דעתי האישית לגבי האלבום-סרט...
אפשר לפרש את הסרט הכל כך מורכב הזה מיליון ואחד פירושים שונים, ועדיין לא לכסות אל כולו. אני אנסה לכתוב את כל מה שאני חושב ואיך הבנתי את הסרט והאלבום. האמת שאני לא זוכר במדויק את מהלך הסרט, אז אני אתייחס יותר לאלבום. When the Tigers Broke Free פתיחה חזקה ומאוד כוללת על תחילת הסיפור, שבו אבא של פינק (ואולי רוג'ר?) נלחם בשדה קרב במלחמת העולם השניה, ושם מצא את מותו. יום אחד פינק פותח מגירה בבית, ומגלה שם את הציוד והמדים של אביו המת. בסרט רואים כמה כואבת ילדות נטולת האבא של פינק. האלבום עצמו (שוב, אני מבר בעיקר על האלבום ופחות על הסרט כי אני לא זוכר אותו במדויק): פינק מנסה להבין מה אבא שלו השאיר לו מלבד זיכרון רחוק וקצר. כאן מתגלה תחושת געגוע עמוק לאבא. זאת רק לבנה אחת ראשונית שמכסה ומסתירה את העולם מעולמו הפרטי והקטן של פינק. הסיפור ממשיך עם המורים האכזריים שלימדו את פינק וחבריו, שהתאכזרו ודיכאו כל תחושת חירות ויצירתיות בילדים. בסרט הסצינה המפורסמת של מורה שקורא בלעג שיר שפינק כתב, Money. פה רוג'ר מראה לנו עד כמה המורים שלו טעו לגביו כשהיה ילד, והוא מזלזל בגישה השמרנית. המורים שלימדו אותם היו ידועים באכזריות, רוע ורצון להכאיב לילדים. כל דבר שהם עשו, המורים דיכאו, וכן כל רגש. אבל אותם מורים אכזריים שהיו מתעללים בילדים, סבלו בעצמם בנשותיהם שהתעללו בהם בערב, בבית. פינק מואס בשיטה השמרנית והמטופשת של אפליות, הענשות, ודיכוי רגשות ויצירתיות. כל זה מצטרף לעוד ועוד לבנים בחומה שהולכת וגדלה... אמא שלו אוהבת אותו מאוד, אך זה מוגזם מאוד ופינק מרגיש לחוץ וחנוק ע"י אימו. קשה לחיות עם אמא שלא נותנת לו לפרוח ולגדול כמו כל ילד חופשי ומאושר. מובן שההתנהגות של האמא באה ממקום מאוד אוהב ודואג-אבל פינק מרגיש שזה יותר מדי, עד שהוא פוחד בעצמו להפתח ולהכיר את העולם. אמא מרגיעה אותו, ומבטיחה לו שהוא לא יוכל לצאת מתחת לשמירה שלה, שלא יוכל לפרוח ולהגשים את עצמו... ועוד לבנה מתווספת, בזמן שפינק תוהה האם תמיד זה יימשך כך, ומדוע אמא צריכה להיות כל כך קשה אליו. הפחדים והרגש הפצפיסטי עולה בתוכו של פינק, והוא מתחזק בעיקר בגלל מותו של אביו במלחמה. פינק ממשיך בחיו כאומן רוק מפורסם, וחיו מתחילים להתבלבל עם מוזיקה, סמים, נשים, פחדים ותחושת בדידות כבדה שרובצת על ליבו. פינק לא מצליח לתפוס את חברתו בטלפון, והוא תוהה מה קרה לקשר שלהם. הוא לא רוצה לגמור את הקשר, אבל הוא מתחיל להבין שזה לא עובד, ולא מתאים.. הכעס עולה בו, החומה נהיית יותר ויותר גבוהה, ותחושת העירפול והניתוק גדלה - מתחילים להופיע סימני השיגעון. פינק עוצר מכל הכעס, ומתחנן לאהובתו שתחזור אליו, ושלא תשאיר אותו לבד, שלא תעזוב אותו עכשיו. הוא מנסה לומר שהוא צריך אותה, שלא תלך עכשיו כשהוא כל כך זקוק לה. תהליך השיגעון שלו עולה דרגה, ופינק מתחיל לשנות את עצמו. הוא מצהיר לעולם שהוא לא צריך אף אחד חוץ מעצמו, הוא השתנה וכמעט והשלים את בניית החומה סביבו. בקטע הזה של האלבום מתחילים לצאת מסיפור המסגרת של חיו של רוג'ר, ולדעתי עוברים להתמקד בשיגעון של סיד בארט ז"ל. החומה בנויה עד הלבנה האחרונה. פינק נפרד מהעולם האכזרי, מהאנשים שלא עשו מספיק עד עכשיו, והוא לא צריך טובות מאף אחד. החומה שלמה. צד ב' של האלבום האווירה של האלבום השתנתה לדעתי, הכל יותר קר, מסוגר וכבד. פינק מעורפל יותר, נוטש את עצמו האמיתי, ומתכסה במעטה הקר והסגור של החומה. הוא מנסה לקרוא קריאה אחרונה, אולי יש בו מעט פחד מעצמו, הוא רוצה לחזור לפינק הישן, זה שנשאר מעבר לחומה. האם הוא יפתח את הלב, האם הוא יעזור לו לסחוב את הכאב העצום והקשיים בחיים? אבל כל זה היה רק חלום, החומה גבוהה מידי, והדרך חזרה חסומה מכל הכיוונים. פינק הישן גווע מחוץ לחומה, ופינק החדש, הקר, מתחזק ונהיה יותר ויותר מגובש – התולעים נכנסו לראשו, השיגעון שולט בכל גופו וחייו של פינק. הכל שונה, מוזר יותר.. פינק תוהה האם יש מישהו מחוץ לחומה, האם הוא שומע קול משם. פה רוג'ר יוצא טיפה מהסיפור, ומדבר יותר פוליטית. שלוש דקות של מין הצדעה לזמרת ורה לין, ולמסר הפצפיסטי שלה - Bring the Boys Back Home מסר אנטי מלחמתי מובהק, שקורא לעולם להפסיק להרוג את בניו, ולגרום לעוד ועוד ילדים לגדול ללא אבא, כמו פינק. ואז מגיע רגע השיא בסיפור. פינק מאבד הכרה, וכשהוא מתעורר הוא שונה לגמרי. הוא לוקח מנת יתר של סמים ככל הנראה, ולא מצליח לשקם את עצמו. הוא רואה את הכל במעורפל, ומבין שהילד שבתוכו גווע, והוא התבגר. החלום לחיים רגילים נשבר ונעלם. אחרי שהוא חוזר להכרה, פינק מכריח את עצמו לחזור לחיים, ומתמודד עם פיצול שכמעט ומשכנע אותו לחזור לדרך הטובה. הוא משתיק את הקולות, ומשכנע את עצמו שההצגה חייבת להמשיך, והוא צריך לשכוח מהחיים שהיו לו קודם. פינק מנצל את מעמדו וכוחו ומקים תנועה ניאו-נאצית. הוא קורא להרוג את הגזעים הנחותים, ויוצר מצב של "גזע עליון" ו"גזעים נחותים". הוא נלחם בכולם, ומוביל למהפך בעולם ולהשתלטות על העולם כולו. - פה רוג'ר מדבר בציניות על כל הגזענות, ומעביר מסר שלכאורה "הפוך" מהדרך שלו. עוד תפנית בעלילה, Stop פינק עוצר את עצמו בזמן, יוצא מהתחפושת של עצמו-החדש, מסיר את המדים ובורח מעצמו. המשפט אני אישית רואה את המשפט כדרך של רוג'ר לשפוט את עצמו, ואת כל הסובבים את חייו. אני עובר לנקודת המבט של רוג'ר, ויוצא לרגע מהסיפור. המורה: פינק מבקר את המורים שכמעט והרסו אותו, השפילו וניסו להכניע את היצרתיות והאישיות האמיתית שלו. אמא שלו: רוג'ר מנסה להדגיש כמה אמא שלו טעתה בכך שהיא לא נתנה לו לפרוח כמו כל אחד, והחזיקה אותו קרוב מדי אליה. אישתו שעזבה אותו, והשאירה אותו במצב קשה אני חושב שברצועה הזאת רוג'ר שופט את עצמו לגבי ההתנהגות שלו עם סיד. הוא אולי מבקר את היחס המתעלם מהמצב ההולך ומחמיר של סיד. הלהקה הרי ניסתה להמשיך בהכל כרגיל, ולא התעקשו לשלוח את סיד לטיפול. אולי רוג'ר מרגיש במיוחד אשם, כחבר הקרוב ביותר של סיד, שנטש אותו כשהוא היה צריך עזרה, ברגע הקשה והמסוכן ביותר בחיים. במבט לאחור רוג'ר מבין עד כמה הטעות היה מרה ובלתי נסלחת. כשאני חושב על זה, אולי הדמות של אישתו של פינק באה לייצג את רוג'ר, ופינק את סיד. ואולי זאת הדרך שלו לשפוט את עצמו, במסווה של חברתו של פינק. האלבום הזה לא קל לעיכול, ולא קל להבנה. זאת נקודת המבט שלי על האלבום, ואני בטוח שהרבה יחלקו עליי בהרבה מקומות, ויבינו אחרת. ככה אני רואה את זה, ומפרש אותו לעצמי. לדעתי אפשר לקחת המון מהאלבום לחיים האישיים, והוא מלא בכאב, חוכמה, מחאה ועוד הרבה דברים מעניינים, גם מבחינת הלירקס וגם מבחינה מוזיקלית כמובן.