שלום במקרה נתקלתי בפורום והחלטתי לכתוב מה שאני מרגישה כאן

[לילי ריצקר]

שלום במקרה נתקלתי בפורום והחלטתי לכתוב מה שאני מרגישה כאן

אני בת 28 איבדתי את אימי ב19/6/14 בת 62 והתחתנתי ב1/7/14 בצורה די פתאומית וממש קשה היא הייתה לפני זה בבית אבות
נלחמה בבריאות עודף משקל ולחץ דם ופצעי לחץ גדולים ובעיקר המצב רוח הדכאוני שלה כל הזמן.
אני לא גדלתי בבית מגיל 9 עד 19 אלא בפנימיה . בגלל חוסר התפקוד שלה מחוץ לבית לא יצאה בבית תפקדה קצת ובסוף כבר לא
לבית אבות נאלצנו לקחת כי אני בת יחידה ואבא לא בקו הבריאות שכל החיים דאג וטיפל והתייעף
יש לציין שאבא שלי בא לבקר אותה בבית אבות כל יום לפעמים יותר מפעם אחת ביום במשך כארבע שנים ואני גם תמכתי ובאתי
מאוד קשה לי להיות בלי אמא במיוחד שאני רואה אימהות ובנות עושות קניות יחד מתכננות יחד דברים ואת החתונה שלי כמובן שלא תיכננתי איתה ואפילו לא הייתה נפטרה לפני לא ראתה תמונות עם שימלה וכלום. לא תכיר נכדים . למזלי את בעלי המדהים הספיקה להכיר ולהבין שהוא זהב טהור ושאני מאושרת מאוד . אבל היא חסרה לי המון גם אם זה לשבת בבית אבות ולספר לה חוויות מספיקה לי הנוכחות שלה.
ישבתי איתה כל הימים לפני החתונה בבית החולים עד הסוף .... קשה מאוד
אבא שלי המשיך בחיים למרות הקושי יש לו חברה הוא יוצא נהנה ואני שמחה מאוד בשבילו הוא עשה בשבילי ובשביל אמא כל החיים הכל
מגיע לו הכל אבל אני שואלת את עצמי למה אמא לא פה במקומה? למה אמא לא בשולחן חג בבית? למה אמא לא מארגנת פה משהו?
חסר לי דמות נשית תומכת אימהית שתחבק שתייעץ ובעיקר תכין להורות
אני נשואה טריה ואני פוחדת מהריון מאימהות אני פוחדת מאוד מהכל מהחיים אני מבולבלת מאוד
חסר לי הדרכה הורית הורים שמבינים עניין אבא לא מבין מספיק דברים כאלה והוא מבחינתו לא מבין את מה שאני אומרת
אבל הפחד שלי הוא גדול עצום.

 

[mykal]

וואוו, כמה את

ברורה ובהירה בשיקוף המציאות שלך,
כמה את מביעה רגש דרך תובנות ---זה מדהים.
כמה דברים לדבריך---
הגעגועים לאמא יהיו תמיד ויקבלו צורות שונות--מותר, וטוב שישלך זכרונות טובים ממנה.
לגבי ההכנה להורות--אני בטוחה--שאת תלמדי מהר מאוד, להיות אמא נפלאה,
ממה שעשתה אמא איתך.
אבל אם את מרגישה צורך למישהו שילוה אותך--אז אולי חברה טובה שכבר אמא,
אולי, שכנה נדיבה שתתחברי אליה.
אולי את שכנה שלי---ואני בשמחה אחבק ואלוה אותך.
תכתבי אזור מגורים--ואולי נוכל לעזור.
בהצלחה בחייך ---תלמדי להנות מהיש שהוא טוב.

 

[לילי ריצקר]

שלום בוקר טוב

קודם כל תודה רבה לכן על התגובות והעידוד תודה רבה !
אני אוהבת אמא שלי למרות הכעס העצום שיש לי אליה זה רגשות מאוד מעורבים. אני אוהבת כי מן הסתם היא אמא שלי וכי כמו שרשמתי עשתה בזמן שכן תפקדה דברים טובים וגם שהייתה בבית אבות עדיין כשהייתי באה ותופסת אותה במצב רוח יחסית סביר הייתה מקשיבה לי ומייעצת לי בעיקר על החיים ועל חיפוש הבעל שכרגע הוא בעלי הנוכחי. הייתה מנחמת אותי שהייתי מספרת לה על דייט שלא הלך או שנפסלתי שוב בגלל X דברים או שנכשלתי במבחן באקדמיה. ואני כועסת עליה כי היא בחרה לא להילחם בחיים ויתרה על המלחמה על לנסות להבריא את עצמה פיזית ובעיקר נפשית. אני כועסת בעיקר כי החליטה להביא אותי לעולם ואם היא חשבה שהעולם לא משהו איך יכול להיות שהביאה אותי לעולם שהוא לא משהו? אני זוכרת לפני הבית אבות שהיא נפלה בבית ושכבה במיטה אז לא רצתה ללכת לסורוקה באמבולנס שאלתי מה היא רוצה אמרה לי בשיא הפשטות "למות" ואני כעסתי וצרחתי עליה אמרתי לה "אין בעיה את רוצה למות סבבה אני אשכב איתך פה ואחכה למוות של שנינו" וזה מה שגרם לה להתפנות לסורוקה ומשם לבית אבות. היום אני אישה נשואה מאושרת עם בעלי המדהים אנחנו נשואים כמעט שנה ב1/7/15 תהיה שנת נישואין ראשונה

בעלי נכה צהל נפשי מטופל בכדורים מאוזן יותר מ20 פלוס שנים.
לגבי אימהות אני רוצה ואני פוחדת מאוד אני גרה באיזור ת"א. למה פוחדת? אולי זה שטויות אבל אכתוב כאן.
פוחדת בגלל מצב כספי סטודנטית ועובדת בשירות לקוחות בשכר מינימום ארבע משמרות.
פוחדת בגלל הלידה הכאבים המחשבות שמשהו ישתבש.
פוחדת כי אני שמנה חחח ופוחדת איך אני אראה בהריון ואיך ישפיע על הגוף ואיך אנשים יתייחסו אליי.
פוחדת כי אין לי אמא שתדריך אותי איך לטפל בתינוק ברך יש לי המון אהבה לתת אבל מעולם לא טיפלתי בתינוקות אלא בילדים שכבר מדברים והולכים בני 3 ככה עבדתי בגנים. אני פוחדת איך לתמרן עבודה והכל ובכלל אני עדיין לא טסתי מספיק ולא שבעתי מטיולים. בעלי בן 38 שנינו רוצים בקרוב אבל לא ממש עכשיו לכן נעשה בדיקות גנטיות וזאת גם שאלה למי פונים ואיך עם הבדיקות האלה ואם הן אמינות?
אני פוחדת שאני אקרוס עם הלחץ של הכל וחלילה גם הילד ילך לפנימיה . אני גדלתי בפנימיה טובה מדהימה אבל אין תחליף לבית . פוחדת מאיזה בגדים אלבש שאשמין עם בטן....
אני דיי לחוצה היסטרית כזאת . אני לא יודעת אם זה הגיוני כל הפחדים שלי אבל זה מה שמרגישה.
אגב יש לנו כלב פינצ'ר מעורב גור בן 3 חודשים שהיה חולה בשישי כמה ימים לא אכל לא שתה ורצנו איתו למיון בית חולים לחיות לקבל טיפול נוזלים וכדורים וצחקנו אני ובעלי שאנחנו מוכנים לילד אם ישבנו איתו במיון מ00:30 עד כמעט 04:00
ונותנים לגור טיפול בבית אז דיי מוכנים לטפל לדאוג.
אני לא יודעת אם זאת השוואה הגיונית.. מבולבלת אבל שמחתי לשתף אתכם

 

[אשבל1]

הי לילי

קראתי את ההודעות ברצף ונשמע שחוסר הוודאות במספר תחומים ביחד מציף חששות רבים, בנושא האמהות ללא אמא, אני מאוד ממליצה לך לקרוא את הספר של הופ אדלמן "אמהות ללא אם", (קיים גם ספר קודם שלה "בנות ללא אם") לדעתי זה מאוד יכול לעזור לך, לקרוא עד כמה החששות והפחדים של נשים ללא אם דומים לקראת האמהות ובכלל...

מאחלת לכלב שלכם החלמה מהירה, ובעיני זו בהחלט הכנה לאימהות

ולהורות , אני שמחה לשמוע שיש לך בעל מדהים ואב תומך ודואג, ומבינה שהם יכולים להיות שם בשבילך וזה נהדר, אבל אמא עדיין חסרה , וחסרות החוויות איתה, מקווה שתישארי איתנו ואת מוזמנת להמשיך ולשתף..

 

[לילי ריצקר]

הי שוב נזכרתי בעוד כמה דברים נחמדים

בזכות אימי היקרה אני יודעת לוח הכפל בעל פה חחח וגם מבינה ספרדית היטב. הייתה צופה אדוקה בטלנובלות
וגם יודעת לבשל זוכרת היטב מה עשתה.
אני גם חושבת שקיבלתי את החוזק הנפשי החד שלה וגם האינטליגנציה שלה שהיא לא מימשה.
מאבא שלי אני קיבלתי לב טוב ושמחת חיים עצומה ואת האהבה לים.
אני מעריצה אותו מכל הלב כפי שאמרתי אבא נתן מעצמו ביקר בפנימיה והתקשר והיום גם נותן מעצמו מתקשר דואג ומבקר.
תומך תמיד. לצערי יש דברים שלא מבין בהם כמו אימהות נשיות וכאלה.

 

[mykal]

לילי, שלום לך,

אני מציעה לך להעזר בתמיכה שבעלך מקבל ,
אני מניחה שזה דרך משרד הביטחון, אולי יוכלו לתת לכם שיחות במשותף,
כדי להתגבר על ה'פחדים' שלך,
אני לא כ"כ מגדירה אותם פחדים--כמו אי בהירות לגבי מה ואיך לעשות,
שזה רק טבעי,
מצטערת שאת גרה רחוק ממני--אחרת הייתי שמחה ללוות אותך--עד שתהיי רגועה
שאת נראית יפה בהריון ויהיה לך ילד.
אגב, לגבי שמנה---אפשר לרזות--צריך קצת להשקיע והרבה לרצות להיות יותר רזה.
יש קבוצות תמיכה בל מקום--ושם תוכלי גם לפגוש חברות שיעזרו לך.
בכל מקרה תמשיכי לשתף ואני מניחה שמלבדי יענו לך עוד --ותוכלי ללמוד ולהעזר בנו.

 

[לילי ריצקר]

היי שוב שלום

תודה רבה לך על התגובה והעצות . לגבי לרדת במשקל אני כבר הורדתי את ה20 קילו ממני כמובן שצריך עוד אבל תקוע כזה כבר הרבה זמן וכנראה שזה לא הדבר שהכי חשוב לי מודה . אקדים ואומר שאנחנו עברנו מהדרום למרכז לפני 7 חודשים. ובעלי עבד בתחום המסעדנות וכרגע גם עובד למזלו יש לו בוס נחמד ומתחשב אבל העבודה די מלחיצה והוא מחפש עבודה פחות מלחיצה.
משרד הביטחון לא כזה עוזר היינו שם ורצינו עזרה בלמצוא עבודה שמתחשבת בנכים אבל נאמר לו "אנחנו לא בונים לך קריירה אלא עוזרים לך לשמור על איזון" ופה מדובר באדם שאם לא היה מתגייס לא היה נכה. אין הערכה כלשהיא בכלל. אז למה לא לבנות לו קריירה? בכל מקרה אני תומכת בו והוא בי אבל לפעמים יש לשנינו קשיים ותכלס הוא הולך לפסיכולוגית פרטית המון שנים ואני לא כי אין כסף. אז לגבי שיחות ייעוץ הם לא עוזרים בקושי הם נותנים לו את התרופות לתפקוד בזמן.
הוא צריך כל חודש להתקשר להתרוצץ בשביל התרופות ואם חלילה לא יקח המצב ידרדר לגמריי .
אני מתייעצת בעיקר עם מדריכה ספציפית שהיא בשבילי כמו אמא אחות חברה הייתי מדריכה שלי בכיתה ט' י' ונשארנו בקשר הכרנו בפנימיה עוד שהייתי בת 9 והיא 24 חחחח !! ומתיעצת בפורומים וחברות .
אני הולכים לקבוצת תמיכה לישמה שהיא בעצם למתמודדים עם מחלה נפשית אבל לא רק גם לאלא שבא לדבר לשתף וזה דווקא עוזר מאוד כמובן שהם לא מחבקים ולא תחליף לאיש מקצוע.
עוזר לי מאוד לכתוב כאן

 

[mykal]

ראשית כל הכבוד

על הורדה של 20 ק"ג. בינתיים תשמרי על זה.
אבל --בתוך כל 'הבלבול' שאת כותבת עליו, אולי תחלקי זאת למנות קטנות--
לא הכל יחד.
ותמשיכי לבנות הרגלי אכילה נכונים--כדי לבנות סדר יום, וגם תרויחי ירידה במשקל.
לגבי פסיכולוג--חבל שאת לא משקיעה בזה--זה חיסכון לא במקום הנכון,
אולי תבקשי קצת עזרה מאבא בענין.
זה חשוב כדי 'לא לתקוע' את החיים.
לפעמים קצת עזרה וכיוון ועידוד--הם מניעים תהליכים חיוביים קדימה.
מאחלת לך הרבה הצלחה והרבה טוב.

 

[לילי ריצקר]

היי ערב טוב

אני שומרת על ההישגיות בנושא המשקל וקשה לרדת עוד
לגבי עזרה מאבא לפסיכולוג לצערי אבא לא יכול לעזור בזה הוא עוזר רק במה שקריטי מאוד.
ואני גיליתי שנשארו לי עוד 10 קורסים בפתוחה לסיום התואר אני משתגעת איך לשלב אותם עם עבודה של ארבע משמרות בשבוע כשכל משמרת היא שמונה שעות. לגבי אימהות אני חושבת שאסיים תואר ואהיה בטוחה בעצמי יותר כספית וביטחון עצמי יהיה גבוה יותר זה משפיע מאוד

 

[נעמהטיפולהוליסטי]

כל כך מובן

קראתי את כל ההודעות ברצף, וכל כך נגעת לליבי.
ראשית לגבי החשש מההורות, אומנם גדלת מחוץ לבית אך ניכר מדבריך שאת בהחלט מודעת למה שחשוב. המודעות הזו שווה זהב. כשתחשבי על הדברים, תדעי מה לעשות. זה טוב יותר מהפעולות האוטומטיות שרובנו עושים, מתוך חיקוי של ההורים. את תבחרי במודע מה את רוצה לעשות.

שמחתי לקרוא שמצאת בן זוג תומך ואוהב, זה מאוד יעזור לך לכל אורך הדרך. נראה כי הוא מודע גם לצורך בטיפול וגם עם כרגע המצב הכלכלי אינו מאפשר זאת.

על הצורך בהדרכה עם הרך הנולד ניתן לפתור. זה אחד הדברים שחשבתי להתמחות בהם. ישנן המון בנות שאין להן את התמיכה הזו, בין אם כי אימן הלכה לעולמה, או ממכיוון שהיחסים אינם טובים.

מעל לכל החשוב ביותר
מתוך דבריך ניכר כי את בוחרת לראות את הטוב במצב שבו את נמצאת, ראייתך אופטימית מצד אחד ומודעת לקשיים מצד שני. בטוחני שתמצאי את דרכך ואושרך

 

[אשבל1]

יש נשים טובות שנותנות עזרה ותמיכה לאמהות טריות

אמלה אמלה [URL]https://www.facebook.com/imale.imale[/URL]

[URL]http://www.leida.co.il/page.asp?id=55015[/URL]

חסידה [URL]http://www.ivolunteer.org.il/Index.asp?ArticleID=2972&CategoryID=122[/URL]

אם לאם [URL]http://www.emlem.co.il/#!branches/c1zdw[/URL]

 

[לילי ריצקר]

היי כתבתי פה לפני זמן מה

אז ככה מחר 19/5 11 חודשים בלי אמא שלי אני מתגעגעת למרות הכל כל מה שהיה לטוב ולרע.
לגבי הלימודים שלי אני כנראה מאוקטובר אאיץ את הלימודים אנסה לעשות את המירב שיש בשביל להתקדם לסיים את התואר
מצידי הלוואות אם לא מלגות. הפחד מילדים עדיין קיים לא עובר בכלל בעלי נכה נפשי צה"ל לוקח לפונקס חי כך 20+ שנים נוהג ברכב מתפקד לעיתים יש חרדות. אני רוצה ילדים כמו שציינתי פוחדת מזה שאין לי דמות נשית ללוות לשאול וקשה אני לאחרונה מרגישה לבד מאוד
החברות שלי שיהיו בריאות לא מבינות מה זה לגדול כמו שציינתי בעבר וקשה לי מאוד המחשבות שלי הופכות להיות כמו אימי במיוחד במשבר
אני פתאום חוזרת על המשפטים שהיא הייתה אומרת לי מגיל 9 "החיים חרא וכאלה" ואני פתאום לא מסתדר לי אם זה שאני אביא לעולם יצור תמים אם זה מה שאני אומרת. אני יודעת שאני צריכה לעשות סדר חושבים בראש להתאפס על עצמי .
החלטתי שאסיים תואר אמצא עבודה יותר טוב שבה ארגיש יותר מוערכת כי כנראה החוסר הביטחון העצמי הזה גורם לי לאי נוחות כמה זמן כבר בנתיים אני פוחדת משינויים ומצפה באמת אחרי התואר לטוס לחודש לטיול עם בעלי.
קשה שאין עם מי לדבר על עיניינים כאלה כל חברה תביאי ילדים את חייבת נו את בת 28 מה יהיה מעצבן מלחיץ ואף אחת לא מבינה מה זה כל המחשבות האלה בראש....

 

[אשבל1]

הי, את נשמעת מאוד מודעת, ויודעת מה טוב לעצמך

קשובה לעצמך, ובעיני זה חשוב מאוד...

מסכימה איתך שההתערבות של אנשים בנושא זמן ההורות היא מיותרת , אני שומעת ממך את התכנית לארגן את החיים על הצד הטוב ביותר שניתן בתנאים הקיימים, ונכון שנדמה לפעמים שהגלים של העצב והגעגוע יכולים לעצור או לעכב אותנו, אבל נדמה לי שצריך לתת להם את המקום ביחד עם זה שהחייים ממשיכים, ואני מקווה שתצליחי בכך, ואנחנו כאן לשמוע ולהבין מה שלא תמיד אחרים מצליחים....

 

[oshrit87]

היי לילי

אני אושרית בת 28 איבדתי את אימי בגיל 60 ב2-10-14 התאריך המקולל בוא היא עזבה אותי
עד היום שזה רק שנה וחצי אני שואלת את אותך השאלות שלך
יקירה אני מתחננת חתונה ללא אימא ואימי לא הכירה את בעלי לעתיד ....
אני מנחמת אותך ומחזקת אותך תחשבי על כול הדברים הטובים שהצלחת לחוות מאימי
תתנחמי אני בטוחה שאת תחנכי את ילדייך כמו שהיא חינכה אותך להיות בת אוהבת ומצליחה ...
אם תרצי אשמח שנדבר בפרטי אני יוכל להיות לך לאוזן קשבת המצב שלך דומה לשלי ....
מצטערת על אובדנך יקירה

 

[oshrit87]

מתכננת * סליחה על הטעויות

 

[לילי ריצקר]

אנחנו כמעט ב19/6 יום שישי מתקרב

הינה עברה לה שנה בשישיב19/6 שנה בדיוק בלי אימי היקרה.
לאור מה שציינתי כאן אני ברגשות מאוד מעורבים ובשביל אבא אני אלך איתו ועם בעלי לשים לה פרחים שם
אני אישית לא מאמינה בללכת לבית העלמין כי זה לא מחזיר אף אחד ולא עושה טוב למי שעדיין כאן, כמו כן אני גם אתאיסטית זה מורכב ובנוסף למרות הכל הכל נעשה לפי ההלכה היהודית לפני החתונה, אני ובעלי נחגוג שנת נישואים ראשונה ב1/7 ממש עוד מעט.
אני שמחה שאימי זכתה להכיר את בעלי הנדיר והמדהים ולראות שאני בידיים טובות ושאני מאושרת אבל צר לי על כך שלא תיהיה לי מלווה בהריון ושאלות ועצות ולא תכיר נכדים. לפעמים יש לי מחשבות וסיוטים על מה שהיה בבה"ח כל הימים לפני שהלכה, המראות הקשים ההתנתקות מאיתנו וזה שאיבדה את הרציונל שלה אימי הייתה כל כך רציונלית ואינטליגנטית כל חיה ובקושי נתנה מקום לרגשות והפרידה הייתה כל כך קשה הריי היא כבר לא זכרה מי אני ורק כאבה את הכאב שלה מבחינה רפואית פיזית.
אני כל כך רוצה אמא וצריכה אמא עכשיו יותר מתמיד אני גם פוחדת שאני דומה לה מבחינת הדיבור והמחשבות הקשות על העולם אני מאוד מפחדת כי אני חוזרת אוטומטית על המשפט שאני שמעתי בבית כשרע לי וקשה לי מאוד. צר לי שהיא לא תדע שאני הצלחתי בקורס כזה באוני' ושאסיים עוד מעט תואר ובטקס גם לא תיהיה.
לגבי החתונה אז לא ידעו מתי תלך ופחדנו שזה יקרה ביום החתונה ורופאים אמרו שלא יקרה לפני היה מאוד קשה ועד היום יש לי סיוטים מהכל מהמראות והדיבורים בבה"ח.
הזמן לא מרפא כלום בכלל כי למרות כל הקושי שלה אני אהבתי אותו ויכלתי להתייעץ איתה לגבי הרבה דברים והיינו חברות טובות כשהייתה במצב רוח לא דכאוני, היינו באמת חברות.
אני כל כך כואבת את זה שהיא לא איתי , קשה לי שאני רואה אימהות ובנות יחד בקניות ועם הנכדים.
אני קוראת על דיכאון לאחר לידה ואני מנסה להבין מה היה לי באמת דיכאון לאחר לידה שהחמיר? או דיכאון קליני שלא אובחן כי סירבה לראות פסיכולוג .

 

[mykal]

שלום לך לילי,

הנה עברה שנה, והנה את בידים טובות--ויש לך בעל מדהים,
ואבא גם 'לא נופל עליך בנטל' בנה לעצמו מסגרת--
זה הרבה דברים טובים--כדאי להתמקד בהם,
את יודעת תמיד אפשר להצטער על ההחמצה--כי סדר העולם הוא שהורים מתים לפני הילדים שלהם,
(וכשזה הפוך זה הרבה יותר נורא)
אני מבינה שעדין לא ילדת--אז למה את כבר פוחדת מדכאון אחרי לידה?
אולי בכלל לא יהיה לך כזה?! אולי את תהני מהילד שלך, ותשמחי איתו והוא יהיה פיצוי.
ואם תהיי בדכאון ואת מודעת לזה--הרי תתחי טיפול הולם ותתאוששי.
את כותבת שאת מקנאה בבנות שהולכות עם האימהות לקניות ---ושהן שומרו על נכדים--
אז תרגיעי את עצמך--יש נשים שגרות רחוק מהאימהות--ולא יכולות להעזר.

את האובדן אני מבינה--אז תתרגמי את הזכרוות לימים היפים והטובים שהיו לכן ביחד.
אני בטוח שתוכלי למצוא בהם נחמה.

מחבקת אותך ומאחלת לך הרבה טוב.

 

[אשבל1]

לילי יקרה,ביום השנה אני מדליקה נר לזיכרה של אמך

יהי זכרה ברוך.

ספרי איך הייתה האזכרה...איך עובר עלייך היום הזה...

 

[לילי ריצקר]

שלום תודה רבה לכולכם על התגובות והמילים החמות והעצות !

לגבי הימים הטובים אני בהחלט מנסה להתקדם בהם ולזכור את הטוב הרבה טוב ודווקא אני מתגעגעת לזה מאוד חסר לי מאוד.
לגבי דיכאון אני אומרת שאני נהיית דומה לה במשפטים שאני אומרת על אנשים העולם שאני ממש חוזרת כמו תוכי כזה וזה מפחיד אותי
נכון לא ילדתי אבל הייתי שמחה אם הייתה לצידי אימי לעצות שאלות והרגעה הריי זה משהו חדש לא מוכר, לגבי לשמור על ילדים וכאלה כן לא חסרים כאלה שגרים רחוק מההורים אנחנו גרים רחוק מחמותי חחחח

. חמותי נחמדה אוהבת אותי אבל לא מבינה הרבה דברים היא ממש רוצה נכדים ואמרתי לה יגיע בזמן שלו, צריך לסיים ללמוד להסתדר על עבודה יותר נורמלית מנציגת שירות להרגיש יותר טוב עם עצמי ושהשכר יעלה , אמרתי לה שאני קודם חושבת ואחרי זה עושה אם בכלל ושזה לא כמו פעם עושים ילדים בלי לחשוב (יש כאלה שעדיין ככה) ואני לא רוצה לעבוד בפרך על מנת לתת אוכל לילדים אני רוצה לבנות את עצמי קודם, ולא רוצה שהגלגל יחזור על עצמו. אבא הנהדר שלי כן לא נפל עליי הוא דואג לעצמו עם בת זוגתו המקסימה ודואג לי תומך הוא הנשמה שלי כל החיים היה לצידי באמת . אני יודעת שלכל דבר יש פיתרון למצוא דולה כשיהיה רלוונטי ולהתייעץ עם חברות טובות ויש לי כאלה שחוו כבר לידות. בכל מקרה עדיין יש געגעועים והמון תהיות על מה היה קורה אם הייתה יודעת שסיימתי קורס קשה, שעברתי למרכז יש החמצה שלא תכיר נכדים.
מחר הולכים לשים לה פרחים עם אבא ובעלי ונהיה עם אבא כל היום שלא יהיה לבד בת זוגתו עם ילדיה וניקח אותו לחמותי ככה שיצא שלא יזכר במה שהיה מפחיד מחריד.

 

[mykal]

רק עוד מילה,

אני משתתפת בקורס פסיכולוגיה--
ו'נפל לי אסימון' שמתאים לסוג ההתלבטות שלך.
והנה הרעיון--כדי שתביני את עצמך,
את חוזרת על משפטים ומילים שאמא אמרה--לא כי את בהכרח דומה לה--
אלא כי את 'מחקה' אותה וכי את 'מתאמנת' על המשפטים האלה, חוזרת עליהם שוב ושוב.
אם תנסי למחוק אותם, ברצון במודעות--הם לא יהיו חלק מהרפרטואר שלך.
אם תמשיכי בהם, זה גם לא אומר שתהיי כמוה, אלא רק שאת עושה ואומרת את מה שאת מכירה.
&nbsp
מאחלת לך חיים טובים.
ואם תרצי כתף תומכת הריני נותנת את שלי באהבה רבה.
&nbsp