שלום...אני רואה שזה פורום של "מכתב
שלא נשלח" אז אני ישים כאן משהו שכתבתי, אני הייתי שמחה לתגובות, הערות וכדומה, תודה מראש! אבא, אני לא יודעת אם אתה זוכר את היום ההוא. אני זוכרת אותו די מצויין. חזרנו מהשוק. קניתם לי ברבי חדשה. כזאת יפה שמציירים לה על הבגדים. ישבתי בסלון. היה חשוך ואפל. ידעתי שמשהו לא בסדר אבל הייתי קטנה, מה אני מבינה? ישבתי על הריצפה, היא היתה קרירה ושיחקתי בבובה. שמעתי אתכם צועקים אבל לא הקשבתי. לא רציתי לדעת. הייתה לי תחושה, עמוק בפנים ידעתי שזה יקרה, הדחקתי, הדחקתי את זה חזק. כל מה שרציתי זה לשחק עם הבובה החדשה. כבר היה לילה. אני זוכרת אותי יושבת שם לבד, בסלון החשוך, זמן רב, אולי בעצם זה היה עיניין של לא יותר מחצי שעה, אבל הייתי קטנה. זה נראה לי לנצח. יצאתם שניכם לסלון. ראיתי אצל אמא את הדמעות. פחדתי. הרגשתי משהו מבפנים, משהו שלא עשה לי טוב. הבנתי. הייתי קטנה אבל הבנתי. עכשיו אני גדולה. כמעט 9 שנים עברו מאותו הלילה. אני כבר לא קטנה כמו שאתה זוכר אותי. אנחנו מדברים מידי כמה זמן, לפעמים פעם בשבועיים, לפעמים פעם בחודש וגם קרה כבר פעם בחצי שנה. הייתי אצלך לפני שנה, עוד חודש אני יגיע שוב. אתה לא מכיר אותי. זה העיניין. אתה כבר לא מכיר. בשבילך אני עדיין אותה ילדה קטנה, שישבה שם בחדר ושיחקה בבובה החדשה, מנסה להדחיק את הבשורה הקשה. כשאני איתך אתה שואל אותי שאלות. איך בלימודים? מה עם חברים? חבר, יש לך כבר? מה סבא וסבתא חושבים עלי? איך אמא? איך אתן מסתדרות עם כסף? אם היית מכיר אותי, לא היית שואל. אם היית מתעניין, היום היית יודע. אבל אתה עסוק. עסוק מידי בשביל להכיר אותי. יש לך עכשיו עוד שניים אחרים לגדל, לחנך ולטפח. אני ההיא. "הגדולה שלך", כמו שאתה בטח קורא לי. אני היום כבר בת 16. אתה יודע מה זה אומר? כבר ממזמן לא ילדה. גדלתי עם אמא. בלעדייך, זה בסדר, גדלתי מצויין. יש לי חברים, הרבה, מוציאה ציונים טובים, עושה את אמא גאה. אני אוהבת את המקום שלי, את הארץ שלי, טוב לי. החיים שלי טובים. למדתי, למדתי שאני לא צריכה אותך בשביל לגדול. אני יכולה לעשות את זה גם בלעדייך. קשה לשמוע את זה נכון? אני מניחה שאותן הדמעות שיורדות לי עכשיו, יורדות לך גם. לא אכפת לי. אתה יכול להמשיך להגיד שאף אחד לא אשם. אתה אוהב אותי מאוד. אין העדפות אצלך. איך אתה יכול להגיד לי כזה דבר? תסביר לי איך. אני גדלתי לבד. עם אמא. הפכת אותה לאישה חזקה. לא חסר לנו כלום. אבל היו רגעים קשים, לא תמיד היה לי הכל. לפעמים היה חסר כסף. היה לי חסר אותך! ולהם, להם יש הכל, את הוילה הגדולה, את שני הג´יפים 4 על 4. יש להם כל מה שהם רוצים, מכסף עד לבגדים עד לחופשות במלונות ועד אותך. אני לא מקנאה בכסף שיש להם ובכל המותרות שהם יגדלו איתם שאני גדלתי בלי. לא אכפת לי באמת. אני אוהבת אותם ומגיע להם הכי טוב שיש. הקנאה היחידה שלי זה שלהם יש משהו שלי לעולם לא היה. וכבר לא יהיה. מאוחר מידי. להם יש אותך. הם יגדלו, יהיה בגילי. אתה תכיר אותם. תכיר את האישיות שלהם, אתה תגדל אותם, תתגאה בהם, הם יאהבו אותך. אתה תוכל להתגאות בהם, להגיד אלו הילדים שלי, אני גידלתי וחינכתי אותם, הם שלי תגיד. אני מצטערת. יש לי כבוד אלייך, בכל זאת אתה האבא שלי. ואני גם יכולה להגיד שיש בי אהבה אלייך. אי אפשר שלא. אבל אתה לעולם, לעולם לא תוכל להגיד שגידלת אותי, שחינכת אותי ושאני שלך. לעולם לא. מה שיצא ממני כל מה שיצא זה בא ממנה, מאמא שלי. לא ממך. אתה לא היית שותף בכל ילדותי והתבגרותי. אתה מימנת את חלק מחיי. זה הכל. כסף הוא לא תחליף לאהבה. הפעם כשאני יהיה אצלך. תחשוב טוב. תחשוב טוב טוב מה אתה יכול לעשות כדי להשפיע על החיים שלי, אפילו בקצת, כדי שאני יוכל להגיד,"ההורים שלי גידלו אותי, הם חינכו אותי". שלך, אור
שלא נשלח" אז אני ישים כאן משהו שכתבתי, אני הייתי שמחה לתגובות, הערות וכדומה, תודה מראש! אבא, אני לא יודעת אם אתה זוכר את היום ההוא. אני זוכרת אותו די מצויין. חזרנו מהשוק. קניתם לי ברבי חדשה. כזאת יפה שמציירים לה על הבגדים. ישבתי בסלון. היה חשוך ואפל. ידעתי שמשהו לא בסדר אבל הייתי קטנה, מה אני מבינה? ישבתי על הריצפה, היא היתה קרירה ושיחקתי בבובה. שמעתי אתכם צועקים אבל לא הקשבתי. לא רציתי לדעת. הייתה לי תחושה, עמוק בפנים ידעתי שזה יקרה, הדחקתי, הדחקתי את זה חזק. כל מה שרציתי זה לשחק עם הבובה החדשה. כבר היה לילה. אני זוכרת אותי יושבת שם לבד, בסלון החשוך, זמן רב, אולי בעצם זה היה עיניין של לא יותר מחצי שעה, אבל הייתי קטנה. זה נראה לי לנצח. יצאתם שניכם לסלון. ראיתי אצל אמא את הדמעות. פחדתי. הרגשתי משהו מבפנים, משהו שלא עשה לי טוב. הבנתי. הייתי קטנה אבל הבנתי. עכשיו אני גדולה. כמעט 9 שנים עברו מאותו הלילה. אני כבר לא קטנה כמו שאתה זוכר אותי. אנחנו מדברים מידי כמה זמן, לפעמים פעם בשבועיים, לפעמים פעם בחודש וגם קרה כבר פעם בחצי שנה. הייתי אצלך לפני שנה, עוד חודש אני יגיע שוב. אתה לא מכיר אותי. זה העיניין. אתה כבר לא מכיר. בשבילך אני עדיין אותה ילדה קטנה, שישבה שם בחדר ושיחקה בבובה החדשה, מנסה להדחיק את הבשורה הקשה. כשאני איתך אתה שואל אותי שאלות. איך בלימודים? מה עם חברים? חבר, יש לך כבר? מה סבא וסבתא חושבים עלי? איך אמא? איך אתן מסתדרות עם כסף? אם היית מכיר אותי, לא היית שואל. אם היית מתעניין, היום היית יודע. אבל אתה עסוק. עסוק מידי בשביל להכיר אותי. יש לך עכשיו עוד שניים אחרים לגדל, לחנך ולטפח. אני ההיא. "הגדולה שלך", כמו שאתה בטח קורא לי. אני היום כבר בת 16. אתה יודע מה זה אומר? כבר ממזמן לא ילדה. גדלתי עם אמא. בלעדייך, זה בסדר, גדלתי מצויין. יש לי חברים, הרבה, מוציאה ציונים טובים, עושה את אמא גאה. אני אוהבת את המקום שלי, את הארץ שלי, טוב לי. החיים שלי טובים. למדתי, למדתי שאני לא צריכה אותך בשביל לגדול. אני יכולה לעשות את זה גם בלעדייך. קשה לשמוע את זה נכון? אני מניחה שאותן הדמעות שיורדות לי עכשיו, יורדות לך גם. לא אכפת לי. אתה יכול להמשיך להגיד שאף אחד לא אשם. אתה אוהב אותי מאוד. אין העדפות אצלך. איך אתה יכול להגיד לי כזה דבר? תסביר לי איך. אני גדלתי לבד. עם אמא. הפכת אותה לאישה חזקה. לא חסר לנו כלום. אבל היו רגעים קשים, לא תמיד היה לי הכל. לפעמים היה חסר כסף. היה לי חסר אותך! ולהם, להם יש הכל, את הוילה הגדולה, את שני הג´יפים 4 על 4. יש להם כל מה שהם רוצים, מכסף עד לבגדים עד לחופשות במלונות ועד אותך. אני לא מקנאה בכסף שיש להם ובכל המותרות שהם יגדלו איתם שאני גדלתי בלי. לא אכפת לי באמת. אני אוהבת אותם ומגיע להם הכי טוב שיש. הקנאה היחידה שלי זה שלהם יש משהו שלי לעולם לא היה. וכבר לא יהיה. מאוחר מידי. להם יש אותך. הם יגדלו, יהיה בגילי. אתה תכיר אותם. תכיר את האישיות שלהם, אתה תגדל אותם, תתגאה בהם, הם יאהבו אותך. אתה תוכל להתגאות בהם, להגיד אלו הילדים שלי, אני גידלתי וחינכתי אותם, הם שלי תגיד. אני מצטערת. יש לי כבוד אלייך, בכל זאת אתה האבא שלי. ואני גם יכולה להגיד שיש בי אהבה אלייך. אי אפשר שלא. אבל אתה לעולם, לעולם לא תוכל להגיד שגידלת אותי, שחינכת אותי ושאני שלך. לעולם לא. מה שיצא ממני כל מה שיצא זה בא ממנה, מאמא שלי. לא ממך. אתה לא היית שותף בכל ילדותי והתבגרותי. אתה מימנת את חלק מחיי. זה הכל. כסף הוא לא תחליף לאהבה. הפעם כשאני יהיה אצלך. תחשוב טוב. תחשוב טוב טוב מה אתה יכול לעשות כדי להשפיע על החיים שלי, אפילו בקצת, כדי שאני יוכל להגיד,"ההורים שלי גידלו אותי, הם חינכו אותי". שלך, אור