שלום בנות..
אני יושבת כעוסה, מוטרדת ממשהו , שכרגע נורא מפריעי בנשמה.
אני עובדת בתחנת דלק מזה כמה שנים בודדות.
טוב לי שם ואינני מתכוונת לעזוב משם בתקופה הקרובה .
בכמה השנים האלה, עברתי כמה רגעים לא נעימים .
בגדול אני מאוד מרוצה :עבודה כיייפית , הזמן רץ , מנהל סבבה לגמרי חברתי.
אלא שלאחרונה שמתי למשהו שמציק לי עד מאוד וגורם לי לחוש מתוסכלת.
לפני כמה חודשים בודדים , אחת העובדות מהחנות שאלה אותי בשיא התמימות למה אחרי 3 שנים אני עדיין עובדת בדלק ולא בחנות. באותו הרגע לא ממש התרגשתי ואף הסברתי לה שאני חושבת שאני יותר בנוייה לעבוד בדלק:
בחנות משעמם -אין עבודה אז אוכלים . יש את כל הנקיונות והסידורים שצריך לעשות במהלך המשמרת מאשר בדלק .
כמובן אם אעבוד שם אעשה אבל בגדול הנקיונות בדלק נעימים לי יותר:פחים , חדר מתדלקים ופעם בשירותים-קטןעלי.
גם אני בן אדם שאוהב שלקוחות מתקשרים איתי , ולדמיין שמישהו נכנס רגע ועוזב קצת עצוב.
לאחר שחשבתי על זה , הגעתי למסקנה שאם אעבוד 2-3 פעמים גג בחנות והשאר בדלק זה יהיה נפלא בשבילי.
אלא שאז קרה מקרה עם עובד אחד שמשהו לא בסדר איתו.
כולם ללא יוצא מן הכלל טוענים שהוא נולד עם פיגור, משהו לא בסדר איתו.
הוא לעומת זאת מפגין ביטחון ומתעלם מכולם.
יום אחד גיליתי מאחד העובדים שהוא ביקש מהמנהל לעבוד בחנות , והמנהל דחה את בקשתו בדיוק כשהתקבל מתלמד ללילה בטענה שיש לו עובדים. מאוחר יותר העובד הזה התעקש ובסוף המנהל הבהיר לו שיש עובדים שיכולים לעבוד בחנות , ויש כאלה שלא והוא לא מתאים לזה (לפי מה שאני הכרתי עדין, לוקח לו זמן מלעבור מלקוח ללקוח , וגם הדעהב שלי שהוא מתייחס אליו כאל מוגבל-דעה שלי ).
לא יודעת כשאני שמעתי את זה כל הביטחון ירד לי , ומשום מה התהלתי לתהות מה הרושם שלי על המנהל .
מאז דיברתי עם העובדים , ולא העזתי לפנות למנהל שמה ידחה אותי ויאמר לי או ימציא לי תירוצים , ואני מאוד רגישה.
אני מסוגלת להתפרץ בבכי ולשקוע בדיכאון.
אז זרקתי לעובדים וכולם הסכימו שלדעתם פרט לבחור הזה שכולם טוענים שהוא מוגבל (הוא דווקה טוען שלדעתו אני לא יהיה מסוגלת להתמודד עם הלחץ של להכין קפה ולטפל בכמה עובדים יחד ברגי הלחץ , מנסיונו בעבודו בבוורגרנץ.
הם שאלו אותי איך אחרי כל השנים אני עדיין מהססת והסברתי להם שעד לא מזמן הייתי אנטי חנות.
הייתה פעם לפני שנתיים שאחד המנהלים הקודם הציע לי ונרתעתי-רק כי בגדול יהיה לי כייף בדלק.
יום אחד אחד העובדים פשוט זרק הערה למנהל לידי והמנהל צחק באותו הרגע וחשב שהוא צוחק כי מעולם לא דיברתי על הנושא. אז אמרתי שכן הייתי מעוניינת , ואז הוא ציין שכייון שכולם זמניים בדלק ואני הקבועה הוא מעדיף אותי בדלק.
באותו הרגע אומנם האמנתי לו אבל עדיין היה לי ספק.
יש אצלנו והיו עובדים שהיו עובדים במקביל גם בדלק וגם בחנות, ולדעתי אני יכול לתרום לחנות כייון שמלא
פעמים קורא שעובדים בחנות ל זמינים ואז הוא נתקע בלי עובדים ואף יצא לו לעבוד בתור מוכר מחוסר ברירה,
מרגיז אותי שהוא מעדיף להחליף עובד בחנות ולא לתת לי לעבוד שם לפחות "לסתום חורים" הוא רק ירוויח
מזה .
עברתי על זה בשתיקה ובהבנה אבל אז אחרי זה קרו כמה מקרים שפשוט גרמו לי לכעוס , להרגיש מושפלת .
קרה פעמיים מקרה בשעת לחץ שעבדתי, המנהל בקשר איתי בטלפון וקרה שהמהל ביקש ממני ללחוץ משהו במחשבול מצאתי את זה . אז הוא אמר לי לקרוא לעבדת בחנות שתלחץ ותתמודד עם זה.
אלא שלאחרונה במקום להסביר לי שהוא נמצא בעבודה, הוא בוחר להתייחס אלי כאל מוגבלת .
גם היום זה חזר על עצמו וכך היו עוד 2 מקרים לאחרונה וזה נורא נורא מציק לי..
למה הוא פונה למוכרת שלא קשורה לזה בכלל?! מהי קשורה , אנ זאת שצריכה ללחוץ איפה שצריך!!
והבנתי היום שאם לדבר כזה פשוט(העובדת הסבירה לי למה הוא התכוון ואני כבר יודעת, פשוט אז הייתי לחוצה)
אז למה שהוא יתן לי בכלל לעבוד בחנות שה לעבוד נטו לבד בלי שותף ?
אני די מוטרדת מכך..
*חהשבתי על כך וכל פעם עוברת לי מחשבה טורדנית אחרת:
פעם בא לי למצוא עבודה בחנות ואז בקטע רק של אגו -שאתה לא סומך עליי , וולה מצאתי מנהל שכן סומך .
להוכיח שאני מסוגלת!!
* אני תמיד הייתי זמינה למנהל, הוא יכול להתקשר אלי בבוקר כשאני מתה לישון לשאול אם אוכל לעבוד ותמיד הסכמתי אלא שעכשיו הוא מוריד לי מוטיבציה לבוא לקראתו.הוא נותן לי הרגשה של זלזול, אז אולי גם אני יתחיל לזלזל ולהמציא תירוצים !? הוא לא מעריך את היכולות שלי אז למה אני יבוא לקראתו לזעזל??
אהה לדלק אני כן מסוגלת ולחנות לא?
האם יש דרך לשנות את קו המחשבה שלו?
אחת העובדות שעזבה טוענת שאני לא יצליח ועדף לי להנות בדלק, אלא שגם שם הוא נותן לי להרגיש מקופחתץ
ממש כואב לי ועצוב.
יש לציין שבמקום מסויים אני יודעת למה הוא מתייחס אליי ככה, אני לא בטוחה בעצמי, נלחצת לפעמים ופאסייבית.
כל הקטע שמה שמפריע לי זה לא שאוכל לעבוד בחנות אלא הזלזול של, ותכלס זה יכול לקרות בכל מקום.
מ
מה אני יכולה לעשות בנדון? איך להתמודד עם מצבים אלה?
אני יתן דוגמא נוספת שתמחיש למה אני מרגישה מוגבלת (ככה המנהל נותן לי להרגיש).
לפני כמה ימים לקוחה אחת אמרה לי לתדלק לה ב100 שח , ואז בסוף אמרה שביקשה רק 50.
המנהל דיבר איתה , הסביר לה שזה יורד לי מהכיס והיא הבטיחה לחזור למחרת להחזיר לי בחזרה.
באותו ים היה לי חוסר 50 שח ולמחרת כשהחזירה לא עבר דקה, ובזמן שתדלקתי את הרכב וכבר ה50 שהיא החזירה היו אצלי הוא כאילו לחוץ ומתייחס אלי כאל מפגרת "את זוכרת שהיום יש לך עודף של 50 שח, כן? כי אתמול היה לך מינוס ?
חזר על זה כמה פעמים והרגשתי לא נעים. ברור מאליו שאני יפקיד את הפלוס כי יום לפני זה היה לי מינוס.
הוא בכלל לא היה צריך להעלות את הנושא כי זה ברור מאליו!!! זה היה משהו ששבר אותי לגמרייי
אני מפחדת שבעתיד אני יתקל במצבים כאלה שוב וכואב לי, ומילא הייתי אוטיסטית או משהו אבל אני לא!!!
פשוט כואב לי בנשמה והדמעות זורמות
אני יושבת כעוסה, מוטרדת ממשהו , שכרגע נורא מפריעי בנשמה.
אני עובדת בתחנת דלק מזה כמה שנים בודדות.
טוב לי שם ואינני מתכוונת לעזוב משם בתקופה הקרובה .
בכמה השנים האלה, עברתי כמה רגעים לא נעימים .
בגדול אני מאוד מרוצה :עבודה כיייפית , הזמן רץ , מנהל סבבה לגמרי חברתי.
אלא שלאחרונה שמתי למשהו שמציק לי עד מאוד וגורם לי לחוש מתוסכלת.
לפני כמה חודשים בודדים , אחת העובדות מהחנות שאלה אותי בשיא התמימות למה אחרי 3 שנים אני עדיין עובדת בדלק ולא בחנות. באותו הרגע לא ממש התרגשתי ואף הסברתי לה שאני חושבת שאני יותר בנוייה לעבוד בדלק:
בחנות משעמם -אין עבודה אז אוכלים . יש את כל הנקיונות והסידורים שצריך לעשות במהלך המשמרת מאשר בדלק .
כמובן אם אעבוד שם אעשה אבל בגדול הנקיונות בדלק נעימים לי יותר:פחים , חדר מתדלקים ופעם בשירותים-קטןעלי.
גם אני בן אדם שאוהב שלקוחות מתקשרים איתי , ולדמיין שמישהו נכנס רגע ועוזב קצת עצוב.
לאחר שחשבתי על זה , הגעתי למסקנה שאם אעבוד 2-3 פעמים גג בחנות והשאר בדלק זה יהיה נפלא בשבילי.
אלא שאז קרה מקרה עם עובד אחד שמשהו לא בסדר איתו.
כולם ללא יוצא מן הכלל טוענים שהוא נולד עם פיגור, משהו לא בסדר איתו.
הוא לעומת זאת מפגין ביטחון ומתעלם מכולם.
יום אחד גיליתי מאחד העובדים שהוא ביקש מהמנהל לעבוד בחנות , והמנהל דחה את בקשתו בדיוק כשהתקבל מתלמד ללילה בטענה שיש לו עובדים. מאוחר יותר העובד הזה התעקש ובסוף המנהל הבהיר לו שיש עובדים שיכולים לעבוד בחנות , ויש כאלה שלא והוא לא מתאים לזה (לפי מה שאני הכרתי עדין, לוקח לו זמן מלעבור מלקוח ללקוח , וגם הדעהב שלי שהוא מתייחס אליו כאל מוגבל-דעה שלי ).
לא יודעת כשאני שמעתי את זה כל הביטחון ירד לי , ומשום מה התהלתי לתהות מה הרושם שלי על המנהל .
מאז דיברתי עם העובדים , ולא העזתי לפנות למנהל שמה ידחה אותי ויאמר לי או ימציא לי תירוצים , ואני מאוד רגישה.
אני מסוגלת להתפרץ בבכי ולשקוע בדיכאון.
אז זרקתי לעובדים וכולם הסכימו שלדעתם פרט לבחור הזה שכולם טוענים שהוא מוגבל (הוא דווקה טוען שלדעתו אני לא יהיה מסוגלת להתמודד עם הלחץ של להכין קפה ולטפל בכמה עובדים יחד ברגי הלחץ , מנסיונו בעבודו בבוורגרנץ.
הם שאלו אותי איך אחרי כל השנים אני עדיין מהססת והסברתי להם שעד לא מזמן הייתי אנטי חנות.
הייתה פעם לפני שנתיים שאחד המנהלים הקודם הציע לי ונרתעתי-רק כי בגדול יהיה לי כייף בדלק.
יום אחד אחד העובדים פשוט זרק הערה למנהל לידי והמנהל צחק באותו הרגע וחשב שהוא צוחק כי מעולם לא דיברתי על הנושא. אז אמרתי שכן הייתי מעוניינת , ואז הוא ציין שכייון שכולם זמניים בדלק ואני הקבועה הוא מעדיף אותי בדלק.
באותו הרגע אומנם האמנתי לו אבל עדיין היה לי ספק.
יש אצלנו והיו עובדים שהיו עובדים במקביל גם בדלק וגם בחנות, ולדעתי אני יכול לתרום לחנות כייון שמלא
פעמים קורא שעובדים בחנות ל זמינים ואז הוא נתקע בלי עובדים ואף יצא לו לעבוד בתור מוכר מחוסר ברירה,
מרגיז אותי שהוא מעדיף להחליף עובד בחנות ולא לתת לי לעבוד שם לפחות "לסתום חורים" הוא רק ירוויח
מזה .
עברתי על זה בשתיקה ובהבנה אבל אז אחרי זה קרו כמה מקרים שפשוט גרמו לי לכעוס , להרגיש מושפלת .
קרה פעמיים מקרה בשעת לחץ שעבדתי, המנהל בקשר איתי בטלפון וקרה שהמהל ביקש ממני ללחוץ משהו במחשבול מצאתי את זה . אז הוא אמר לי לקרוא לעבדת בחנות שתלחץ ותתמודד עם זה.
אלא שלאחרונה במקום להסביר לי שהוא נמצא בעבודה, הוא בוחר להתייחס אלי כאל מוגבלת .
גם היום זה חזר על עצמו וכך היו עוד 2 מקרים לאחרונה וזה נורא נורא מציק לי..
למה הוא פונה למוכרת שלא קשורה לזה בכלל?! מהי קשורה , אנ זאת שצריכה ללחוץ איפה שצריך!!
והבנתי היום שאם לדבר כזה פשוט(העובדת הסבירה לי למה הוא התכוון ואני כבר יודעת, פשוט אז הייתי לחוצה)
אז למה שהוא יתן לי בכלל לעבוד בחנות שה לעבוד נטו לבד בלי שותף ?
אני די מוטרדת מכך..
*חהשבתי על כך וכל פעם עוברת לי מחשבה טורדנית אחרת:
פעם בא לי למצוא עבודה בחנות ואז בקטע רק של אגו -שאתה לא סומך עליי , וולה מצאתי מנהל שכן סומך .
להוכיח שאני מסוגלת!!
* אני תמיד הייתי זמינה למנהל, הוא יכול להתקשר אלי בבוקר כשאני מתה לישון לשאול אם אוכל לעבוד ותמיד הסכמתי אלא שעכשיו הוא מוריד לי מוטיבציה לבוא לקראתו.הוא נותן לי הרגשה של זלזול, אז אולי גם אני יתחיל לזלזל ולהמציא תירוצים !? הוא לא מעריך את היכולות שלי אז למה אני יבוא לקראתו לזעזל??
אהה לדלק אני כן מסוגלת ולחנות לא?
האם יש דרך לשנות את קו המחשבה שלו?
אחת העובדות שעזבה טוענת שאני לא יצליח ועדף לי להנות בדלק, אלא שגם שם הוא נותן לי להרגיש מקופחתץ
ממש כואב לי ועצוב.
יש לציין שבמקום מסויים אני יודעת למה הוא מתייחס אליי ככה, אני לא בטוחה בעצמי, נלחצת לפעמים ופאסייבית.
כל הקטע שמה שמפריע לי זה לא שאוכל לעבוד בחנות אלא הזלזול של, ותכלס זה יכול לקרות בכל מקום.
מ
מה אני יכולה לעשות בנדון? איך להתמודד עם מצבים אלה?
אני יתן דוגמא נוספת שתמחיש למה אני מרגישה מוגבלת (ככה המנהל נותן לי להרגיש).
לפני כמה ימים לקוחה אחת אמרה לי לתדלק לה ב100 שח , ואז בסוף אמרה שביקשה רק 50.
המנהל דיבר איתה , הסביר לה שזה יורד לי מהכיס והיא הבטיחה לחזור למחרת להחזיר לי בחזרה.
באותו ים היה לי חוסר 50 שח ולמחרת כשהחזירה לא עבר דקה, ובזמן שתדלקתי את הרכב וכבר ה50 שהיא החזירה היו אצלי הוא כאילו לחוץ ומתייחס אלי כאל מפגרת "את זוכרת שהיום יש לך עודף של 50 שח, כן? כי אתמול היה לך מינוס ?
חזר על זה כמה פעמים והרגשתי לא נעים. ברור מאליו שאני יפקיד את הפלוס כי יום לפני זה היה לי מינוס.
הוא בכלל לא היה צריך להעלות את הנושא כי זה ברור מאליו!!! זה היה משהו ששבר אותי לגמרייי
אני מפחדת שבעתיד אני יתקל במצבים כאלה שוב וכואב לי, ומילא הייתי אוטיסטית או משהו אבל אני לא!!!
פשוט כואב לי בנשמה והדמעות זורמות