שלום,הנה אגדה בודהיסטית

[אמא של שירה היחידה]

שלום,הנה אגדה בודהיסטית

האגדה על ההודי הטפש. איש אחד בבומביי,ביקש מבודהה שייתן לו אורז 'כגובה הגבעה שליד ביתו' הוא רצה שיהיה לו אוכל רב לזמן רב,להסיר דאגות של פרנסה מליבו. הוא חזר יום יום על בקשתו זו.אחרי מספר שבועות,איבד בודהה את סבלנותו לשוטה זה. 'לך לגבעה ליד ביתך מחר-היא תהיה כולה אורז'-דיבר אליו בודהה. האיש שמח מאוד,והודה לבודהה. 'רק בתנאי אחד'-הוסיף בודהה. 'אל לך לאסוף את האורז בכלי אחד,אתה חייב לאוספו בקערות קטנות רבות,כל אחת מהן מכילה ארבע כפות-לא יותר'. האיש חשב-בוודאי יזדקק לעשרות אם לא מאות קערות... הוא ניגש בבהילות לקדר הקרוב,והזמין אצלו הזמנה דחופה וגדולה של קערות. כמובן,הקדר חייב אותו בתשלום גבוה-היות וכדי ליצור כמות כזו של קערות בזמן קצר כל-כך,עליו לעבוד כל אותו היום והלילה ללא הפסקה... למחרת,שכר הטיפש שלנו כמה אנשים שעזרו לו לסחוב את כל הקערות. הוא הגיע עימם נרגש לגבעה-אכן,כמו שבודהה הבטיח,כולה הפכה לאורז..... הוא החל ממלא אורז בקערות,ומהר מאוד הבין שגם בזה הוא זקוק לעזרה-ושילם תוספת לסבלים,שייעזרו לו למלאם... אחרי שעה ארוכה,נגמרה המלאכה. ואז נשמע קולו של בודהה:" איש טיפש,הכסף שעלה לך הקדר,וכל עוזריך,עולה על הסכום שהיה עולה לך כל האורז הזה... ויתרה מזו-האורז הזה,בעוד מספר ימים-כדרכו של מזון-יבאיש ויתקלקל.הרי אתה וכל משפחתחה לא תספיקו לאכול אותו עד תומו בימים הקרובים" "אויה לי" תפס האיש בראשו,כשהבין מה רבה טפשותו. בודהה הוסיף ואמר :"אמחל לך על חמדנותך,אם תחלק קערה של אורז לכל עני ועני שייקרה על דרכך" בבומביי,ידוע,עניים רבים. וכך עשה האיש,שלמד את לקחו. ועל זה נאמר 'תפסת מרובה לא תפסת'

 

[אמא של שירה היחידה]

אגדה נוספת,כורדית

בכורדיסטן,עז כרעה ללדת באחת החוות בכפר קטן. המיילד נקרא לילדה-אין זה מיילד שעבר לימודים בבית ספר לרפואה, בכורדיסטן המקצוע עובר מדור לדור,ואינו כולל לימודי רפואה קונבנציונאלית. המיילד הוציא את הגדי,וגלה לחרדתו שהוא דו-ראשי! הוא רץ מייד משם,עוזב לאנחות את האם,וחובותיו כמיילד להשלמת התהליך. וזאת,בגלל שבכורדיסטן מאמינים כי עז הנולדת עם ראש כפול מרמזת על דבר מה נורא שמתרחש אצל בעליה,זה בהחלט דבר שיש להתרחק ממנו ככל הניתן. בעל החווה,שניגש להבין על מה המהומה החוויר-הוא יידע איזה גורל צפוי לו... הוא רצה לברוח מייד,אבל היהזה מאוחר מידי... חמישה גברים,ועימם המיילד פרצו לחווה. בעל החווה ניסה לברוח,אך לשווא.הם תפסו אותו,וכפתו אותו מייד. האמונה הכורדית היא,שכדי לעצור את המזל הרע והרוע שגורמת עז דו-ראשית,יש להתנכר לבעליה... בעל החווה ידע שגורלו נחרץ למוות,ואיש לו יוכל-או יירצה להציל אותו. הוא קווה רק,שיוכל למנוע גורל דומה מאשתו. החבור יצאה מהחווה,תוך צעקות 'פנו דרך,איש זה יילד עז דו-ראשית'. שכנו של בעל החווה,שהיה גם מחבריו הטובים ראה את המחזה.אך האמונה שלו,גם היא,עוורת.הוא לא יעזור לחברו לחמוק מגזר הדין המסורתי הצפוי לו.וגם אילו ניסה-היה נחשד מייד,שהרוע פגע גם בו... החוואי ביש המזל יידע זאת.אך קווה,שלפחות יהיו בחברו מספיק רחמים לשלוח אזהרה לאשתו,שהייתה אותה שעה מרחק כמה שעות רכיבה משם,בעיר הקרובה לקניית בדים. החוואי צעק לו : אנא ממך,תן דרישת שלום לייקרה מכל"" " השכן הניד בראשו,ויצא מיד לדרך-לפגוש את האשה. הוא ייבשר לה את הבשורה הרעה,ואם היא חסה על חייה-היא תסתובב מייד בחזרה לעיר,ולא תשוב לעולם לכפר. היא תאליץ להתחיל שוב מחוסר כל. והפעם,בגפה,היות ואף גבר לא ייתחתן עם מי שהייתה אשתו של בעל עז דו-ראשית: מי יודע,אולי הרע דבק גם בה?.... כך הם אמונות תפלות-מאמללות לעיתים אדם והקרובים אליו,שכל חטאו-שהעז שלו יילדה גדי שונה קצת..

 

[WallFlower]

אגדות חמודות!../images/Emo45.gif

אני אהבתי יותר את האגדה הבודהיסטית

 

[אמא של שירה היחידה]

../images/Emo51.gifתודה על הפרגון

ולא ציינתי-אני חיברתי את האגדות הנ'ל. מקווה שלא פגעתי ברגשותיו של אף כורדי,כי בדיתי מליבי את האמונה התפלה שלהם...

 

[WallFlower]

חחחחחחחחחחחח

אין שום בסיס מאחורי שתי האגדות? או שזה משהו ששמעת והוספת לו "בשר"?

 

[אמא של שירה היחידה]

שום בסיס.אני כותבת אגדות

בהתאם ל'תמונת היום' באתר מסויים. אני נותנת לדמיון להשתולל.הבסיס היחיד הוא התמונה,פלוס הערה של שורה או שתיים המצורפות לה. לדוגמא: האגדה הבודהיסטית,מתבססת על תמונה של קדר הודי שמסביבו קערות קטנות רבות. אני אשמח להעתיק לפה עוד אגדה או שתיים שחיברתי.

 

[WallFlower]

תרגישי חופשי להעלות כמה אגדות

שמתחשק לך...

 

[אמא של שירה היחידה]

הנה אגדה,שכתבתי בעקבות

תמונה של צפרדע כחולה,שצולמה בגן חיות. צפרדע מוזרה לאמא צפרדע,נולדו ראשנים.כעבור זמן מה,שהתפתחו לצפרדעים,הבחינה שאחד מהם כחול. כל האחרים ירוקים-כמו כל הצפרדעים-ורק זה צבעו שונה! היא בדקה אותו מכף רגל ועד ראש-אף לא מילימטר ירוק על גופו. "בני"אמרה לו."אולי אם תשחה הלוך ושוב בנהר,יישטף הצבע הכחול,וייתגלה תחתיו הירוק?" הצפרדעון הירוק,לא שם לב עד לאותו רגע שהוא שונה.משאמרה לו אמו כך,הביט על עצמו,ועל כמה מאחיו-וראה שאכן שונה הוא. וודאי היה מבחין בשוני בעצמו עם הזמן,ואולי היה מקבל זאת בשלווה,אבל היות ואימו אמרה שכדאי שיינסה לשנות עורו-הבין שכנראה הצבע הכחול שלו אינו טוב כמו הירוק של אחיו. הוא החל לשחות במרץ הלוך ושוב,במשך שעות. אימו הביטה בו-הצפרדעון היה מותש ומתנשף,אך מאומה לא השתנה בצבע עורו-הוא היה עדיין כחול... " אולי,אם תקפוץ על הייבשה העור שלך ייעשה ירוק"-אמרה לו. הצפרדעון המסכן החל קופץ,בשארית כוחותיו... כעבור שעה או שעתיים,נפח את נשמתו. צפרדע זקנה אחת שעברה שם,ראתה את אימו מתייפחת ושאלה לפשר העניין. האמא צפרדע סיפרה בוכיה את שקרה . " טפשה שכמוך" אמרה לה הזקנה. "הצפרדעון שלך היה ככל הצפרדעים,רק בצבע אחר.במקום ללמדו שלמרות השוני הוא לא פחות ערך מאחיו,הכנסת בו רגשות של נחיתות.ולא רק זה-דרבנת אותו לנסיונות חסרי תוחלת לשנות את עצמו. האומלל הזה,טוב היה לו מותו מחייו איתך ...." וזה משל,עלינו בני-האדם, שמסתכלים בצבע העור,פוסלים צבע שונה מאיתנו,או לחילופין מנסים לשוווא לשנות נתונים שנולדנו איתם-כמו מוצא,צבע,גובה...

 

[עִידן]

וואלה? כל הכבוד!

 

[סילעית]

אין צורך להתנצל .המשיכי כך

 

[אמא של שירה היחידה]

סילעית-תודה על הפרגון!!../images/Emo51.gif

 

[עִידן]

חמוד!

 

[אמא של שירה היחידה]

../images/Emo63.gifתודה על הפרגון!

ואני אכניס עוד אגדה.... העשיר האכזר-סיפור סיני קצר בסין היה איש עשיר מופלג,אך גם אכזר. בידיו יהלומים רבים,אך ליבו לב אבן. העשיר נהנה מסיבלם של אחרים. כשעבר יום אחד ליד פועל סיני שטאטא תירס, החליט להתעלל בו... הוא הציע לפועל "אכניס לערימה כאן מחט גדולה משובצת יהלומים.אם תמצא אותה-היא שלך..." הוציא מכיסו את המחט המדוברת,והראה לעובד. העובד,שהיה עני קשה יום,הסכים. העשיר הפיל את המחט לערימת התירס,וכיסה אותה בגרגרים רבים.הוא לקח את המטאטא של העובד,ובחש את התירס במרץ,קח שלא ניתן לדעת היכן המחט.... העובד התחיל לחפש אחריה,והעשיר התיישב על ספסל בקרבת מקום. שעות עברו,העובד מחפש,והעשיר נהנה לראותו נעשה נואש ועייף יותר ויותר עם כל שעה... לבסוף נמצאה המחט.העובד כל כך כעס על השעות הרבות שבזבז,ועל רשעותו של העשיר,הוא ניגש למיטיבו האכזר ונעץ את המחט בליבו.... וסופו של הסיפור,עצוב הוא: העשיר מת,כעונש על רשעותו, והעובד נתלה,כעונש על שהתפתה להיות עשיר,ונתן לחמדנותו לשלוט בו.

 

[אמא של שירה היחידה]

אגדה תיאלנדית.(בעצם,אני חיברתי...)

דמעות של תנין (?). בתאילנד,בנו של איכר עני הגיע לפרקו.נפשו נקשרה בבתו של עשיר הכפר.היה זה כפר דייגים קטן,והעשיר היה יידוע בעושרו בכל הכפר.הנערה המדוברת הייתה כלילת מעלות,ללא קשר לעושרו של אביה.רבים רצו בידה,חלקם ראו לנגד עינם אך ורק את עושרה,אך רובם-וכך גם גבור הספור שלנו-הלכו שבי אחרי מעלותיה.הנערה,אהבה גם היא אהבה עזה את גבורינו,שאקרא לו –אטיקו. אטיקו סיפר לאביו,שהוא ובת העשיר רוצים להנשא."זוהי הנערה עבורי.מעולם לא אהבתי אדם כמו שאוהב אני אותה". האב שמע,והחל בוכה.במשך כשעה,ניסה אטיקו הנרעש להבין מדוע אביו בוכה כל-כך,אך אביו לא הצליח להוציא מלה מפיו,פרט לייבבות קורעות לב.אחרי שנרגע האב,אמר לבנו-ודמעות עומדות עדיין בעיניו: הנערה טובה היא.יודע אני כי למרות עושרה איננה מפונקת או יהירה.היא בוודאי תהיה אשה טובה למי שיישא אותה". אם כך-נדהם אטיקו-מדוע אתה בוכה?? ."אני בוכה,כיוון שאביה בוודאי מצפה להשיא אותה לחתן ממשפחה עשירה כמוהו. ואתה בני,בורכת בברכות רבות.אך עושר ורכוש אינן בינהם... בוכה אני,כי בני שלי לא יוכל לחלק חייו עם הנערה שהוא אוהב.לב שבור,לא תמיד בר תקון.בוכה אני,מפחד שכל שארית חייך ייעברו עלייך בצער וגעגועים." "אב יקר-אמר אטיקו.צעיר אני,ואוליי לכן אני טועה ומפריז בכוחה של האהבה.אבל אני מפציר בך-לך אל אביה,אולי אושרה של ביתו ייקר לו יותר מכסף.לא אסלח לעצמי אם לא אנסה לפחות" אביו של אטיקו נשק לא-אכן,חייב אני לך לפחות זאת-לנסות לדבר על ליבו.רק בקשה לי אלייך-דאג שהנערה תשפוך לבה לפני אביה,כדי שיידע כמה היא אוהבת אותך". אטיקו עשה כדבריו.ואביו ייצא לדבר בשידוכיהם עם אב הנערה. העשיר ציפה לו כבר,וכשיישבו שניהם לשוחח פתח ואמר לו: "אין רצוני בחתן עשיר.יודע אתה כי יש בידי כסף די הצורך לכלכל את הזוג הצעיר ולשכנם בדירה.אני רוצה לבתי אדם אמיץ-שיוכל לתמוך בה בעת צרה.ואדם שאוהב אותה בכל ליבו-וייעשה הכל למענה.אם אטיקו רוצה ביידה,עליו להוכיח לי זאת.וכך עליו לעשות: הוא חייב לחצות את הנהר של הכפר,מגדה אחת לגדה השנייה.בנהר תנינים רבים,ורק איש אמיץ לב,ייסכן חייו בשייט שכזה". אביו של אטיקו חזר בוכה לבייתו.ושוב בכה שעה ארוכה,ללא יכולת להוציא מילה מפיו.בנו אטיקו,ניסה לשאול אותו אם העשיר סירב.כשהאב נרגע,סיפר לאטיקו שהעשיר לא דחה אותם על הסף,אך הוא מעמיד כתנאי מבחן מסוכן ביותר. אטיקו לא חשב רגע."אעשה זאת,אבי.חיי אינם חיים בלעדיה.אם אוותר,ממילא חיי שווים כקליפת השום.אין לי דבר להפסיד.להיפך-אני משוכנע שאוכל לעמוד במשימה,ואז אזכה בידה.אבי,אנא חזור לעשיר,ואמור לו שאחצה את הנהר,בתנאי שייסכים שאתה תעמוד על אחת הגדות ותעזור לי מהחוף". האב חזר כעבור שעה,עם הסכמת העשיר לתנאי.המבחן נקבע למחרת היום. אטיקו ואביו צעדו אל הנהר.אטיקו החזיק ביידיו דלי מלא בדגים.אביו הלך לידו בלב כבד-הוא יידע שבנו עלול לקפח חייו, ואין בכוחו לעצור אותו.הוא נשא תפילה,כל הדרך וגם בלילה הקודם,שאטיקו ייצליח במשימה. כשהגיעו,דקר אטיקו את הדגים בסכין שהביא עימו.דם ייצא מכל דג. "כשאני אעבור את הנהר,זרוק אתה את הדגים למיים.התנינים יריחו את הדם,וויתקרבו אל הדגים,וכך תשאר דרכי פנויה לעבור".אטיקו נכנס לסירה.מרחוק עמדו העשיר ובתו-היא מררה בבכי.חששה שזו הפעם האחרונה שהיא רואה את אהובה,שעוד דקות הוא יהיה טרף לתנינים... אביו של אטיקו השליך את הדגים,ואכן,ממש כמו שאטיקו תכנן זאת,התנינים פנו לריח הדם,ולא נגשו אליו.אטיקו,שהיה בחור חזק וזריז עבר את הנהר במהירות לצידו השני. המבחן עבר בהצלחה.בזכות האומץ,התושייה,האהבה בין איש לאשה,ודאגת האב לבנו. עוד באותו שבוע נישאו אטיקו והנערה. "רואה אתה אבי,בזכות המבחן,הוכחתי לחותני את אהבתי לביתו,ואת כוחי,ואומץ ליבי.הוא לעולם לא יוכל להאשים אותי שנישאתי לה מתאוות בצע.ואם היה פקפוק כלשהו בלבה כמה שני אוהבה-עכשיו היא יודעת,שאעשה הכל למענה"