שלום ואל תכעסו..

[לא בסדר]

שלום ואל תכעסו..

שלום לכם/לכן.. קראתי את ההודעות ונראה לי שאתם לא כל כך תבינו מדוע החלטתי לכתוב, כי הרי מצבי טוב ממצבכם.. אני בחרתי להפסיק את ההריון שלי לפני חודש (הוא היה בן 7 שבועות). כן, עשיתי הפלה (רצחתי) ואני יודעת שאתם ודאי זועמים עלי. אין לי תירוץ טוב מדוע עשיתי זאת, רק אולי מפחד. לא מפחד להיות אמא , כי זה בערך מה שרציתי להיות מגיל 10 (באמת), אלא מפחד לא לאהוב אותו (אותה).. כי מה הייתי אומרת לו כשהיה גדל? שאבא שלו הכריח אותי להיות איתו? שזה ממש כאב? שאני מרגישה כל כך רעה? אז לא, אתם לא פורום תמיכה למישהי כמוני.. פשוט רציתי לומר שאולי תזעמו עלי, אבל אני מרגישה עכשיו שאיבדתי משהו.. מישהו.. וכבר חודש אני לא יכולה להרפות מהמחשבה, כואב לנשום כשאני חושבת על מה שעשיתי.. אבל אולי בעצם מגיע לי, לא? כי גרמתי לזה בעצמי.. להבדיל אלף הבדלות מכם.. מצטערת.. אני יודעת שאני נשמעת מפלצת.. וסליחה אם פגעתי במישהו. סליחה. פשוט איבדתי..

 

[לא בסדר]

אוי, סליחה על הכפילות

חשבתי שההודעה המקורית לא נשלחה

 

[פילה סגולה]

התלבטות

שלום "לא בסדר" (אולי תחליפי את השם?) אני בהחלט מוצאת את עצמי מתלבטת מה לכתוב. זה אכן לא פשוט לי, אבל יותר משהרגשתי כועסת עליך (להפתעתי ואולי להפתעתך לא הרגשתי זאת) הרגשתי שקשה לך ואת במצוקה ואין לך מקום בשבילה. אני לא יודעת למה בדיוק התכוונת ש"אבא שלו הכריח אותך" מבחינה מציאותית, אבל אני מרגישה שבמישור הרגשי את חשה שנאנסת, ולא מגיע לילד לבוא לעולם מנקודה כזו. יש בפורום הזה סוגים שונים של אובדנים, יש הפלות טבעיות ויש הפלות או לידות מוקדמות שקרו אחרי שהורים גילו שיש לילד מום או שיש סיכוי גבוה למום. בזמן שאני בפורום עוד לא הרגשתי שיש דירוג של מוסריות או שיש הבדלים בעצמת האבדן. אני בטוחה שיהיו כאן בפורום דעות שונות, אבל בדבר אחד אין בעיני ספק, כרגע הנסיבות לא מאוד משנות, העובדה היא שאת אבלה ויש לך מקום לשתף באובדן הזה. אין לי שפע מילות נחמה בשבילך, אני רק מקווה שתחיי בתוך אהבה ושההחלטות הבאות בחייך יהיו יותר פשוטות. בהצלחה פילה סגולה

 

[לא בסדר]

תודה ו..

אני מעריכה את מה שאמרת.. אבא של התינוק שלי באמת הכריח אותי לעשות דברים שלא רציתי.. אבל זה כבר לא חשוב, נכון? השם שלי "לא בסדר" כי זה באמת מה שאני מרגישה כבר חודש שלם. אני מרגישה האדם הרע ביותר בעולם ואני מרגישה שרצחתי משהו שלא היתה לי הזכות להחליט על גורלו. אני יודעת שיש מליוני נשים שנאבקות כל יום על הזכות להיון בהריון והנה אני.. הטיפשה באה והורסת משהו שיכל להיות כל כך מושלם. ולא התינוק לא אשם במה שקרה וכן, אני מאוד מתחרטת, רק שאי אפשר לחזור אחורה. כרגע.. אני לא יכולה לחיות עם עצמי.. אבל מה אני מבינה.. אתן כואבות הרבה יותר ממני.. אז תודה על התגובה והאצילות.. ו.. כנראה לא מגיע לי להיות אמא יותר.

 

[sivanori]

אני מסכימה עם כל מה שאמרו לך

לפני. גם לך יש חבילה שאת צריכה לסחוב עכשיו. לפי ההודעות שלך עד כה, נראה שאת קבלת את ההחלטה הנכונה. אין ספק שזה לא הזמן הנכון בחיים שלך לעשות ילד. וילדים שמגיעים לעולם שאינו מוכן לקבל אותם לפעמים נפגעים מזה כל כך. כמו שזה נשמע, ותסלחי לי אם אני דוחפת את האף למקום לא לו, נראה לי שאת צריכה ללכת לעשות טיפול מקיף בעצמך. מערכת היחסים שגרמה לך לעשות את שעשית היא הרסנית לך. את אומרת בעצמך. והבטחון העצמי שלך, גם הוא צריך עידוד. בקיצור, אני חושבת שאת צריכה לקחת פסק זמן, לטפל בגוף ובנפש שלך, לארגן את החיים שלך ולקפוץ שוב להרפתקת ההריון, הפעם בשלה ומוכנה ועם הכוחות נפשיים המתאימים. להיות בהריון ואח"כ אמא זה אמנם כיף גדול אבל גם לא פיקניק. לכי לטיפול ! תהי בריאה ואז תוכלי להיות אמא נהדרת. סיון

 

[karen01]

בסדר גמור, או לפחות יהיה בסדר

שלום לך, עם כל כמה שהסיטואציה שלך אכן היתה שונה משלי, הכאב והאובדן שלך נשמעים לא פחות קשים, ובודאי שההתלבטות שלך היתה הרבה יותר קשה משלי, וכך גם ייסורי המצפון. לפחות בעיני זה לא מקום של שיפוט, אלא של כאב ושיתוף, כדי להתגבר ולהמשיך. לפני ביצוע ההפלה ניסו לקחת לי מי שפיר, והאסיסטנטית שם החזיקה לי את היד ודיברה איתי כדי להסיח את דעתי, ואמרה שכשהיא רואה נשים כמוני, עוד יותר קשה לה לראות את הפסקות ההריון שנעשות מתוך בחירה. באותו מעמד כואב ואיום, אמרתי לה שהסיטואציה שלהן כל כך שונה, שאי אפשר להשוות. ואם תינוק ייוולד למציאות קשה וחסרת אהבה וסביבה תומכת - בהרבה מקרים עדיף שלא ייוולד בכלל. וזה בטח לא יחזיר לי את התינוק שלי, כך שפשוט אין קשר. אני מצטרפת לכל ההודעות הקודמות והיפות, ומאחלת לך שתמצאי כוח לסלוח לעצמך. ההחלטה הזו היא יותר מסובכת מאשר "חיים או מוות", היא גם שאלה של איכות חיים - שלך ושל התינוק. שתצליחי לצאת ממערכת היחסים הרעה הזו, להחלים ממנה, ולמצוא אחת טובה יותר, שלמה יותר ואוהבת יותר, שם תוכלי להגשים את החלום הישן שלך כמו שצריך.

 

[udie1]

אני דווקא מרגיש הזדהות איתך

אני לא רוצה להתשתמש במילה אונס, כי את לא השתמשת בה. אבל גם אנחנו שבחרנו לאבד את בתנו בגלל מום חשנו כמי שנכפה עליו דבר נורא. וכך, בנוסף לאובדן ולתחושות האשמה הנוראיות אני חש כל אזמן מן תסכול על שכל זה פשוט נכפה עלי. אין לך שום צורך להתנצל. ההיפך, חווית חוויה קשה והרגשות קשים, אז בואי תהיי פה קצת איתנו. יש פה אנשים שמרגישים כמוך, ואלי גם תוכלי לעזור לאחרים. ואולי הכי חשוב זה שפה את לא תשמעי את "תהי חזקה" ואת שאר השטויות שאנשים מרגישים צורך לומר רק כי הם לא באמת מבינים שאת באבל. ...לא פגעת. פשוט אבדת...

 

[פילה סגולה]

לאודי, בהמשך לתגובתך

אני כל כך מזדהה עם תגובתך, כי החויה שהייתה לי כאשר נאלצנו להחליט על הפלה היא פשוט חויה של אונס. היו לי פשוט סיוטים בלילות בהקשר הזה, תחושות שכוחות גדולים וחזקים ממני עושים בי כבשלהם, פשוט מחריד. זו באמת הנקודה בה חשתי שאני מתחברת ל"לא בסדר", התחושה שמשהו שלא רצית בו קורם עור וגידים ולא משנה מה הסיבה לכך. זו אימה שקשה לשער אותה. בתקווה שבעתיד יהיו לכולנו בחירות יותר פשוטות בחיים פילה סגולה

 

[MoonTay]

איני מוצאת מקום לכעוס עלייך.

להיפך, אני מוצאת את עצמי כואבת עבורך. מצבך לא טוב ממצבי- בכלל! אצלי התינוק שלי מת כי הטבע, או אלוהים החליטו. מישהו החליט שזה יקרה. אז קל יותר (כמה שזה יכול להיות קל), כי תמיד זה מקל להפנות אצבע מאשימה כלפיי אחרים. ברגע שאת נאלצת להתמודד עם בחירה כזאת, האם להפיל או לא, את עומדת מול כל כך הרבה שאלות, ספקות. יש את הימים שלפני ההחלטה הגורלית, שהם ימים קשים מאוד, ואז מגיעה ההחלטה כשאת לא שלמה עימה סופית, אך נאלצת עקב שיקול טובת התינוק שלך. אני מניחה שלפי מה שתיארת כאן, לקחת שיקול נכון. חושבת שאם הייתי בנעלייך הייתי מבצעת את אותה החלטה. הימים שאחרי החלטה שכזאת הם ימים לא פשוטים, גם פיזית גם נפשית. אני רק מקווה שהסביבה שלך מספיק תומכת עבורך. זה בהחלט המקום שלך לבטא את מה שאת מרגישה. איבדת את הילד/ה שלך ועליו/ה את מבכה. הכי חשוב, תלמדי לנקות את רגשות האשם- עשית החלטה נבונה. תלמדי לסלוח לעצמך. מאחלת לך ימים שקטים.