שלום ובוקר טוב לכולם!

שלום ובוקר טוב לכולם!

אני רק לאחרונה התודעתי לפורום הנפלא הזה, יש לציין שאני נהנית מהשאלות, מהתשובות החכמות שמלמדות כ``כ הרבה! המשיכו כך! ועכשיו לשאלה/בעיה: יוצא לי לשוחח עם אנשים לא מעט, אני ברוב הפעמים שומעת, מבינה, זורמת ונותנת תשובות או מגיבה בצורה שמספקת את השומע וגם אותי. אבל לפעמים יוצא לי לדבר עם אדם והשיחה פשוט `נתקעת` לי, ופתאום אני מרגישה שהתשובה לא ממש אפקטיבית כמו שרציתי. כאילו לא מיציתי את מה שרציתי בצורה ברורה. וזה נורא מתסכל, ובלי שארצה, זה פוגע בביטחון העצמי שלי. אני מקוה שהגעתי למקום הנכון, אשמח לקבל טיפים, או לשמוע את דעתכם. פשוט איך לנהוג כשפתאום מתבלבלות המילים, ושכחתי איך לדבר.. תודה רבה רבה! והמשך יום מקסים!
 
שמחים בבואך

שלום גם לך. תודה לך על השיתוף ועל הביטוי היפה בכתב. אני קוראת את דבריך ושומעת מהם את התסכול שלך. יש לי כמה שאלות אליך לפני שאתחיל להסביר ו/או להציע דברים: 1. האם תמיד הייתה "הבעיה" הזו? האם היא החלה לאחרונה? מתי התחלת לשים לב לזה? 2. האם ישנן סיטואציות מסוימות או אנשים מסוימים איתם זה קורה לך יותר? מחכה לתגובתך
 
היי אפרת..

תודה על הקבלת פנים הלבבית :) אז כך, שמתי לב לבעיה הזאת לפני שלושה חודשים. לא זכור לי שהיה לי את זה לפני. אני אסביר עוד משהו, אני יכולה להעיד על עצמי כמי שהיתה חסרת ביטחון עד לפני חצי שנה, ואחרי שעבדתי ע``ז המון, הביטחון העצמי חזר אלי. ואחרי שהתחלתי לתקשר בצורה יפה ונכונה עם הסביבה, פתאום הבעיה הזאת. ואני אענה על השאלה השניה, אכן, שמתי לב שזה קורה בעיקר כשהאדם שאיתו אני מדברת, משדר ביטחון עצמי מופרז, ומין שליטה מסוימת על נושא השיחה. ואז אני מרגישה שאני די `קטנה` פה, ולא יעילה. אני מדגישה שזה לא עם כולם. וזה כ``כ מפריע לי, כי אני יודעת שהרבה מעידים עלי כ`איש שיחה`, וכאחת שיודעת תמיד לדבר בצורה טובה וסובלנית. אני באמת מקוה שזה משהו שיעבור לי בקרוב.. אני מאד מודה לך על הרצון הכנה לעזור לי :)
 
אני שמחה על תשובתך

מתוך הדברים אני מבינה, שבתקופה האחרונה את עוברת תהליך של העצמה ומודעות. מתוך התהליך הזה, את מודעת יותר לנעשה סביבך ולצרכים שלך שאולי פעם היו שונים. לכן, אולי פעם לא הייתה לך בעיה להשתלב בשיחה, והיום הצורך שלך בשיוויון (בשיחה) לא מתמלא וזה מפריע לך. ייתכן שבעבר הצורך שלך היה שייכות, וכל עוד היית חלק משיחה, לא איכפת היה לך שאת קטנה יותר או פחות. יקירתי - להקשיב לאחרים ולא להשתלט להם על השיחה הינו מבחינתי מקצוע. לא כל כך פשוט לדעת להקשיב. ככי בחשבון שליכולת שלך להיות אשת שיחה, אין קשר לצורך שלך שלא מתמלא במהלך שיחה. מצאי מה את מרגישה כשזה קורה, ואיזה צורך שלך לא מתמלא והיית רוצה שיתמלא. ושוב אשמח לדעת למה את מתכוונת בדיוק כשאת מכנה את עצמך - אשת שיחה? לא פשוט. אני איתך. קראי את תשובתו של הנחליאלי. היא מצוינת ויכולה לעזור לך מאוד.
 
מוסיקאי גדול אמר פעם

שעיקר המוסיקה הוא במה שבין הצלילים. יש בדיחה על שלושה אנגלים היושבים על המרפסת ושותים בירה. עוברת מכונית מהודרת, והאחד אומר: "יפה הרולס-רויס הזאת, לא כן?" אחרי חצי שעה עונה השני: "זו אינה רולס רויס, זו בנטלי". אחרי עוד חצי שעה אומר השלישי: "אכפת לכם להפסיק עם הוויכוחים הבלתי פוסקים האלה?". זהירות: הכללה: אכן, לא כך במזרח התיכון. אנו מדברים בשרשראות ארוכות, איננו בצוותא, איננו "עושים הפסקות", איננו נותנים לדברינו להדהד, איננו משאירים זמן למחשבה. לא לנו ולא לזולתנו. אנחנו מצטופפים, מתחככים איש ברעהו, במרכזי הקניות, במכוניות שבכבישים, בתוכניות מסוג פופוליטיקה, בתכניות "מאזינים מדברים" וכו'. דחוף לנו שיבינו את העמדה שלנו, ואיננו משאירים מקום להקשבה מעמיקה לדברי הזולת. מה עושים בצפיפות הזאת, כשמרגישים את התסכול שאת מדברת עליו? אחד הדברים שאפשר לעשות הוא לעשות לקסיקון קטן אישי של בקשה למרחב ביטוי. למשל: אני צריכה רגע שקט בשביל לחשוב על זה. למשל: אני רוצה לחזור על מה שאמרתי במילים אחרות. למשל: יש לי הבעיה הזאת שאני מדברת קצת לאט... אפשר גם בטכניקה התנהגותית. למשל: לא להתחיל לדבר עד שמרגישים שיש רגע של שקט, שבו יינתן לך המרחב של הזמן ושל ההקשבה שאת זקוקה לו בשביל להגיד את דברייך בקצב שיאפשר לך לדייק יותר. אני עצמי נוטה לדחוף את עצמי בשיחה דחוסה, "להשתלט", לא להשאיר לעצמי ולאחרים את השקט הזה שכל כך מוצא חן בעיניי.... במקרים מסוימים אני אומר לבני שיחתי: תדעו, זאת בעיה שלי... אל תהססו להגיד לי -- הלו! פסק זמן!! ואז אני בדרך כלל מצליח לעצור, וזה נעים לי. אם מישהו שמשוחח אתי עושה כמוני, נוצר עד מהרה די אורניום מועשר ליצירת פצצה אטומית... אבל אם זולתי שקט וסבלני, השקט שלו משרה עליי את התחושה שיש לי זמן, מחזק באוזניי את הדי הדיבור שלי ובעקבות כך אני מוריד הילוך אפילו בלי לשים לב, ולפעמים עם לשים לב. אז את יכולה לתפוס קצת שליטה גם בצורה הזאת: הקצב האישי שלך (מקווה שאפרת קוראת את זה), הריתמוס (סגנון הזרימה) שלך ישפיע על אחרים, ישרה עליהם שלווה. וזה עדיף על פני היגררות לריתמוס שלהם, אם הוא אינו מתאים לך. אני נזכר בידידה שעברה תאונה קשה ונפגעה פגיעת ראש. בעקבות זאת היא הייתה זקוקה למנוחות קצרות של כמה דקות כל חצי שעה בערך בשביל שתוכל להשתתף באירועים חברתיים (אפילו כמו הזמנה למסעדה) שנמשכים שעתיים-שלוש, אחרת היא הייתה עלולה להתמוטט לגמרי פתאום, או לשלם על המאמץ בימים אחדים של סבל. היא למדה בסדנה מיוחדת של הסתגלות מחדש, ואחד הדברים שלימדו אותה היה לקבל את הצורך הזה, להגיד אותו בפירוש. עכשיו היא יושבת למשל במסעדה, ולפתע היא אומרת, תסלחו לי בבקשה כמה דקות, עליי לנוח. ונשארת על הכיסא ומנמנמת כחמש דקות. אחרי זה היא חוזרת מרועננת לאירוע. זה לא גורם למבוכה וכל מי שנמצא בנוכחותה מקבל זאת ברוח טובה. בתמצית: כדאי לנו להכיר את הסגנון האישי שלנו, לנתח ולזהות אותו, ואת הצרכים שלנו בשעת שיחה ובכלל בחברה, ואחר כך לא להתבייש בהם אלא להבנות את צורת האינטראקצייה שלנו כך שנוכל לבטא את עצמנו בצורה הטובה ביותר.
 
אני כ``כ מודה לך!

אתה העלת נקודות חשובות מאד. חיזקת את דעתי, ונתת לי כח להתמודד עם זה בצורה נעימה יותר! בלי הרבה לחץ.. תודה רבה!
 

hayapollak

New member
כן, התופעה הזו קיימת

אצלי זה לא עושה משהו לבטחון העצמי אבל זה לימד אותי להיות קשובה לאחרים. זה גם לימד אותי שיש אנשים שלא רוצים ו/או לא מסוגלים להקשיב, חשוב להם לומר את דבריהם וזהו. כן יש גם כאלו שחשובה להם השליטה בשיחה. והכי חשוב - למדתי לא לבזבז תחמושת. אם אני נמצאת בשיחה עם אחד או יותר שמשתמשים בטכניקות כאלו ואחרות ודעתי "לא נחשבת", אין אליה התייחסות ואין תגובה ערכית או עינינית - זה מלמד אותי שכדאי לשתוק . כנראה שמה שיש לי לומר - לא יתן להם, לא יוסיף להם, לא יתרום להם ואני יכולה לתת רק למי שרוצה לקבל. אם הוא לא יכול או לא רוצה לקבל - זו זכותו ואני מכבדת את יכולתו ורצונו. זה לא מוריד מערכי או פוגע בבטחון העצמי שלי. יש גם את האנשים העיניניים והתכליתיים לדוגמא משוחחים על שוקולד, אז אם אני אומר משהוא בעניין ספרים למשל שבדרך אסוסיאטיבית אפשר להקיש גם על שוקולד הם יענו - זה לא שייך, או לא עכשיו, או בואו נעזוב את זה - זה לא שייך לשוקולד.... משונה אבל זה בהחלט קיים.
 
../images/Emo45.gifלא לבזבז תחמושת...אהבתי

לא להשקות את האספלט... חבל על כל טיפה... לא להכניס כסף במדחנים מקולקלים... בלאו הכי לא מקבלים דו"ח... לא ליצוק עוד מים לכוס מלאה...
 
תשובה נהדרת

אין לי מילים להוסף. אז אתחיל לשיר.... ראיתי שהפנמת את נושא הקצב. אני שמחה.
 

akazw

New member
אהבתי, הנחליאלי.

תשובה עמוקה,ונעימה, נהנתי לקרוא. ותודה על הטיפ בענייני השיחה איתך, בהחלט אשתמש בו בעתיד.
אקא
 
למעלה