שלום וברכה
אספר קצת על עצמי ועל התקופה שאני עוברת לאחרונה... אני בת 22, סיימתי כרגע תואר בהוראת מתמטיקה. התואר אינו תואר מוכר וכדי שהוא יהיה מוכר אני צריכה ללמוד עוד שנה וחצי (פעמיים בשבוע) או פשוט לעשות תואר במקצוע אחר (שאפשר גם להרוויח בו יותר) ואז תהיה לי גם תעודת הוראה (שזה כבר יש לי כעת) וגם תואר ראשון, למשל, במנהל עסקים. אני לא מוצאת עבודה כרגע בהוראת מתמטיקה וזה הדבר היחיד שאני רוצה ללמד. גם אם אמצע המשכורת תהיה ממש נמוכה יחסית. (אני חייבת לעבוד עוד שלוש שנים בהוראה - יום יומיים בשבוע כדי לא שההלוואות שלקחתי לכיסוי הלימודים יהפכו למלגה - מה שמכניס אותי דיי ללחץ). עד לפני חודש עבדתי בבית ספר להוראת מתמטיקה ופיטרו אותי כי לא ידעתי ללמד מתמטיקה בכל הרמות שהם רצו - למרות שהם היו דיי מרוצים ממה שכן לימדתי (במשך שנה). אני כרגע בבטלה מוחלטת. אני לא עושה שום דבר מיוחד. אני גרה אצל סבתי - אין לי דאגות של אש"ל. יש לי רק חוב של 5000 שקל לבנק ועוד חוב למשרד החינוך (לעבוד שלוש שנים בהוראה - אם לא, להחזיר 15000 שקל בהרבה תשלומים). בכל אופן אני נמצאת נראה לי במצב של לחץ ואי וודאות. גם בגלל שאני לא יודעת מה אני רוצה לעשות שנה הבאה, הן מבחינת הלימודים והן מבחינת עבודה. אני כל הזמן במצב של התלבטויות. אני מתלבטת בין מנהל עסקים לבין מדעי המחשב - כל הזמן אני בלחץ שאני לא אבחר את הבחירה הנכונה. כל הזמן אני חושבת חושבת חושבת , ומה יקרה אם אני אבחר משהו ובסוף אני לא אמצא בזה עבודה ובסוף אני אתחרט שלמדתי ובסוף אני לא אוהב את זה בכלל ובסוף אני סתם אצטער שלמדתי (כמו שעכשיו אני מצטערת על ארבע שנים שביזבזתי על לימודי ההוראה ללא תעודה מוכרת - ואל תשאלו אותי למה עשיתי את זה....) כל הזמן אני בלחץ, אני כל הזמן מרגישה שאני צריכה להוכיח את עצמי. ההורים שלי התגרשו לפני שלוש שנים ואנחנו משפחה גדולה וכל אחד חי במקום אחר כמעט והיחסים שלי עם אמא שלי לא טובים כי אני לא אוהבת אותה כי היא כל הזמן חושבת רק על עצמה וטובתה - מה שפוגע בי מאוד ובכלל לא נותן בי רצון להיות בחברתה, וזה גם מכניס אותי ללחץ, כי מה?! אני יהיה בלי אמא? ואבא שלי בקושי מתקשר כי הוא כל הזמן לחוץ עם העבודה ועם האישה שהוא התחתן איתה. וגם בגלל שעברתי דירה (אני גרה שנה אצל סבתי) אז אני כבר לא במקום שגדלתי בו רוב החיים ואין לי פה בכלל חברות. פשוט אין לי חברות. החברות היחידות שלי מהתיכון גרות רחוק ממני וכולן נשואות... (דתיים...) ואחרי שהן התחתנו אז זה בכלל לא אותו דבר כי אני לא יכולה סתם לקפוץ אליהם - כל הזמן עם הבעל ילדים וכו'. בקיצור אז אין לי חברות ואין לי ביטחון עצמי להתחיל סתם עם אנשים. חוץ מזה אין לי שום מסגרת כרגע שבה אני יכולה לפגוש בכלל אנשים. אני כל היום בבית במחשב. סתם משועממת. אבל זה רק בחודשיים האחרונים.... כל זה מכניס אותי מאוד ללחץ. ויש לי חבר ארבע שנים והוא לא רוצה להתחתן עדיין, וברוך השם היחסים בינינו מאוד טובים אבל התקופה הזאת שאני נמצאת בה גורמת לנו לפעמים לריב קצת וזה כל כך לא כייף לי אני פשוט בוכה אחרי שאנחנו רבים (מריבות קטנות אבל עדיין זה ממש לא כייף) ובגלל שאני לא עושה כלום אז אנחנו נפגשים יותר - יש יותר זמן והוא אומר שהוא נותן לי מלא זמן ואני לא נותן לו קצת שקט, וכל פעם אני מחליטה שמעכשיו אני יהיה ממש בסדר - כמו בתקופה שעבדתי כל יום והייתי 10 שעות מחוץ לבית. בקיצור אני עכשיו כל הזמן בבית, עצובה, משועממת, והרגשה של ריקנות כזאת - כאילו שום דבר בעולם לא מעניין אותי וגם אם אני ארצה עכשיו לנסוע לאיזה טיול אפילו בארץ כי הרי אין לי שום תכנית וכל הלו"ז שלי פנוי אז אין לי עם מי... בקיצור דיכאון כזה.... וגם לחץ וחרדה מהאי וודאות - מה אלמד ובמה אעבוד ואיך יהיה לי כסף... וטיפול תרופתי לא בא בחשבון כי אני ממש לא רוצה להכנס לזה, ולא מאמינה בזה. אני קראתי כמה דפים פה בפורום וכאילו אני מחליטה שמעכשיו אני אהיה אדישה ומה שיהיה יהיה ולא צריך לחשוב כל הזמן יותר מידי, אבל זה לא הולך כי תמיד אני חושבת על ההכי גרוע וקורה משהו קטן ואני מריצה סרטים במוח. אני מזה רוצה להיות אדישה - כמו חבר שלי. הוא אדיש - חי מזה בטוב, כל היום מאושר לא לחוץ מכלום. כלומר אם יש מבחן אז הוא מתכונן מלא זמן אבל באופן כללי הוא רגוע... ואני מרגישה שכל פעם שיש בינינו איזה ויכוח זה תמיד בגללי וזה מכניס אותי ללחץ כי אני כאילו הורסת משהו כזה מדהים שבנינו. אז אני אסכם קצת : אני בתקופה דיי ריקנית מבחינת לו"ז. אני רוצה ללמוד שנה הבאה אך לא יודעת מה, כי אני חושבת שרק אם אני אהיה עסוקה אני לא יחשוב כל הזמן על העתיד ועל החיים. וכך גם אני אכיר חברות כי פשוט אין לי חברות כרגע... (אגב, חבר שלי ממש מבין אותי בתקופה הזאת אבל הוא גם רוצה שאני אבין אותו, שאתן לו קצת "ספייס"...) ההורים שלי גרושים, אין כל כך יחסים טובים, עם אמא מדברים פעם בשבוע, עם אבא פעם בחודש, חלק מהאחים ואחיות מדברת פה ושם... אני כל הזמן בלחץ, פשוט בן אדם לחוץ... יש כזה מן דבר באינטרנט - כזה הרפייה כזאת, אז עשיתי כמה פעמים אבל זה לא ממש עוזר... בקיצור - מה עושים???????? כל כך הרבה בעיות אה?! מקוה שהיה לכם כוח לקרוא. תודה רבה מראש על כל העצות - אשמח לשמוע כמה שיותר מהם.... (אני צריכה יעוץ כמעט בכל דבר שאני עושה...)
אספר קצת על עצמי ועל התקופה שאני עוברת לאחרונה... אני בת 22, סיימתי כרגע תואר בהוראת מתמטיקה. התואר אינו תואר מוכר וכדי שהוא יהיה מוכר אני צריכה ללמוד עוד שנה וחצי (פעמיים בשבוע) או פשוט לעשות תואר במקצוע אחר (שאפשר גם להרוויח בו יותר) ואז תהיה לי גם תעודת הוראה (שזה כבר יש לי כעת) וגם תואר ראשון, למשל, במנהל עסקים. אני לא מוצאת עבודה כרגע בהוראת מתמטיקה וזה הדבר היחיד שאני רוצה ללמד. גם אם אמצע המשכורת תהיה ממש נמוכה יחסית. (אני חייבת לעבוד עוד שלוש שנים בהוראה - יום יומיים בשבוע כדי לא שההלוואות שלקחתי לכיסוי הלימודים יהפכו למלגה - מה שמכניס אותי דיי ללחץ). עד לפני חודש עבדתי בבית ספר להוראת מתמטיקה ופיטרו אותי כי לא ידעתי ללמד מתמטיקה בכל הרמות שהם רצו - למרות שהם היו דיי מרוצים ממה שכן לימדתי (במשך שנה). אני כרגע בבטלה מוחלטת. אני לא עושה שום דבר מיוחד. אני גרה אצל סבתי - אין לי דאגות של אש"ל. יש לי רק חוב של 5000 שקל לבנק ועוד חוב למשרד החינוך (לעבוד שלוש שנים בהוראה - אם לא, להחזיר 15000 שקל בהרבה תשלומים). בכל אופן אני נמצאת נראה לי במצב של לחץ ואי וודאות. גם בגלל שאני לא יודעת מה אני רוצה לעשות שנה הבאה, הן מבחינת הלימודים והן מבחינת עבודה. אני כל הזמן במצב של התלבטויות. אני מתלבטת בין מנהל עסקים לבין מדעי המחשב - כל הזמן אני בלחץ שאני לא אבחר את הבחירה הנכונה. כל הזמן אני חושבת חושבת חושבת , ומה יקרה אם אני אבחר משהו ובסוף אני לא אמצא בזה עבודה ובסוף אני אתחרט שלמדתי ובסוף אני לא אוהב את זה בכלל ובסוף אני סתם אצטער שלמדתי (כמו שעכשיו אני מצטערת על ארבע שנים שביזבזתי על לימודי ההוראה ללא תעודה מוכרת - ואל תשאלו אותי למה עשיתי את זה....) כל הזמן אני בלחץ, אני כל הזמן מרגישה שאני צריכה להוכיח את עצמי. ההורים שלי התגרשו לפני שלוש שנים ואנחנו משפחה גדולה וכל אחד חי במקום אחר כמעט והיחסים שלי עם אמא שלי לא טובים כי אני לא אוהבת אותה כי היא כל הזמן חושבת רק על עצמה וטובתה - מה שפוגע בי מאוד ובכלל לא נותן בי רצון להיות בחברתה, וזה גם מכניס אותי ללחץ, כי מה?! אני יהיה בלי אמא? ואבא שלי בקושי מתקשר כי הוא כל הזמן לחוץ עם העבודה ועם האישה שהוא התחתן איתה. וגם בגלל שעברתי דירה (אני גרה שנה אצל סבתי) אז אני כבר לא במקום שגדלתי בו רוב החיים ואין לי פה בכלל חברות. פשוט אין לי חברות. החברות היחידות שלי מהתיכון גרות רחוק ממני וכולן נשואות... (דתיים...) ואחרי שהן התחתנו אז זה בכלל לא אותו דבר כי אני לא יכולה סתם לקפוץ אליהם - כל הזמן עם הבעל ילדים וכו'. בקיצור אז אין לי חברות ואין לי ביטחון עצמי להתחיל סתם עם אנשים. חוץ מזה אין לי שום מסגרת כרגע שבה אני יכולה לפגוש בכלל אנשים. אני כל היום בבית במחשב. סתם משועממת. אבל זה רק בחודשיים האחרונים.... כל זה מכניס אותי מאוד ללחץ. ויש לי חבר ארבע שנים והוא לא רוצה להתחתן עדיין, וברוך השם היחסים בינינו מאוד טובים אבל התקופה הזאת שאני נמצאת בה גורמת לנו לפעמים לריב קצת וזה כל כך לא כייף לי אני פשוט בוכה אחרי שאנחנו רבים (מריבות קטנות אבל עדיין זה ממש לא כייף) ובגלל שאני לא עושה כלום אז אנחנו נפגשים יותר - יש יותר זמן והוא אומר שהוא נותן לי מלא זמן ואני לא נותן לו קצת שקט, וכל פעם אני מחליטה שמעכשיו אני יהיה ממש בסדר - כמו בתקופה שעבדתי כל יום והייתי 10 שעות מחוץ לבית. בקיצור אני עכשיו כל הזמן בבית, עצובה, משועממת, והרגשה של ריקנות כזאת - כאילו שום דבר בעולם לא מעניין אותי וגם אם אני ארצה עכשיו לנסוע לאיזה טיול אפילו בארץ כי הרי אין לי שום תכנית וכל הלו"ז שלי פנוי אז אין לי עם מי... בקיצור דיכאון כזה.... וגם לחץ וחרדה מהאי וודאות - מה אלמד ובמה אעבוד ואיך יהיה לי כסף... וטיפול תרופתי לא בא בחשבון כי אני ממש לא רוצה להכנס לזה, ולא מאמינה בזה. אני קראתי כמה דפים פה בפורום וכאילו אני מחליטה שמעכשיו אני אהיה אדישה ומה שיהיה יהיה ולא צריך לחשוב כל הזמן יותר מידי, אבל זה לא הולך כי תמיד אני חושבת על ההכי גרוע וקורה משהו קטן ואני מריצה סרטים במוח. אני מזה רוצה להיות אדישה - כמו חבר שלי. הוא אדיש - חי מזה בטוב, כל היום מאושר לא לחוץ מכלום. כלומר אם יש מבחן אז הוא מתכונן מלא זמן אבל באופן כללי הוא רגוע... ואני מרגישה שכל פעם שיש בינינו איזה ויכוח זה תמיד בגללי וזה מכניס אותי ללחץ כי אני כאילו הורסת משהו כזה מדהים שבנינו. אז אני אסכם קצת : אני בתקופה דיי ריקנית מבחינת לו"ז. אני רוצה ללמוד שנה הבאה אך לא יודעת מה, כי אני חושבת שרק אם אני אהיה עסוקה אני לא יחשוב כל הזמן על העתיד ועל החיים. וכך גם אני אכיר חברות כי פשוט אין לי חברות כרגע... (אגב, חבר שלי ממש מבין אותי בתקופה הזאת אבל הוא גם רוצה שאני אבין אותו, שאתן לו קצת "ספייס"...) ההורים שלי גרושים, אין כל כך יחסים טובים, עם אמא מדברים פעם בשבוע, עם אבא פעם בחודש, חלק מהאחים ואחיות מדברת פה ושם... אני כל הזמן בלחץ, פשוט בן אדם לחוץ... יש כזה מן דבר באינטרנט - כזה הרפייה כזאת, אז עשיתי כמה פעמים אבל זה לא ממש עוזר... בקיצור - מה עושים???????? כל כך הרבה בעיות אה?! מקוה שהיה לכם כוח לקרוא. תודה רבה מראש על כל העצות - אשמח לשמוע כמה שיותר מהם.... (אני צריכה יעוץ כמעט בכל דבר שאני עושה...)
