שלום וביטחון ובטיחות וחברה ורווחה
שלום לכולכם קראתי כל שכתבו כאן ובפורום השכן; הרבה ציניות והרבה צביעות והרבה התנצחויות וריקודי נצחון, בצד כמה קולות שפויים. אבל דבר אחד ברור, הדיון כאן הוא לא על כביש, ולא על חניות אופקיות או מאונכות, ולא על כך שעד כה סרבו לאפשר תיקון בורות בכביש גישה חשוך וחסר שוליים (כי בעתיד יהיה שם גן), אבל עכשיו מוציאים כספים על חניות מאונכות וכביש גישה חד מסלולי. יש כאן בעיקר כעס והיסטוריה ו"נראה להם" ו"הם הראו לנו" ו"אני הייתי קודם" ויש גם עובדה אחת עכשיוית מאד: לעולם שני הישובים יהיו שכנים. והשאלה היא אם ביננו יהיה גשר או תהיה גדר. לכולנו זכרון קצר ובסוף כשנשכח שאנחנו צדקנו פשוט נשאר עם חרא חיים. אני תושב כפר אורנים שהגיע קצת אחרי ההתחלה. ועכשיו הכל נראה לי קצת מגוחך, שהרי מאז הרמזור המבורך, אני מאחל לכולנו שעומסי התנועה בדרך לשילת ביום שישי, ובדרך לעבודה בכל יום, יהיו כמו אלו שסובלים מהם ביציאה מלפיד. כל הטיעונים הציניים והמתחכמים אינם אלא מילים, שהרי הסכנה האמיתית אינה בעוד 2-4 מכוניות לדקה בשעות העומס אלא בנהגים שדעתם אינה נתונה לכביש. בעיות מהירות אם היו, יכלו להפטר כפי שעושים בכל מקום בעולם: שוטרים דוחות ושלילות, ולא באמצעות חבלה בכבישים. מה דעתכם לקחת אחריות על מחווה של רצון טוב במקום ריקוד של ניצחון על מיצוי היכולת לפגוע. מה זה חשוב היום אם בנו לכפר אורנים ישוב סביב כביש הגישה (לפיד עוד לא הייתה בתוכנית) או שבנו לכם ישוב בסוף הרחוב המרכזי (כפר אורנים עוד לא נבנתה כשכבר חייתם כאן), מה זה חשוב היום מי התחיל. חלק מהבעיות ביננו אפשר לפתור בהתנצלות כנה, חלק בפשרה וחלק ביצירתיות אבל אם נלמד מהארץ שבה אנו חיים, נראה שאף אחת מהן לא תיפטר באלימות. הפעולה שלכם תגרור מחאה, אם בנסיעה איטית וחזרה לימי הפקקים, ואם במשפטים או תביעות. שוב תהיו צודקים וסובלים ואולי אפילו תהיו אתם הסובלים פחות. וכשתיהיה לנו איכות חיים ביטחון ובטיחות ואז גם שלום, אולי נכתוב פעם על חברה (נוכל ממש לבקר משני צדי הגדר) ורווחה (נוכל להתקשר לבייביסיטר גם מאצל השכנים). "אולי אני רק חולם, אבל אני לא היחיד"
שלום לכולכם קראתי כל שכתבו כאן ובפורום השכן; הרבה ציניות והרבה צביעות והרבה התנצחויות וריקודי נצחון, בצד כמה קולות שפויים. אבל דבר אחד ברור, הדיון כאן הוא לא על כביש, ולא על חניות אופקיות או מאונכות, ולא על כך שעד כה סרבו לאפשר תיקון בורות בכביש גישה חשוך וחסר שוליים (כי בעתיד יהיה שם גן), אבל עכשיו מוציאים כספים על חניות מאונכות וכביש גישה חד מסלולי. יש כאן בעיקר כעס והיסטוריה ו"נראה להם" ו"הם הראו לנו" ו"אני הייתי קודם" ויש גם עובדה אחת עכשיוית מאד: לעולם שני הישובים יהיו שכנים. והשאלה היא אם ביננו יהיה גשר או תהיה גדר. לכולנו זכרון קצר ובסוף כשנשכח שאנחנו צדקנו פשוט נשאר עם חרא חיים. אני תושב כפר אורנים שהגיע קצת אחרי ההתחלה. ועכשיו הכל נראה לי קצת מגוחך, שהרי מאז הרמזור המבורך, אני מאחל לכולנו שעומסי התנועה בדרך לשילת ביום שישי, ובדרך לעבודה בכל יום, יהיו כמו אלו שסובלים מהם ביציאה מלפיד. כל הטיעונים הציניים והמתחכמים אינם אלא מילים, שהרי הסכנה האמיתית אינה בעוד 2-4 מכוניות לדקה בשעות העומס אלא בנהגים שדעתם אינה נתונה לכביש. בעיות מהירות אם היו, יכלו להפטר כפי שעושים בכל מקום בעולם: שוטרים דוחות ושלילות, ולא באמצעות חבלה בכבישים. מה דעתכם לקחת אחריות על מחווה של רצון טוב במקום ריקוד של ניצחון על מיצוי היכולת לפגוע. מה זה חשוב היום אם בנו לכפר אורנים ישוב סביב כביש הגישה (לפיד עוד לא הייתה בתוכנית) או שבנו לכם ישוב בסוף הרחוב המרכזי (כפר אורנים עוד לא נבנתה כשכבר חייתם כאן), מה זה חשוב היום מי התחיל. חלק מהבעיות ביננו אפשר לפתור בהתנצלות כנה, חלק בפשרה וחלק ביצירתיות אבל אם נלמד מהארץ שבה אנו חיים, נראה שאף אחת מהן לא תיפטר באלימות. הפעולה שלכם תגרור מחאה, אם בנסיעה איטית וחזרה לימי הפקקים, ואם במשפטים או תביעות. שוב תהיו צודקים וסובלים ואולי אפילו תהיו אתם הסובלים פחות. וכשתיהיה לנו איכות חיים ביטחון ובטיחות ואז גם שלום, אולי נכתוב פעם על חברה (נוכל ממש לבקר משני צדי הגדר) ורווחה (נוכל להתקשר לבייביסיטר גם מאצל השכנים). "אולי אני רק חולם, אבל אני לא היחיד"