שלום בפעם השנייה
היי.
אני ממש אשמח אם תקראו. ואפילו תגיבו גם אם לא תתחברו.
זה פשוט כיף לכתוב בעילום שם, מבלי שאף אחד יודע מי אתה ומבלי שאתה יודע מי בכלל טורח לקרוא, מי מזדהה ומי פשוט מדלג הלאה.
אני באמת אשמח לקבל תגובה גם אם לא קראתם, או לא התחברתם.
אני נמצאת בתקופה סתמית.
לא איכפת לי..
לא איכפת לי מאף אחד. גם לא מהמשפחה.
אני בתקופה כזאת - שאני אדישה לכולם. שכולם חופרים לי או איכשהו לא באים לי בטוב.
לא בקטע של דאון. אלא להיפך, זה בקטע של התפכחות.
פתאום להבין, שתכלס אין לי פה על מי לסמוך אלא על עצמי.
אפילו אם אני שיכורה או מסוממת- בתוך תוכי אני עדיין צלולה- כי אני יודעת שאני לא סומכת על אף אחד.
זה אחרי שכל כך הרבה אנשים איכזבו אותי ונטשו אותי.
והבעתי כבר אכזבה ועצב.
היום, פשוט לא איכפת לי- אני אדישה. מבחינתי שכולם יעשו מה שבא להם, העיקר שיעזבו אותי בשקט.
יתנו לי להסתמם בכיף. זה הכיף שלי. זה המפלט שלי. להסתמם בבית. להסתמם עם חברים. להסתמם במסיבות. פשוט להיות במוד אחר.
אני מרגישה, כאילו אני הבחורה היחידה עלי אדמות שיודעת את האמת על טבע האנושות. שלמרות זאת, ולמרות שאני מפגינה אדישות, היא איכשהו עדיין טובה. שהיא תסתדר כבר איכשהו לבד.
אין לי כח לאנשים מסובכים.
אין לי כח להכיר אף אחד. מי שמתחיל לדבר איתי, זה פשוט צורם לי באוזניים. פשוט חופר. תנו לי להיות בהיי.
כולכם איכזבתם אותי. שרדתי למרות הכל. ותכלס לא רע לי. אני יודעת את האמת המרה על כולכם, והשלמתי עם זה. ומצאתי את השקט שלי.
אני לא חרמנית.
לא עושה ביד.
לא מתחרמנת מפורנו.
ולא מבחורים שהכרתי. ה"טכניקות" שלהם להביא אותי למיטה, כבר מזמן משעממות. משעממות אותי !
אני בתקופה סתמית.
תקופה בלי מטרות. מה אני לעזאזל רוצה ? שיקדם אותי הלאה.
היי.
אני ממש אשמח אם תקראו. ואפילו תגיבו גם אם לא תתחברו.
זה פשוט כיף לכתוב בעילום שם, מבלי שאף אחד יודע מי אתה ומבלי שאתה יודע מי בכלל טורח לקרוא, מי מזדהה ומי פשוט מדלג הלאה.
אני באמת אשמח לקבל תגובה גם אם לא קראתם, או לא התחברתם.
אני נמצאת בתקופה סתמית.
לא איכפת לי..
לא איכפת לי מאף אחד. גם לא מהמשפחה.
אני בתקופה כזאת - שאני אדישה לכולם. שכולם חופרים לי או איכשהו לא באים לי בטוב.
לא בקטע של דאון. אלא להיפך, זה בקטע של התפכחות.
פתאום להבין, שתכלס אין לי פה על מי לסמוך אלא על עצמי.
אפילו אם אני שיכורה או מסוממת- בתוך תוכי אני עדיין צלולה- כי אני יודעת שאני לא סומכת על אף אחד.
זה אחרי שכל כך הרבה אנשים איכזבו אותי ונטשו אותי.
והבעתי כבר אכזבה ועצב.
היום, פשוט לא איכפת לי- אני אדישה. מבחינתי שכולם יעשו מה שבא להם, העיקר שיעזבו אותי בשקט.
יתנו לי להסתמם בכיף. זה הכיף שלי. זה המפלט שלי. להסתמם בבית. להסתמם עם חברים. להסתמם במסיבות. פשוט להיות במוד אחר.
אני מרגישה, כאילו אני הבחורה היחידה עלי אדמות שיודעת את האמת על טבע האנושות. שלמרות זאת, ולמרות שאני מפגינה אדישות, היא איכשהו עדיין טובה. שהיא תסתדר כבר איכשהו לבד.
אין לי כח לאנשים מסובכים.
אין לי כח להכיר אף אחד. מי שמתחיל לדבר איתי, זה פשוט צורם לי באוזניים. פשוט חופר. תנו לי להיות בהיי.
כולכם איכזבתם אותי. שרדתי למרות הכל. ותכלס לא רע לי. אני יודעת את האמת המרה על כולכם, והשלמתי עם זה. ומצאתי את השקט שלי.
אני לא חרמנית.
לא עושה ביד.
לא מתחרמנת מפורנו.
ולא מבחורים שהכרתי. ה"טכניקות" שלהם להביא אותי למיטה, כבר מזמן משעממות. משעממות אותי !
אני בתקופה סתמית.
תקופה בלי מטרות. מה אני לעזאזל רוצה ? שיקדם אותי הלאה.
