שלום, הגעתי לחנות חרוזים?
עד מתי אתם פתוחים? אמא שלך פתוחה, יא פעורה!
איזה יום כיף. אחרי ששתיתי אתמול קצת יותר מדי וודקה עם סחוג [זו הגרסה של רדבול עם וודקה בחינה מרוקאית מסורתית], וחזרתי הביתה כדי להחנק, קמתי עם קצת הנגאובר כדי למכור חרוזים לבנות השכונה. הממצאים: בנים קונים יותר חרוזים מבנות. תחת מסווה של "אישתי צריכה", או "יש לאחותי יומולדת וחשבתי לנסות", והאהוב עלי "זה באמת לא בשבילי. לא, כי אני רואה שיש לך חצי חיוך בזווית הפה. זה באמת לא בשבילי, אז מה אם אני לא מסתכל לך בעינים. אני לא מתעסק עם דברים כאלה של בנות. נשבע לך. לא זה לא לק סגול שיש לי על הציפורניים פשוט צבעתי את הקיר לאחותי ויצא עלי קצת.. כן כזה מדויק על הציפורן מה אני אעשה יצא ככה.. נשבע לך שזה לא בשבילי חמודון", " 'חמודון'? ", "סליחה התכוונתי "גבר" להגיד", "אה..", ואז אני נותן לו חרוז סגול שקוף רק כדי שיהיה בשקט. [מבוסס על סיפור אמיתי פרי דמיוני]. ואז עומר בא והתחבקנו הרבה וקראנו ספרים של לסביות. ואז בת דודה שלי באה [גרסה לא ברורה של אפרת גוש] ורקדה לצלילי שירי שנות השמונים כשמסביבה אני ועומר תוהים מה נסגר איתה. ואז בא ילד שרצה לקנות שרשרת לאמא שלו וחשבתי שיש לו 10 שקל ואז הוא פתאום אומר "משהו בסביבות 500-600 ש"ח, אגב זה יהלום אמיתי? ויש לך משהו 24 קראט", ואני רציתי להגיד "חמוד אתה בן 9 לא עדיף שתקנה סוכריות ומסטיקים ומכתביות בכסף הזה?", אבל במקום זה שתקתי והבטתי על עומר שהחזיר לי מבט תוהה בעצמו. כשהילד יצא אני ועומר הסכמנו פה אחד שכשהילד השמנמן הזה יגדל הוא ירזה ויהיה הומו רגוע. עכשיו אני חוזר לעבודה כי נגמרה לי ההפסקה. עד כאן, חוויותי מעולם החרוז.
עד מתי אתם פתוחים? אמא שלך פתוחה, יא פעורה!
)
