אני הייתי בהודו באוגוסט
(ליתר דיוק, במאי עד ספטמבר, שיא הלא-עונה) והיה מהמם.
דלהי הייתה באמת חמה ולחה מאוד בהתחלה, המונסון התעכב וזה היה קצת קיצוני, אחר כך הייתי די הרבה זמן בהימצ'אל (דרהמסללה, מנאלי והסביבה, כאלה), ואז בומביי (שהיתה מהממת כמו שבומביי יכולה להיות), גואה למרות האזהרות לא לנסוע כי זו לא העונה (לחה, לפעמים אפורה, ועדיין כיפחיים), ואז ורנאסי. אז לפעמים מדשדשים מיוזעים בשלוליות - אז מה?! אין עוד מקום כזה בעולם.
בחיי שבתל אביב גם מזיעים נורא באוגוסט, והרבה פחות כיף.
ועניינית: חוץ מגואה, בדרום לא הייתי (תכף אשאל על זה בנפרד כי נוסעת
), אבל בצפון הייתי בדרמסלה (למעשה בבהגסו) איזה זמן, אחר כך בפרווטי (בקלגה או בפולגה - עברו יותר מעשר שנים), ואז במנאלי (יותר אוהבת את החדשה מהישנה, שהיא בעיני כמו מגורים של נחלאים, ומזה כבר היה לי מספיק בחיים). אחר כך במשך כמה ימים נסעתי משם לדלהי, עם עצירות בדרך, בנאגאר נגיד (יש שם טירת עץ עצומה ומהממת) ובמאנדי ובכל מיני עיירות שונות ומשונות.
מתישהו הבנתי שאני מעדיפה את הערים, אפילו הקטנות, על הכפרים (הרבה פעמים זה גם עזר לי להתרחק מהישראליאנה). גם כי בעיניי זו דרך טובה לגלות את המקום ואת המקומיים, ואני גם פשוט אוהבת מאד מאד ערים. בומביי נהדרת ממש, אבל גם המקומות הקטנים מקסימים ומאפשרים להתערבב באוכלוסייה. ניו מנאלי נגיד, שפוגשים בה מלא זוגות צעירים שהגיעו לירח דבש, ואפילו מאנדי, שהיא זניחה בעיני הרבה אנשים אבל יש שם מלון מקסים בסגנון קולוניאלי, עם חדרים מלאי תמונות שחור-לבן מתקופת המנדט (לא יאומן כמה זה מזכיר את המזכרות של שנות השלושים והארבעים בארץ), וגם מצאנו שם חנות ממתקים מופלאה.
לכל מקום יש את העניין שלו. בעיני שווה לא למצוא את קיני הישראלים אלא לנסות לראות את המקום בלי תיווך. בשביל לשמוע ריטה (כשאני הייתי זה היה חזק) ולאכול שקשוקה אפשר להישאר בארץ.
בקיצור - כתבתי מגילה מאוהבת. כיף לכם שאתם נוסעים. לא נורא שחם. הודו נהדרת מאד.