בסיפור. יתרונות: מאוד פשוט לזכור את המשמעויות של הקאנג'י. קצב התקדמות מהיר בהרבה משל השיטה מבוססת השכיחות. לימוד המשמעות והכתיבה בנפרד מן הקריאות (פחות מבלבל). לימוד לפי סדר הקושי. חסרונות: בדרך כלל צריך ללמוד את כל הקאנג'י מן ה-jouyo ועוד קצת בשיטה הזאת (כ2000- תווים) ואח"כ ללמוד גם את כל הקריאות לפני שבאמת אפשר להתחיל לקרוא טקסטים. מצד שני, אחרי שמתחילים, אפשר לקרוא כמעט הכל, אם זה הולך טוב. השיטה שאני למדתי בה היא בעיקרון השיטה השנייה, בשילוב קל עם השיטה הראשונה: בערך כשהגעתי לחצי הדרך בשיטה השנייה, התחלתי ללמוד את הקריאות של התווים, אבל לפי שכיחות, וגם למדתי קצת תווים שכיחים לפני הזמן, כדי שאני אוכל להתחיל לקרוא קצת, ולתת לעצמי מוטיבציה. אני לא בטוח אם זה היה נכון, ואני מודה שלמרות שבגדול למדתי את כל 2000 הקאנג'י שקיימים בספר של הייסיג (הספר הנפוץ ביותר לפי השיטה השנייה) ועוד כ300- תווים נוספים, אני לא זוכר את כל התווים, וגם לא הספקתי ללמוד את כל הקריאות. ובכל זאת, אני עדיין חושב שאני מאוד מרוצה מן השיטה הזאת, כי אני לא האמנתי לפני-כן שאני אהיה מסוגל ללמוד את כל הקאנג'י בפחות משנה, ובזכות השיטה הזאת הצלחתי, ועכשיו אני מסוגל לקרוא יפנית, גם אם לא באופן מושלם.
