שלום בנות (ארוך מאוד)
מזה זמן אני מתלבטת אם לכתוב, כמשתתפת פאסיבית בפורום זה ובהורים לתינוקות (שלום שני), ולאחר כתיבת הודעות ספורות בפורום הורים לתינוקות בעבר, החלטתי לכתוב וזה המקום. בקצרה- אני אמא לבן מקסים שחגג לפני חודש שנה. סה"כ החיים עוברים על מי מנוחות, אבל אני לא מצליחה להשתחרר ממועקה גדולה בעיניני סבים וסבתות. הנושא מאוד רגיש אצלנו, הורי אנשים מקסימים, אך לא צעירים וסבים ל-10 נכדים. יש להם חיים עמוסים בטיולים וחברים ואני מברכת על כך, אני גם לא מצפה לעזרה ומעולם לא ציפיתי, דווקא בגלל שהם עוזרים כל כך הרבה לאחי ואחיותי עם ילדיהם וזה נראה לי קצת יותר מדי בשבילם. העזרה לא חסרה לי, מה שחסר זה הקשר עם יואב, ובעיקר הקשר העתידי. אני יודעת שההורים לא הולכים ונהיים יותר צעירים. יואב כבר לא יזכה כנראה לטיול בר מצווה עם סבא כמו שזוכים השנה שני הנכדים הבוגרים, וסבא גם לא יצטרף לטיולים בבית ספר כמו שהוא עושה היום. כואב לי על יואב שיגדל עם סבא וסבתא מבוגרים כמו שאני גדלתי, ושלצערי לא היתה להם משמעות גדולה בחיי לעומת המשמעות העצומה שיש להורים שלי בחייהם של הנכדים הבוגרים שלהם. ההורים של בעלי זה בכלל סיפור בפני עצמו, קצרה היריעה מלהכיל, רק אוכל לאמר שזה רחוק מכל מה שחלמתי עליו לפני שהכרתי את בעלי, בכל מקרה יואב רואה אותם אחת לשבועיים ובמקרה שלהם גם זה לפעמים יותר מידי בשבילי. אני הולכת ברחוב ורואה סבים וסבתות עם הנכדים שלהם וליבי נחמץ. היום זוג סבים אסף את הנכד שלהם מהגן של יואב ודמעות עמדו בעיני כי אצלי זה לעולם לא יקרה. אני מודה שאני מקנאה ללא בושה בחברותי שהתמזל מזלם וזכו בחמים נפלאים וכואב לי שלא זכיתי בכאלה. ועל אף שזה לא הנושא המרכזי אני מודה שגם לא הייתי מתנגדת לקצת עזרה, על אף שזכיתי בבעל מדהים שלקח ממני את כל עבודות הבית מאז שיואב נולד על אף שחוזר כל יום בשעות הערב המאוחרות. ומה אני רוצה להגיד וקשה לי להודות? שממש מצליח לדכא אותי עניין החמים שלי ואני לא מצליחה להשתחרר מהמחשבות על מה היה אם הם היו אחרים.וכבת מזל דגים אני מפליגה בדימיונות.... זהו, זה מה שרציתי להגיד!
מזה זמן אני מתלבטת אם לכתוב, כמשתתפת פאסיבית בפורום זה ובהורים לתינוקות (שלום שני), ולאחר כתיבת הודעות ספורות בפורום הורים לתינוקות בעבר, החלטתי לכתוב וזה המקום. בקצרה- אני אמא לבן מקסים שחגג לפני חודש שנה. סה"כ החיים עוברים על מי מנוחות, אבל אני לא מצליחה להשתחרר ממועקה גדולה בעיניני סבים וסבתות. הנושא מאוד רגיש אצלנו, הורי אנשים מקסימים, אך לא צעירים וסבים ל-10 נכדים. יש להם חיים עמוסים בטיולים וחברים ואני מברכת על כך, אני גם לא מצפה לעזרה ומעולם לא ציפיתי, דווקא בגלל שהם עוזרים כל כך הרבה לאחי ואחיותי עם ילדיהם וזה נראה לי קצת יותר מדי בשבילם. העזרה לא חסרה לי, מה שחסר זה הקשר עם יואב, ובעיקר הקשר העתידי. אני יודעת שההורים לא הולכים ונהיים יותר צעירים. יואב כבר לא יזכה כנראה לטיול בר מצווה עם סבא כמו שזוכים השנה שני הנכדים הבוגרים, וסבא גם לא יצטרף לטיולים בבית ספר כמו שהוא עושה היום. כואב לי על יואב שיגדל עם סבא וסבתא מבוגרים כמו שאני גדלתי, ושלצערי לא היתה להם משמעות גדולה בחיי לעומת המשמעות העצומה שיש להורים שלי בחייהם של הנכדים הבוגרים שלהם. ההורים של בעלי זה בכלל סיפור בפני עצמו, קצרה היריעה מלהכיל, רק אוכל לאמר שזה רחוק מכל מה שחלמתי עליו לפני שהכרתי את בעלי, בכל מקרה יואב רואה אותם אחת לשבועיים ובמקרה שלהם גם זה לפעמים יותר מידי בשבילי. אני הולכת ברחוב ורואה סבים וסבתות עם הנכדים שלהם וליבי נחמץ. היום זוג סבים אסף את הנכד שלהם מהגן של יואב ודמעות עמדו בעיני כי אצלי זה לעולם לא יקרה. אני מודה שאני מקנאה ללא בושה בחברותי שהתמזל מזלם וזכו בחמים נפלאים וכואב לי שלא זכיתי בכאלה. ועל אף שזה לא הנושא המרכזי אני מודה שגם לא הייתי מתנגדת לקצת עזרה, על אף שזכיתי בבעל מדהים שלקח ממני את כל עבודות הבית מאז שיואב נולד על אף שחוזר כל יום בשעות הערב המאוחרות. ומה אני רוצה להגיד וקשה לי להודות? שממש מצליח לדכא אותי עניין החמים שלי ואני לא מצליחה להשתחרר מהמחשבות על מה היה אם הם היו אחרים.וכבת מזל דגים אני מפליגה בדימיונות.... זהו, זה מה שרציתי להגיד!
