שלום,בביקור בצפון-חייבת לפרוק מהלב
היי, אני יודעת שאני לא מאוד פעילה , אך תסלחו לי ,עם כל המוסקטרים בקושי נשאר רגע פנוי
. אני בביקור בצפון,בקיבוץ שבו גרתי לפני הגירושים ושבו גרים הוריי וה
. הגענו לכאן לביקור אני לבדי עם המוסקטרים (לא כל כך לבדי לא????). לפני כל ביקור נהגתי להתקשר ליידע את ה
על בואי הקרוב עם הילדים שלו,כדי שיוכל להפגש אתם,לא שהוא בקשר אתם,או שמתעניין במה שקורה אתם,אבל מצפונית תמיד הודעתי. הפעם משום מה שכחתי להתקשר,ורק כשהגעתי צפונה הרמתי טלפון. וכמו תמיד,גם כשהם ממש באותו אזור,הוא לא ממש פנוי לפגוש אותם. הוא יפגש אתם איזה פעם או פעמיים כי "לא נעים",ומה יגידו אחר כך בשבילים... אבל לא ממש מיוזמתו,או מתוך געגועים עזים. אם אני מכירה אותו אז למה זה ממשיך לעצבן אותי,למה זה מציק לי בשביל הילדים,למה אני ממשיכה לגונן על הילדים מפני זה ולספר שבטח "הוא עסוק בעבודה" למה אם אני פתחתי פרק ב' עם אדם מקסים שנותן להם כל מה שה"אבא"אמור לתת,עדיין מגוננת עליהם מהאמת שמי שאמור להקרא אבא פשוט לא מעוניין כנראה בתפקיד. האם אני נוהגת נכון????? אני מוצאת את עצמי מתעצבנת ממה שאני שומעת על כמה הוא מסכן שהילדים שלו כל כך רחוקים ולא יוצא לו לפגוש בהם,אבל גם כשהם כאן לידו זה לא ממש משנה... בא לי לצעוק בשבילים ,תפסיקו לרחם עליו הוא לא מסכן, סליחה שיצא מבולבל,אבל הייתי חייבת להוריד מהלב ורק אתם יכולים להבין אותי שיר
היי, אני יודעת שאני לא מאוד פעילה , אך תסלחו לי ,עם כל המוסקטרים בקושי נשאר רגע פנוי
