שלום, אפשר לקטר?

שלום, אפשר לקטר?

מישהי שאני מכירה ילדה לא מזמן בתל השומר. לפני הלידה היא התייעצה איתי אם כדאי לקחת חדר לידה טבעי או לא. אני כמובן המלצתי בחום, אבל החשש מזה שבסוף תעבור לחדר רגיל וכספה לא יוחזר גרם להחלטה לוותר עליו. מן הסתם עזרה גם קרובת משפחה טובת לב שהסבירה לה שהיא ממש טיפשה אם היא מתכוונת לשלם הרבה כסף על זה שלא יתנו לה שום חומר שעולה כסף, אבל כן יתנו לה לסבול. חשוב לי להגיד שלבני הזוג לא ממש חסר כסף, כלומר ה 4000 שקל האלה לא יגרמו למינוס בבנק או לשינוי של משהו בהרגלי החיים. היולדת השתמשה באפי נו בהמלצתי, נשארה בבית הרבה זמן, הגיעה לביה"ח בפתיחה של 4. אחרי כמה שעות 5 וחצי. היא השתמשה בכדור הפיזיותרפי, ובהחלט ניסתה לעשות לידה פעילה ככל האפשר. אחרי 3 שעות בדקו שוב פתיחה - אין התקדמות. רופא טוב לב אמר שאם תוך שעה לא תהיה התקדמות, צריך זירוז. רק מלשמוע את זה בטלפון אני התכווצתי, אז היא בטח גם. בהמלצת זהר כרמי המדהימה שאמנם לא מכירה אותי אבל ענתה לי בסבלנות ובמקצועיות בטלפון (תודה שוב, זהר!), הצעתי להם שבחדר הלידה יישאר רק הבעל האוהב, וששיירת האורחים האחרים תתכבד ותצא, וגם שיבקשו "רק עוד שעה" אם עדיין לא תהיה התקדמות, ושאם כן זירוז, אז קודם אפידורל ואז לראות אם בכלל יש עדיין צורך בזירוז. הלידה התחילה להתקדם שוב, אבל בפתיחה של 6 וחצי הצירים נהיו חזקים מאוד ולא סדירים, והיא ביקשה אפידורל. אחרי 3 וחצי שעות מהאפידורל (שהשפיע, ועזר, ולא פספסו בהזרקה, ועבד כמו שצריך), שבהן ישנה חצי שעה ואגרה כוחות, בלחיצות של 10 דקות, התינוק נולד בריא ושלם. לא בוצע חתך, אבל כן נוצרו 2 קרעים (לא יודעת באיזו דרגה, המיילדת אמרה שהם קטנים, התופרת אמרה שלא קטנים). ההורים מרוצים מאוד מהלידה, שהיולדת החזיקה מעמד עד שלב מאוחר ולכן האפידורל לא האט את קצב ההתקדמות. ועוד כמה הערות:
למה המיילדת הראשונה שקיבלה אותם שמחה לשמוע שהיולדת השתמשה באפי נו, והמיילדת השנייה, שהייתה בזמן הלידה עצמה, טרחה לומר שהיא ממש מתנגדת לאפי נו, שהרבה בנות מגיעות עם קרעים פנימיים בגללו, ושהוא לא עוזר לכלום חוץ מלרווחים של היצרנים והמשווקים? (אני חושבת שהיא טועה, אבל גם אם באמת לחלק הוא גורם קרעים פנימיים זה מן הסתם בגלל שימוש לא נכון, לא?)
למה זאת שתפרה אותה אח"כ אמרה לה שאם היו חותכים אותה ההחלמה הייתה הרבה יותר קלה, ושחבל? הרי זה לא קרע דרגה 3, ובכל מקרה, בלידה השנייה בד"כ לא חותכים, אז למי זה טוב ייסורי מצפון ורגשות אשם? {אם יש לכם מידע אמין על כך שעדיף קרע טבעי על חתך יזום, אנא ספרו לי}
האם רק נדמה לי ש 10 דקות לחיצות זה קצת מהר מדי, ואולי אם המיילדת הייתה אומרת מתי ל א ללחוץ, יש סיכוי שהקרעים לא היו נוצרים?
למה שכשהאב הצעיר ומלא הכוונות הטובות מלווה את תינוקו החדש למקום שבו עורכים את סט הבדיקות והזריקות (לא הצלחתי לשכנע לשקול מה באמת הכרחי) ואומר שהוא רוצה להיות נוכח, אומרים לו: בסדר. תחכה הכאן. זה יקרה מתישהו בין עכשיו לעוד 6 שעות. ואשתו רק ילדה לפני שעה וחצי, והוא רוצה גם להיות איתה. מה אכפת להם לעשות את זה אז, או לקרוא לו אח"כ? אמרתי לו שבפעם הבאה יגיד: טוב, אני רואה שאתם עסוקים, אנחנו חוזרים לאשתי, כשתתפנו תקראו לנו, נשמח לבוא. אבל להם זה כבר לא עזר כמובן.
למה אחרי שמתהדרים באפשרות לביות מלא, משכנעים את ההורים שעדיף לתינוק בצינוקיה כי בחדר יש 3 נשים אחרי לידה, והרבה רעש? הוא ממילא ישן! ובצינוקיה היה גם הרבה רעש, של תינוקות בוכים. למה זה עדיף?
למה אומרים שכדאי שיהיה בצינוקיה כי שם יש עריסה עם חימום? יש לו אמא! ובכל מקרה, אפשר לדאוג שגם בחדר של אחרי הלידה תהיה טמפרטורה שמתאימה לתינוק קטן, לא? זהו. ואני- אני לוקחת את ללב. רע לי לשמוע את זה. אני יודעת שהיה אפשר אחרת. אני לא יודעת למה זה כ"כ מציק לי. בגלל שזאת עם הדעה המנוגדת "ניצחה"? מה, אני במלחמה? תודה על ההקשבה
 
וגם -

למה אחרי שהיא ניסתה להיניק והתינוק בכה, הציעו לה מטרנה במקום להסביר לה איך להיניק, או לוודא שהוא יונק או כל דבר שהוא שיכול לעזור להנקה ולא להפריע לה?
 

יוקטנה

New member
למה?

כי הם דינוזאורים מתקופת הקרסטיכון! זה למה!
איזה סיפור מרגיז! ממש מעלה דמעות של תסכול!
 
העובדה שהאב יכול להיות עם התינוק

בזמן הבדיקות- התחדשה לי רק לאחרונה..... אני חושבת שהרעיון שלך להגיד להם שאם הם לא בודקים עכשיו-נחזור אחר-כך, הוא מצויין. לגבי העריסה המחוממת- איזו שטות- הרי אפשר לכוון את המזגן בחדר לחום המתאים, מה גם, שכמו שכתבת- התינוק עם אמא שלו. אצלי השכנועים להשאיר את התינוק בתינוקיה (בשניה הראשונה חשבתי שיש לך טעות כתיב...
), באו לא מהצוות, אלא דווקא מקרובי משפחה שוחרי טובתי, שניסו לשכנע אותי שכדאי לי לנצל את השהות בבי"ח למנוחה, ו...ממילא התינוק יהיה איתך בבית כל הזמן......תני להם לטפל בו.... אבל זה לא עזר, והתינוק (מהלידה הרביעית) נשאר איתי.
 

debby12

New member
מנהל
הייתי מסכמת את זה לכלל שאלה אחת

והיא כמובן: למה להכניס משפחה בריאה עם הריון בריא למוסד ציבורי גדול מלא חולים. כל מה שכתבת נגזר לצערי מזה (לא שחלילה ככה זה *צריך* להיות, אבל ככה *זה*) לשאלותיך - דעתי: *אין לי מושג לגבי האפי -נו. נדמה לי שהיצרנים מביאים מחקרים שזה משפר את התוצאות. * זו שתפרה אותה <ואני מניחה שזו רופאה, כי בארץ מיילדות עדיין לא תופרות נדמה לי. או ששינו את זה?> לוקה מאוד מאוד ביחסי האנוש שלה. לא אומרים דבר כזה - נקודה. כבר נקרע למישהי הפרינאום - למה לגרום לה להרגיש רע? תשובות אפשריות לדעתי: 1. כי יחסי אנוש אינם פונקציה נדרשת בתפקיד שלה
. 2. כי היא באמת מאמינה בצדקת דרכה שחיתוך חיץ הוא מתנת הרופאים לאנושות - למרות הצטברות גדלה והולכת של מחקרים שמורים הפוך. 3. כי ככה משכנעים מישהי שבית החוליםוהצוות הרפואי מאוד חיוניים - אחרת מי יעשה לך את הטובה הגדולה ויחתוך אותך? אגב - אם לא שוכבים על הגב הסיכוי להיקרע קטן יותר - אני מניחה שאת זה היא ידעה. * לדעתי 10 דקות לחיצות זה לא מהר מדי. כמו שאין לאט מדי ( = עקומת פרידמן באמת "עקומה") גם אין מהר מדי. כל לידה והקצב שלה.
 

mise

New member
חומר אנושי נחות.

בחיי. סליחה אם זה נשמע קיצוני, אבל ככה הרגשתי.
 

mise

New member
ועוד באותו נושא רובוטי -

כשניגשתי עם אחותי לרשום את העולל שנולד לה לפני שבועיים בביה"ח, נדהמתי מההתנהלות הרובוטית. מיד כשהגענו לחדר לידה עם המסמכים מהקבלה ואמרנו שאנחנו מלידת בית, אחת המיילדות (כנראה הבכירות, כי היא ממש התנהגה בפטרונות), אמרה לנו להכנס לחדר, לאחותי לשכב על המיטה, הדליקה את מנורת החימום, לקחה לי את התינוק מהיד ופשוט הניחה אותו שם! לקחתי את התינוק ואמרתי לה שהוא נשאר על הידיים. אחותי בינתיים שכבה פעורת פה על המיטה, עוקבת במבטה אחר המתרחש ותולה בי עיניים מתחננות. בינתיים היא נותנת הוראות לשאר המיילדות שהסתובבו שם, לא זוכרת כבר מה, רק זוכרת שאמרתי כל הזמן : לא. אחת ההצעות היתה: תביאי לה חלוק ירוק שיהיה נוח לבדוק אותה. אמרתי: בשום פנים ואופן לא, היא נשארת עם הבגדים שלה. שאלתי: מה את צריכה לבדוק? "את הרחם וקרעים". למה היא צריכה לבדוק קרעים? טוב. לוחצת לה על הרחם, חזק. אחותי צועקת: די!! היא ממשיכה בכוח, אחותי מעיפה לה את הידיים. "תפשילי מכנסיים". אחותי מרימה חצאית, מפשילה את המכנס מתחת, בעזרתי, בינתיים התינוק בידי אביו, ששומר עליו מכל משמר מהטורפים מסביב. ההיא שמה כפפות, לוקחת גאזה ובעזרתה של עוד מיילדת פוערת לאחותי את העניינים. אני מזיזה לה את הידיים בעדינות ואומרת לה: מה את עושה? "אני צריכה לבדוק קרעים". לא ביקשנו ממך, אני אומרת והיא ממשיכה תוך התעלמות, ללחוץ עם הגאזה ולקבוע: קרע בצד שמאל! אחותי נלחצה. מה את עושה לי??? אין לי קרעים. יש לי שפשופים. אני מזיזה למיילדת את הידיים, עכשיו יותר בכוח. עזבי אותה. אין לה קרעים. היא נאבקת בי, תוך כדי שהידיים שלה עם גאזה מוצמדת לעניינים של אחותי ומכאיבה לה. "נכון, שפשופים". העפתי לה את הידיים. אמרתי לאחותי להתלבש. בהמשך - מאבקים מילוליים על בדיקות ועניינים בירוקרטים. טכנוקרטיות לאורך כל הדרך, משהו נוראי. אחותי חזרה משם כל כך בהלם, שכשהם צלצלו מאוחר יותר לשאול מה סוג הדם שלה, כי אין תיעוד של סוג דם במסמכים, היא לא היתה מוכנה לדבר איתם ואמרה לבעלה שיגיד שהיא לא זוכרת מה סוג הדם, ושהוא בטוח לא מינוס.
 

p e a c h i t

New member
אני מזועזעת ../images/Emo5.gif

בא לי להרביץ לה
|נושמת עמוק| למה זה חייב להיות ככה??
 

שָׂרָה

New member
היא יכלה פשוט לסרב לבדיקות

לא להרים חצאית ולא להוריד מכנסיים ושהאחות תקפוץ, וכל העולם יתהפך, אפשר להגיד לא שקט ותקיף. בכלל למה ללכת לבית החולים? אפשר ללכת לבדיקה אצל רופא ילדים וללכת לרופא נשים לבדיקה לאחרי הלידה ואז אחרי ששניהם ירשמו מסמכים המאשרים את הבדיקות אז לגשת לבית החולים ולהגיש את המסמכים. האחות לא תוכל לדרוש לבדוק כי יהיו כבר את המסמכים שמאשרים את הבדיקה הרלוונטית.
 

mise

New member
זה נכון.

היא יכולה היתה לסרב לבדיקות, אבל המצב היה עדין, כי האוטומט שאחותי היתה עליו היה להענות לבקשות ואני לא רציתי להראות כמו איזה דב שנותן שם הוראות (נראה לי שבסוף ממילא זה מה שיצא). כשאני הייתי בבי"ח אחרי הלידה הראשונה ממש לא בדקו לי "קרעים". היא הלכה לבי"ח כי המענק שווה את זה - 1356 ש"ח (בזמן הבכורה שלי הוא היה 1500 ומשהו) ומכסה חלק מהוצאות הלידה.
 
פשוט מזעזע. אונס.

אני בחיים לא הייתי הולכת לבי"ח אחרי לידה (אלא אם כן היה צורך רפואי) - בטח שלא בשביל רישום! למה היא הלכה? אין דרך אחרת לרשום?
 
אוי ../images/Emo10.gif

תגידי, גם הם רואים את זה ככה? או שזה רק אנחנו ה"מטורפות", ה"פנאטיות", ה"משוגעות על כל הראש"...? אני מכירה כל כך הרבה נשים עם סיפורים לידה דומים שמספרות על לידה קסומה ונהדרת... על הצוות המתחשב (הרי הרשו לבעל להכנס לבדיקות! מה לא?),על כמה נפלא היה לנוח "בעודנו יודעים כי בצינוקיה מטפלים בו נהדר"
עכשיו אני רואה שכתבת שההורים היו מרוצים מהלידה. נו שוין (מה אני מתפלאה? זו דוגמה מצויינת לעצמי בלידות הקודמות
) בכל מקרה: - מאחורי האפינו אם אני לא טועה דווקא יש נתונים מספריים ואפשר לבדוקתזה... לי זה לא הרגיש נכון "להתעסק" עם זה. באמת לא היה צורך. - התופרת סתם מגעילה. - 10 דקות זה לפחות פי 2 מהלחיצות שלי בלידות מס' 2 ומס' 3, ויצאתי בלי קרעים. כן עזרו לי בהנחיות מתי לעצור וללחוץ פחות חזק. לא חושבת שהזמן משחק יותר מידי תפקיד פה, אולי התנוחה? - תקראו לי מגעילה ורעת לב, אבל זה מה שקורה למי שיולד בבי"ח ושולח את התינוק שלו לצינוקיה ומשאירותו שם. בטח שגם לי זה קרה, הייתי טפשה בדיוק באותה מידה. בלידה השלישית כבר ידעתי מה לעשות ומה לא, ולכן לא היה לא בי"ח ולא צינוקיה. - צינוקיה לא עדיף. עריסה עם חימום זה חרטא. הכי טוב - על האמא. - מה עם בריתמילה? לפחות בזה שכנעתותם?
 

הילהל

New member
../images/Emo4.gif

התינוקות שלי נמצתאים בעריסה מחוממת בצינוקיה כי אמאשלהם "מבלה" את היממה של אחרי הלידה בניתוח רביזיה, באבדן הכרה, בקבלת מנות דם... הבעל שלי הוא מאלה שמוצאים את עצמם נקרעים בין הרצון לגונן על הגור/ה החדש/ה לבין הרצון לתמוך ברעייתו (זה נשמע נהד הקטע של "אנחנו ניתן לך עכשיו מנות דם, יתכן שהגוף יכנס להלם, אנחנו נציץ כל כמה זמן בסדר?" פלא שהוא נצמד אלי?). בשתי הלידות הצלחנו חלק מהזמן להגניב את אחי פנימה עם הפתק של בעלי (מזל שאחי ובעלי נראים בעצמם כמו אחים). אבל זה סידור של כמה שעות ולא יותר. למען שכמוני ש"בוחרות" ללדת בצורה שיש להן הכי הרבה סיכוי לא להתפגר בה, אני וצה לקוות שיום אחד בתי החולים בארץ יהיו יותר ידודותיים לתינוק (בסורוקה, אחרי שיצאתי מט"נ, יונתן היה ליד מיטתי ושם בדקו אותו - כך שלבעלי נכסחה הדילמה. באסה"ר לא איפשרו למיה להיות בביות לפני שהוכחתי מסוגלות לתנועה עצמית והדילמה נמשכה יממה לא קלה. הבעיה היא שסורוקה ידידותי לתינוק ולא לאם...).
 

צימעס

New member
לפעם הבאה -

בקשו פתק בשביל אמא שלך. (לאח שלו לא יתנו, אבל לסבתא סביר שכן)
 

הילהל

New member
בפעם הבאה נקפיד על התאריך ../images/Emo6.gif

ואז הסבתא לא תגיד בטון מזועזע "איך את עושה לי את זה כ"כ קרוב לליל הסדר?" ותגיע רק הרבה אחרי הלידה.
 
../images/Emo201.gif ברור לך שלא אלייך התכוונתי

במיוחד עבור מקרים כמו שלך, טוב שיש בתי חולים שאנחנו יכולים לסמוך עליהם! אין בכלל ספק כאן. אבל את יודעת מצויין שיש סיכוי שאם לא היית יולדת את יונתן בבי"ח אלא בבית/צימר/איפה שלא היו מתעסקים לך עם השליה, יכול להיות שכל זה היה נחסך מכולכם. בגלל זה אני חושבת שחבל להכניס גוף בריא למקום חולה - הסיכויים שהגוף ייצא משם חולה גם הוא גבוהים מידי. כשהגוף כבר חולה (=סיכויים גבוהים לשליה נעוצה בשל היסטוריה רפואית) אז באמת שאין הרבה מה לעשות, ודווקא אותך אני לוקחת בתור אשה שעשתה את הבחירות הכי מושכלות והכי נכונות לה ולמשפחתה באופן אישי
.
 

הילהל

New member
זו מחשבה שמייסרת אותי

"מה היה קורה אילו" לגבי הלידה של יונתן. אני משתדלת לחשוב על הלימוד שעשיתי בעקבותיה, לפרגן לעצמי שהלידות במשפחתי (כולן קצרות מאוד וקלות( לא הכינו אותי למחשבה שיש צורך גדול להתכונן. אבך יש אלמנט מייסר בעניין.
 

עופריקה

New member
היאוש אף פעם לא נעשה יותר נוח

אני לא יודעת מה מתסכל יותר: להיות בחדר הלידה שקורים תרחישים כאלו ואחרים (ע"ע הסיפור של אחותה של mise), או לשמוע על זה מחברים אח"כ (או כאן בפורום). ההרגשה שהפה יתפס עוד רגע מרוב שהוא פעור ובהלם, ההרגשה של "קיבינימט, מה זה? יש פה בני אנוש! תראו אותם לכל הרוחות!!!" מתסכלת, כואבת ומכווצת את הבטן והלב כל פעם מחדש. באופן אישי אני שמחה לקרוא פה על חוויות נפלאות בבית ולהבין שככה זה צריך להיות (כרגע אני מדברת בעיקר על זה שלא מפרידים את התינוק מהאם/מהוריו וכו') - אבל כל פעם שעולה סיפור חדש, ואני נוכחת לראות את קלות ההפרדה וההפחדה על ההורים הטריים <הנמצאים בהשפעת "סמים" קשים שלאחר הלידה> אני פשוט בדכאון. מה שמפתיע הוא שהמערכת כ"כ החדירה בנו את עניין האמון בה, ברפואה בזה שהם יודעים יותר טוב מה טוב בשבילנו ובשביל ילדנו, ואפילו שנכחתי בכמה לידות מאוד פעילות עם הורים שיודעים טוב מאוד מה הם רוצים, או את מי הם רוצים בחדר הלידה, זה הה ברור להם מאליו, שתינוק, שעה אחרי הלידה, מוטב לו להיות בחימומית, כי קר לו. או אמא טרייה שרצתה ללכת הביתה אחרי יממה מהלידה. אמרו לה בשביל מה? הרי ממילא תצטרכי לצאת מהבית מחר כדי לכת לרופא או טיפת חלב בשביל הבדיקות/זריקות... הם החלישו אותה! למה אי אפשר פשוט להקשיב, להיות, להכיל???? אוף!!! יצא מבולגן. סליחה מראש
 
למעלה