שלום. (ארוך)
היום חיפשתי פורום שאני אוכל להוועץ בו לגבי כל מני מקרים בחיי. כל חיי אני סובלת ממשהו, שאני לא ממש מסוגלת להגדיר. אני לא יודעת למה הוא קורה לי, (לפעמים יש לי השערות) ואני לא יודעת אם זה ממש חמור. אבל מה שכן, הייתי רוצה להבין יותר למה. זה התחיל כשהייתי ממש קטנה. אני לא זוכרת אפילו את הפעם הראשונה, אבל אני זוכרת שזה היה קורה מדי פעם. הייתי מתחילה להרגיש מעין משהו שחור שעוטף אותי. כאילו הרגשת מוותית כזאת, שאי אפשר לברוח ממנה, צינה, חנק, והייתי מתחילה לבכות, ולעצום עיניים חזק, ממש לא יכולתי לצאת מזה, ברוב הפעמים הייתי רצה להורים שלי, ברגע שגיליתי שכשיש אנשים לידי, זה עובר מהר יותר, ואולי גם קצת פחות כואב.. (שניה, אני צריכה לנשום, זאת פעם ראשונה שאני כותבת על זה, אז זה מכניס אותי למחשבות ולנסיונות להבין למה.. ולמה לעזאזל לא דיברתי על זה קודם, למרות שזה היה קורה לעתים קרובות) אני לא יודעת אם לקרוא לזה התקפי חרדה, אבל פה הבנתי שאני יכולה להתאים. אממ.. זה המשיך, (וממשיך) בתקופת ההתבגרות שלי, למשל היו לי שלושה התקפים כאלו במהלך החופש הגדול הקודם, באיזה קורס שהייתי, עם חברים, פתאום זה קרה, ואני זוכרת שפשוט שכבתי שעה, או יותר, על הדשא, כשחברה שלי מחבקת אותי, (ובינתיים בכלל לא ברור לה מה הולך איתי) ואני בוכה בלי סוף, ואומרת דברים שלא הייתי אומרת באף סיטואציה אחרת.. קרו עוד כל מני מקרים כאלו, ולפעמים מאוד קשה להתאושש מהם.. אני לא יודעת למה (וכן, זאת הפעם הרביעית ?? שאני אומרת את זה.. כנראה זה חשוב להבין..) זה קורה, מה גורם לזה.. ואם עוד אנשים חווים כאלה תופעות. אשמח להצטרף לפורום. (בנסיבות..)..
היום חיפשתי פורום שאני אוכל להוועץ בו לגבי כל מני מקרים בחיי. כל חיי אני סובלת ממשהו, שאני לא ממש מסוגלת להגדיר. אני לא יודעת למה הוא קורה לי, (לפעמים יש לי השערות) ואני לא יודעת אם זה ממש חמור. אבל מה שכן, הייתי רוצה להבין יותר למה. זה התחיל כשהייתי ממש קטנה. אני לא זוכרת אפילו את הפעם הראשונה, אבל אני זוכרת שזה היה קורה מדי פעם. הייתי מתחילה להרגיש מעין משהו שחור שעוטף אותי. כאילו הרגשת מוותית כזאת, שאי אפשר לברוח ממנה, צינה, חנק, והייתי מתחילה לבכות, ולעצום עיניים חזק, ממש לא יכולתי לצאת מזה, ברוב הפעמים הייתי רצה להורים שלי, ברגע שגיליתי שכשיש אנשים לידי, זה עובר מהר יותר, ואולי גם קצת פחות כואב.. (שניה, אני צריכה לנשום, זאת פעם ראשונה שאני כותבת על זה, אז זה מכניס אותי למחשבות ולנסיונות להבין למה.. ולמה לעזאזל לא דיברתי על זה קודם, למרות שזה היה קורה לעתים קרובות) אני לא יודעת אם לקרוא לזה התקפי חרדה, אבל פה הבנתי שאני יכולה להתאים. אממ.. זה המשיך, (וממשיך) בתקופת ההתבגרות שלי, למשל היו לי שלושה התקפים כאלו במהלך החופש הגדול הקודם, באיזה קורס שהייתי, עם חברים, פתאום זה קרה, ואני זוכרת שפשוט שכבתי שעה, או יותר, על הדשא, כשחברה שלי מחבקת אותי, (ובינתיים בכלל לא ברור לה מה הולך איתי) ואני בוכה בלי סוף, ואומרת דברים שלא הייתי אומרת באף סיטואציה אחרת.. קרו עוד כל מני מקרים כאלו, ולפעמים מאוד קשה להתאושש מהם.. אני לא יודעת למה (וכן, זאת הפעם הרביעית ?? שאני אומרת את זה.. כנראה זה חשוב להבין..) זה קורה, מה גורם לזה.. ואם עוד אנשים חווים כאלה תופעות. אשמח להצטרף לפורום. (בנסיבות..)..
