שלום, אני מבקשת עזרה

שלום, אני מבקשת עזרה

יש לי 2 בנות מקסימות, הגדולה בת 4 והקטנה בת שנה. אני ובעלי נמצאים בהליכי גירושין. בתי בת ה-4 כנראה לוקחת את זה מאוד קשה, היא החלה לעשות פיפי במכנסיים (היא גמולה מטיטול מגיל שנתיים), היא נעלבת מכל דבר והיא לא הייתה ככה לפני הפרידה. האם יש קשר בין הדברים? מה אני יכולה לעשות בשביל שהיא לא תיקח את זה קשה? איך להסביר לה ולדבר איתה? תודה מראש ויום טוב. רותם.
 
איך להסביר ולהרגיע

אין שום ספק שעליך מוטלת מטלה לא קלה, בשעה זו של פרידה וגרושין מאביהן של הבנות. במידת האפשר, נסי לשתף את האבא גם בתמיכה שהבת צריכה. שיחות והסבר על התהליך, שהתא המשפחתי עובר הם בהחלט הדרך. במידה ובסביבה או בגן יש משפחות שעברו גרושין ניתן להראות לילדה שגם אחרים עברו ועוברים תהליך של גרושין, וזה לא "סוף העולם".
 

גן חיות

New member
עצות מבעלת ניסיון

קודם כל, אני לא יודעת אם מקובל היום בפורום זה שגם אנשים לא מקצועיים יענו. אם לא, מתנצלת. קודם כל, נסיגה התנהגותית, כמו פיפי או מציצת אצבע שכבר הסתיימו וחוזרים בעת גירושין - זה תגובה מאד נפוצנ ונורמלית. גם בעיות כמו עצבנות ועצב ובכי רגישות יתר. מבחינת הילדים, עולמם מתפרק. שם לא יודעים אם ימשיכו להיות מוגנים. לא יודעים אם ימשיכו לאהוב אותם. לפעמים גם מאשימים את עצמם בפירוד ההורים. אם את והאבא מצליחים לשמור על יחס תקין לטובת הילדים - זה הכי טוב. דברו ביניכם ותציגו, כל אחד לחוד ואולי גם ביחד, את העובדה שאתם לא מסתדרים ביניכם יותר אבל שניכם אוהבים את הילדים ותמשיכו לאהוב אותם ולדאוג להם. גם אם אתם בכאסח - את יכולה להבהיר את זה שוב ושוב לילדים. דברים שעזרו לילדים שלי:(הם היו בני 4 ו-6) "לצייר את הרגשות". כל מיני סוגי צבעים. נייר לבן. מה שהם רוצים לצבוע. יכולים לספר. לא חובה. כאשר היו מאד עצבנים: קרעו עיתונים ופזרו גכל הבית או נתנו מכות לכריות. מצאתי ספרים בספרייה הציבורית, בבזארים, בחנויות ספרים ובחנויות צעצועים, שכללו סיפורים על משפחות שנפרדו. הקראתי להם והשווינו למצב אצלנו.בדרך כלל הקראתי מספר פעמים כל סיפור כי לכל אחד היה מהשהו שדבר אליהם. לא יודעת היום איזה ספרים יש(הם גדולים כבר) ולא זוכרת איזה השתמשנו. שווה לכתת רגליים למקומות הנ"ל ולבדוק. יש גם מן "חוברת עבודה" שחברה הביאה מחו"ל באנגלית וצילמנו לילדים שלנו. "עבדנו " בזה כמנ פעמים בשבוע. כל פעמים מדברים על משהו שקורה או שמרגישים - או לפני הפרידה, סיבות הפרידה, אחרי הפרידה, הספקות וכו' ויש מקום לילדים לכתוב או לצייר. ייתכן שיש דבר דומה בעברית היום. הלכתי אני לקבוצת תמיכה לאמהות חד-הוריות. רוב האמהות היו גרושות או בשלבים שונים של הליכי גירושין. קבלנו כלים ורעיונות איך לעבוד עם הילדים. לדוגמה: חשוב להמשיך להציב להם גבולות, למרות שקשה להם כל-כך. זה נשמע קל. בפועל זה קשה לבצע. לנסות לשמור על סדר יום ושגרה קבועים. דברים שנשמעים בנאליים אבל הם ממש חשובים. והכי חשוב, גם לך, גם להם, לדעת (לא לחשוב, לדעת!) שזה יהיה בסדר. תגיעו למצב של התייצבות כאשר ההליכים ייגמרו(או אם יהיה ממושך מאד, לאיזון מסויים ודרכי התמודדות עם הפרות איזון). לא משנה מה יהיו התוצאות במשפטים - מצב יציב מגיע ואז כולם יודעים פחות או יותר מה קורה במשפחה. זה חשוב לדעת, כי כאשר הכל חדש, אין יציבות. לא יודעים איפה חיים, איפה הבית, כמה כסף אין או יש, אם יראו את אבא או לא, ועוד ועוד. מגיעים ליציבות. מגיעים למצב שהעולם חוזר להיות צפוי ומרגישים שהבית הוא המקום הבטוח- לא משנה אם זה בית אחד או שניים.
 
למעלה