ויטה של גיא ועדן
New member
שלום,אשמח לשמוע את דעתכם בבקשה
הנושא קשור לחגים ואיפה לחגוג כמובן. רקע: אנחנו זוג נשוי כבר 10 שנים + 2 (בני 2.5 ו4.5) ההורים משני הצדדים גרים 5 דקות הליכה מאיתנו. לבעלי יש עוד שני אחים (אחד בארץ לא נשוי ואחד בחו''ל), דודה ובן דוד אחד. אני בת יחידה וגם ההורים שלי כך ויש סבא אחד שגר לבד. משפחה מאוד קטנה ומצומצמת. בפסח שעבר הוחלט בין כולנו שנעשה סבב, כל שנה מישהו אחר יעשה את החג אצלו בבית וככה כולנו נהיה ביחד. שנה שעברה אמא שלי עשתה אצלה והזמינה גם את ההורים של בעלי ואת הדודה שלו וגם בנה עם אישתו.שנה לפני זה אנחנו עשינו בבית השנהת אתמול אמא של בעלי התקשרה ומזמינה אליה הביתה רק אותנו בלי ההורים שלי,בטענה שהיא לא רוצה לעשות משהו גדול. בעלי ענה לה שהוחלט הרי שנעשה כולנו ביחד, אבל זה לא עזר. והוא בסוף אמר שאם זה כך הוא עושה את החג איתי וההורים שלי. המצב הזה מאוד קשה לי, כי גם ההורים שלו עצבניים עליו וזה כמובן משפיע על היחסים בינינו. למרות שבעלי כן מבין אותי אבל הוא גם לא יכול להגיד כלום להורים שלו. שזה פשוט לא פייר. זה גורם לי לבכות בגלל חוסר האונים הזה. בעלי הציע לי בהתחלה שנעשה את החגים לסירוגין אצל צד אחר. זה יכול היה להיות אופטימלי אם לא הייתי בת יחידה. כי ככה יוצא שכל חג שני לסירוגים אני צריכה להשאיר את ההורים שלי להיות לבד כי אין להם עם מי להיות בחג. לא בא לי לריב כל שנה, כל חג זה פיצוץ חדש, תמיד יש סיבה אחרת. השנה כבר חשבתי יהיה שקט ושוב פעם... כל פעם אחרי כל ריב, אפילו שמאוד פגעו בי (ואפילו הגענו עם בעלי לפסיכולוגית), פשוט עצמתי את העיניים והתייחסתי להורים של בעלי כאילו לא קרה כלום, בשבילו ובשביל הילדים שלי. אני אוהבת אותו מאוד, ואני יודעת שאלה ההורים שלו וסבים של הילידם שלי. אבל הם לא מוכנים לעשות כנראה כלום בשבילי, והם יודעים שאני מאוד קרובה להורים ושזה יפגע בי מאוד. אבל כנראה זה לא מזיז לאף אחד. בבקשה תייעצו לי, מה עלי לעשות,כי זה שובר לי את הלב כבר. אני אובדת עצות
הנושא קשור לחגים ואיפה לחגוג כמובן. רקע: אנחנו זוג נשוי כבר 10 שנים + 2 (בני 2.5 ו4.5) ההורים משני הצדדים גרים 5 דקות הליכה מאיתנו. לבעלי יש עוד שני אחים (אחד בארץ לא נשוי ואחד בחו''ל), דודה ובן דוד אחד. אני בת יחידה וגם ההורים שלי כך ויש סבא אחד שגר לבד. משפחה מאוד קטנה ומצומצמת. בפסח שעבר הוחלט בין כולנו שנעשה סבב, כל שנה מישהו אחר יעשה את החג אצלו בבית וככה כולנו נהיה ביחד. שנה שעברה אמא שלי עשתה אצלה והזמינה גם את ההורים של בעלי ואת הדודה שלו וגם בנה עם אישתו.שנה לפני זה אנחנו עשינו בבית השנהת אתמול אמא של בעלי התקשרה ומזמינה אליה הביתה רק אותנו בלי ההורים שלי,בטענה שהיא לא רוצה לעשות משהו גדול. בעלי ענה לה שהוחלט הרי שנעשה כולנו ביחד, אבל זה לא עזר. והוא בסוף אמר שאם זה כך הוא עושה את החג איתי וההורים שלי. המצב הזה מאוד קשה לי, כי גם ההורים שלו עצבניים עליו וזה כמובן משפיע על היחסים בינינו. למרות שבעלי כן מבין אותי אבל הוא גם לא יכול להגיד כלום להורים שלו. שזה פשוט לא פייר. זה גורם לי לבכות בגלל חוסר האונים הזה. בעלי הציע לי בהתחלה שנעשה את החגים לסירוגין אצל צד אחר. זה יכול היה להיות אופטימלי אם לא הייתי בת יחידה. כי ככה יוצא שכל חג שני לסירוגים אני צריכה להשאיר את ההורים שלי להיות לבד כי אין להם עם מי להיות בחג. לא בא לי לריב כל שנה, כל חג זה פיצוץ חדש, תמיד יש סיבה אחרת. השנה כבר חשבתי יהיה שקט ושוב פעם... כל פעם אחרי כל ריב, אפילו שמאוד פגעו בי (ואפילו הגענו עם בעלי לפסיכולוגית), פשוט עצמתי את העיניים והתייחסתי להורים של בעלי כאילו לא קרה כלום, בשבילו ובשביל הילדים שלי. אני אוהבת אותו מאוד, ואני יודעת שאלה ההורים שלו וסבים של הילידם שלי. אבל הם לא מוכנים לעשות כנראה כלום בשבילי, והם יודעים שאני מאוד קרובה להורים ושזה יפגע בי מאוד. אבל כנראה זה לא מזיז לאף אחד. בבקשה תייעצו לי, מה עלי לעשות,כי זה שובר לי את הלב כבר. אני אובדת עצות