שלום. אשמח אם תקראו זאת..
יש לי בעיה שמטרידה אותי הרבה זמן והיום החלטתי לכתוב אותה פה- ולשמוע דעות של אחרים. היות ואבי נכה, הוא אינו עובד. אמי עובדת בעבודה הדורשת ניידות, בחצי משרה, ואני נוסעת מהלימודים, לעבודה, וכו'. יש לנו בבית שתי מכוניות, אחת מהן מכונית הרשומה על שמו של אבי כרכב נכה. וזאת הבעיה: אבא שלי כמעט ולא יוצא מהבית, אבל למרות זאת כל בוקר מערים קשיים על לקיחת המכונית- כלומר, טוען שיש לו סידורים שונים (אין לו), שהוא צריך את האוטו ( הוא לא) וכו'. לבסוף הוא אינו נוסע לאף מקום והאוטו פשוט עומד בחנייה בעוד אני צריכה להטרטר באוטובוסים. אילו הוא באמת היה צריך ללכת למקום כלשהוא- ניחא, הייתי מבינה. אולם מאחר והוא אינו צריך לנסוע לאף מקום, אלא פשוט (ולא נעים לי לכתוב את זה) מבלבל לנו במוח, זה מאוד מקומם אותי. מאחר והמכוניות אינן שייכות לי באופן רשמי (על אוטו אחד שילמתי בערך 25% ממחירו, והם משלמים הכל- דלק, ביטוח, תיקונים, וכו'.) אני לא חשה שיש לי זכות לבוא בטענות, לפעמים אני פשוט שותקת ונוסעת באוטובוסים (3 אוטובוסים למכללה, משם עוד אוטובוסים לעבודה, חוזרת מתה מעייפות, ובזבוז זמן). אני מבינה את ההרגשה שלו- הוא לא רוצה לחוש חסר תועלת, הוא מנסה שנחשוב שיש לו משהו לעשות (או שסתם מנסה להשתלט?), אבל אני ממש מיואשת...אני חייבת לציין שבדרך כלל האוטו נשאר אצלי לבסוף, לאחר תחנונים. מה הייתם עושים במקומי? כיצד הייתם פותרים את הבעיה?
יש לי בעיה שמטרידה אותי הרבה זמן והיום החלטתי לכתוב אותה פה- ולשמוע דעות של אחרים. היות ואבי נכה, הוא אינו עובד. אמי עובדת בעבודה הדורשת ניידות, בחצי משרה, ואני נוסעת מהלימודים, לעבודה, וכו'. יש לנו בבית שתי מכוניות, אחת מהן מכונית הרשומה על שמו של אבי כרכב נכה. וזאת הבעיה: אבא שלי כמעט ולא יוצא מהבית, אבל למרות זאת כל בוקר מערים קשיים על לקיחת המכונית- כלומר, טוען שיש לו סידורים שונים (אין לו), שהוא צריך את האוטו ( הוא לא) וכו'. לבסוף הוא אינו נוסע לאף מקום והאוטו פשוט עומד בחנייה בעוד אני צריכה להטרטר באוטובוסים. אילו הוא באמת היה צריך ללכת למקום כלשהוא- ניחא, הייתי מבינה. אולם מאחר והוא אינו צריך לנסוע לאף מקום, אלא פשוט (ולא נעים לי לכתוב את זה) מבלבל לנו במוח, זה מאוד מקומם אותי. מאחר והמכוניות אינן שייכות לי באופן רשמי (על אוטו אחד שילמתי בערך 25% ממחירו, והם משלמים הכל- דלק, ביטוח, תיקונים, וכו'.) אני לא חשה שיש לי זכות לבוא בטענות, לפעמים אני פשוט שותקת ונוסעת באוטובוסים (3 אוטובוסים למכללה, משם עוד אוטובוסים לעבודה, חוזרת מתה מעייפות, ובזבוז זמן). אני מבינה את ההרגשה שלו- הוא לא רוצה לחוש חסר תועלת, הוא מנסה שנחשוב שיש לו משהו לעשות (או שסתם מנסה להשתלט?), אבל אני ממש מיואשת...אני חייבת לציין שבדרך כלל האוטו נשאר אצלי לבסוף, לאחר תחנונים. מה הייתם עושים במקומי? כיצד הייתם פותרים את הבעיה?