שלום.. וכמה שאלות

[נוני ולולי ועוד]

שלום.. וכמה שאלות

שלום לכולם,
מקווה שתוכלו לענות לי על כמה שאלות.
יש לי ילדה בת 7 וחצי.. סיימה כתה א. היא ילדת ADHD ומטופלת בריטלין שעוזר לה לאסוף את עצמה ולשבת בלי להציק לכל מי שמסביבה.. אבל עדיין הקשב מתפזר.. אבל לא נורא.
ככל הנראה יש גם לקות למידה שנוגעת לקריאה (אני אומרת ככל הנראה כי האבחון פסיכודידקטי משנה שעברה מציין כי יש סבירות אך בשל הפרעת הקשב לא ניתן לקבוע בוודאות, ובחודשים האחרוניםן כשמטופלת בריטלין המורה אומרת שיש שיפור ברכישת הקריאה אבל עדיין מאוד מתקשה לעומת הכיתה למרות שילדה נבונה מאוד. יש קשיים בשיום ושליפה וכל מיני מושגים כאלו שאופייניים, אם אני מבינה נכון, ללקויות למידה. בחשבון היא מצויינת).
התחלתי איתה הוראה מתקנת באופן פרטי בחודשים האחרונים. מדובר על שעות אחר הצהריים וכל התרגולים שהיא עושה איתי זה רק מאוחר בערב (יש עוד 3 ילדים בבית... אין לי אפשרות לפני כן) בשעות שמאוד קשה לה..
אז עכשיו השאלות
1. אני אמורה לעבוד איתה כל ערב... ברור לי שזה יעזור לה אבל זה מלווה בכל כך הרבה התנגדות ובכי... האם פעם ביומיים נראה לכם מספיק? (וגם אז אני צריכה ממש לשחד אותה בשביל זה.. אלו שעות שהיא בלי ריטלין ועייפה
2. ריפוי בעיסוק - יש לה אחיזה לא נכונה... המרפאה בעיזוק שעשתה את האבחון אומרת (ובצדק) שיש לה גם קשיי התארגנות... (חייבת לציין - אני יודעת את זה, לכל המשפחה שלנו יש אותם קשיים, זה לא מאוד מטריד אותי.. זה לא הפריע לי מעולם). האם נראה לכם מנסיוכם קריטי לטפל גם בזה? (באחיזה ברור - גם ככה היא קוראת לאט ומתקשה, לפחות שהכתיבה תהיה מסודרת יותר ומהירה יותר, אבל זה שסביבת העבודה מבולגנת??? האם באמת חיוני?)
אני מגיעה איתה למצב שהיא עסוקה כל יום אחר הצהריים באיזה עיסוק דידקטי.. במקום ללכת לחברות ולבלות.. ה לא נראה לי תקין

תודה,

 

[lolly87]

אני אנסה לענות לך

ההוראה המתקנת באופן פרטני היא על בסיס יומי? אם לא, הייתי יושבת איתה במקומך בימים בהם אין לה שיעור פרטי, ככה אולי היא תראה פחות התנגדות.
בכל אופן, אם היא מראה התנגדויות, אז פעם ביומים עדיפות על בכלל לא, אולי עם הזמן היא תראה פחות התנגדות ותוכלו לשבת כל יום.
לגבי הריפוי בעיסוק, אני חושבת שקודם כל כדאי לעבוד על האחיזה, קשיי התארגנות יכולים לחכות לאחר כך, אם יהיה צורך בכך.

 

[FOR THE LD]

???

וכל המוסיף גורע....

 

[שירהד1]

מתייחסת כבעלת שני כובעים-

מרפאה בעיסוק שמתמחה בלקויות למידה וובהוראה מתקנת-
משום שיש לי את שני הכובעים, אשמח להתייחס-
1. כתבת שהילדה החלה הוראה מתקנת. לא כתבת כמה פעמים בשבוע? פעם אחת? פעמיים? את מרוצה מאשת המקצוע? היא רצינית, אמינה, יצרה קשר טוב עם הילדה ואיתכם ההורים? באילו תחומים היא מומחית? האם יכולה לעבוד גם על נושא האחיזה (זה גיל מאוחר, אגב, לשנות אחיזה...) וגם על נושא ההתארגנות? או שהיא יודעת לעבוד רק על נושא הקריאה?
אני שואלת זאת משום שאני לא חושבת שמומלץ לפצל כוחות בין שני אנשים מקצוע. רצוי שתהיה אשת מקצוע אחת, שמומחית בכל התחומים, והיא זו שתרכז את כל העבודה וההדרכה הביתה- בכל התחומים.

2. עבודה על התארגנות- שוב- יכולה וצריכה להיעשות עם אשת המקצוע שעובדת עם הילדה. חמור מאוד בעיניי, אם המורה להוראה מתקנת לא עובדת על הרגלי למידה והתארגנות. התארגנות זה נושא עצום ורב, ולא כתבת במה באים לידי ביטוי הקשיים- התארגנות בזמנים? התארגנות עם ציוד?במה הכוונה לסביבת עבודה מבולגנת? מי אמור לסדר אותה? מדוע היא מבולגנת?...תני דוגמאות ספציפיות, ואז יהיה לי יותר קל להתייחס- ואגב- כן, חשוב שסביבת העבודה תהיה מאורגנת, במיוחד לילדים עם הפרעות קשב וריכוז- סינון הגירויים החיצוניים הוא חשוב.
בכל מקרה, את כותבת שלכל המשפחה יש קשיים בהתארגנות ושזה לא מפריע לך. במה הקשיים באים לידי ביטוי? יש אנשים שקשיי ההתארגנות משפיעים השפעה מכרעת על יכולתם לשמור על מקום עבודה. למשל- אם מגיעים באיחור, אם שוכחים דברים חשובים לישיבות, אם לא מגיעים מוכנים לישיבות...אז אם תפרטי במה באים לידי ביטוי הקשיים אצלכם- זה יקל עליי את היכולת להתייחס.

3. לגבי ההתנגדות של הילדה- לעבוד איתה בבית, בשעות הערב, כאשר הריטלין כבר לא משפיע- זה דבר מיותר לחלוטין. כבר עדיף לעשות איתה דברים של אמא ובת ולבלות איתה זמן של איכות ולא זמן של בכי והתנגדות. חבל. אפשר לנצל את הזמן לשיחה, למשחק, ליציאה משותפת שלכן מהבית לסידורים או לכיף....לא ללמוד איתה כאשר היא לא תחת השפעת הריטלין!

4. זמן פנוי- חשוב מאוד מאוד מאוד שיהיה לילדה לפחות פעם בשבוע חוג שבו מפתחת את כישרונותיה, ופעם בשבוע זמן אחר הצהריים לבילוי עם חבר/ה. אגב- זה קשור להתארגנות עם לוחות זמנים- וזה גם משהו שאשת מקצוע רצינית יכולה לעזור לכם כהורים לארגן את מערכת אחר הצהריים העמוסה כל כך. חלוקת זמנים בין למידה ופנאי הינה קריטית להתפתחותם של ילדים ולפיתוח בטחונם העצמי.
יש לכם ארבעה ילדים ואני מתארת לעצמי ששניכם עובדים. אכן קשה להתארגן עם לוחות זמנים כה צפופים, אבל אפשרי- עם הכוונה והדרכה נכונים.

 

[נוני ולולי ועוד]

תודה לכול על התיחסותכם הרצינית

היתה לי שיחה ביום שישי עם המרפאה בעיסוק והחלטנו על מטרות טיפוליות - כשהאחיזה היא מטרה ראשונה ובד בבד יטופל גם נושא ההתארגנות.. לפחות הסביבת העבודה והמחברת (כללומר, במהלך הכתיבה).
המורה להוראה מתקנת לא עובדת איתה על אחיזה אבל כן מקפידה על התארגנות במחברת (שוליים, רווחים וכולי). בינתיים פעם בשבוע ואני מקווה לפחות להמשך החופש הגדול לפעמיים בשבוע.. (אבל זה קשה - חוסר מוטיבציה רציני של הילדה)
לגבי ההתארגנות.. הכוונה לבלגן. אין לה קשיי התארגנות בזמן למשל, היא מאבדת דברים בלי סוף אבל זה לא מאוד מטריד אותי כרגע.. (גם אצלי אלו הקשיים - סביבת עבודה מבולגנת, תיק מבולגן ומאבדת חפצים, אבל זה מעולם לא הפריע לי לשמור על מקום עבודה... לכן כרגע אני פחות מוטרדת מזה)
לגבי עבודה שלא תחת ריטלין - אין לי אםשרות אחרת. אני מסכימה שזה לא אידיאלי, אבל אני לא יכולה לתת ריטלין אחר הצהריים - כי אז היא לא תישן בלילה (וגם לא ממש תאכל ארוחת ערב, כי היא גם ככה מפספסת ארוחות בעקבות לקיחת הריטלין). ואני מרגישה שהיא מתקדמת בעקבות התרגול בבית... (ואגב, זה לא במקום זמן איכות משותף שלנו.. זה לא קורה המון אבל אני מאוד מתאמצת בלי קשר ללימודים שיהיה לנו זמן ביחד לבלות..)

האם יש פתרון לקשיי ריכוז בערב שלא כרוך בריטלין? משהו שיאפשר לי ללמוד איתה עם פחות התנגדות? אני באמת אשמח לדעת.. חדשה בעולם הזה של ADHD...
לגבי זמן פנוי - יש לה חוג (פעם בשבוע), הוראה מתקנת (פעם בשבוע) קורס שחיה (רק בחופש, פעמיים בשבוע) ונפגשת עם חברות לפחות פעם בשבוע, בשנת הלימודים אפילו יותר. היא ילדה מאוד חברותית וזה חושב לה ואני מאפשרת את זה בשמחה...אלא שעכשיו אנחנו מוסיפים ריםוי בעיסוק ורצינו להעלות את ההוראה המקנת לפעמיים בשבוע ואז כבר לא יהיו לי אחר צהריים פנויים...
שוב תודה לכולם!

 

[שירהד1]

המשך התייחסות-

1. לגבי האחיזה- כמה דברים חשובים- יש 4 מדדים שעל מרפאה בעיסוק לבדוק, על -מנת לבדוק האם אחיזת העיפרון היא יעילה או לא-
א. מהירות עבודה
ב. מידת המאמץ והתעייפות היד
ג. איכות הקו
ד. דיוק מוטורי
פעמים רבות, האחיזה אינה קלאסית בצורתה (כמו אצלי, לדוגמא...), אבל האחיזה יעילה- מאפשרת כתיבה מהירה, איכות קו טובה, דיוק, וכל זאת ללא מאמץ והתעייפות היד. אני מתארת לעצמי שהמרפאה בעיסוק בדקה מדדים אלו, לפני שהחליטה לשגע את הילדה עם שינוי אחיזה, כי קשה מאוד לשנות הרגלים שכאלו בגיל זה, וצריך לחשוב היטב האם באמת יש צורך.

2. לגבי שתי נשות המקצוע והמינונים בטיפולים של ההוראה המתקנת והריפוי בעיסוק- ההמלצה שלי עדיין עומדת בעינה- רצוי מאוד שתהיה אשת מקצוע אחת שעובדת על כל מה שצריך ושתעבוד עם הילדה פעמיים בשבוע לשעה (ולא 45 דקות או 50 דקות, כמו שרובן עובדות). אין סיבה בעולם שהילדה תלך שלוש פעמים בשבוע לטיפול וכל אחת מנשות המקצוע תעשה עבודה חלקית בלבד. הסיבה היחידה היא שרוב נשות המקצוע לא מתמחות על אמת במה שהן אמורות להתמחות. רובן מסתכלות רק על הפריזמה הצרה שלהן, ולא יודעות לעשות עבודה כוללנית. המורה להוראה מתקנת לא יכולה לקבל מספר מפגשי הדרכה מהמרפאה בעיסוק כיצד לעבוד על שינוי האחיזה (אם אכן יש בכלל צורך הכך) ועל התארגנות?! זה מה שאני הייתי מציעה. לפצל את הטיפול לכמה נשות מקצוע- אני נגד, למרות שזה מה שלרוב קורה בפועל.

3. לגבי העבודה בשעות הערב- אין שום פיתרון אחר להפרעות הקשב והריכוז פרט לטיפול תרופתי. אצל ילדים שמטופלים אצלי אני ממליצה להורים לא לעסוק בפעילויות לימודיות כאשר השפעת התרופה פגה. זה חסר משמעות וסתם מתסכל את הילד וההורים. אגב, אולי שווה להתייעץ עם הנוירולוג לגבי מעבר לטיפול בקונצרטה- ההשפעה שלו היא ל-12 שעות, וזה מה שמאפשר לילד ללמוד לזמן רב, כולל בשעות הערב המוקדמות.

4. שמחה לקרוא שהילדה שלך מקובלת בחברת הילדים, שיש לה חברות ושהיא נפגשת בשעות אחר הצהריים. כל הכבוד! כמובן שמומלץ להמשיך לפתח את כישוריה החברתיים.

5. לגבי קשיי ההתארגנות שציינת- יש טעם לטפל בהם במידה וזה מפריע לילדה או לכם ההורים. כל עוד את אומרת שזה לא מפריע תפקודית, גם לא תהיה מוטיבציה של הילדה ושלכם להתגייס לתהליך.

בהצלחה רבה !
שירה.

 

[FOR THE LD]

האמירות שלך מאוד מקוממות! פעם, אחר פעם, אחר פעם....

.... "שרוב נשות המקצוע לא מתמחות על אמת במה שהן אמורות להתמחות. רובן מסתכלות רק על הפריזמה הצרה שלהן, ולא יודעות לעשות עבודה כוללנית".

זה לא נאה ולא יאה!

מאשת מקצוע אל אשת מקצוע

 

[שירהד1]

מותר לך להתקומם,

ובהחלט ייתכן שאת נמנית על האחדות שכן יודעות לעבוד כמו שצריך. מה לעשות שב-14 שנות עבודתי, נתקלתי באין ספור אנשי מקצוע שעושים עבודה חלקית-
מרפאות בעיסוק שמסתכלות רק על אחיזה ותפקודי כתיבה, ולא מתייחסות לקיומן של הפרעות קשב וריכוז ולקויות למידה נוספות...
קלינאיות תקשורת שעובדות על קשיי שפה ושליפה שכועסות על מרפאה בעיסוק שעובדת אף היא על תפקודי השפה השונים...
מורות להוראה מתקנת שעובדות על תהליכי קריאה, בלי לעבוד על תהליכי כתיבה ובלי לתת הדרכה נאותה להורים ולבית הספר...
פסיכולוגים/יות שמפחדים לתת אבחנות ומטעים הורים...
תרפיסטיות למיניהן שמתייחסות אך ורק לפן הרגשי ולא מפנות לנוירולוג כדי שיסייע במה שיכול לסייע ....
וכן הלאה וכן הלאה.
זה לא אישי כלפי אף אחד או אחת פה, אלא נכתב בצער רב ממה שנתקלתי בשטח.
אני לא באה פה להגן על אף אחד. מה לעשות שיש מעט מאוד אנשי מקצוע שיודעים באמת מה הם מדברים, וזה נכון, אגב, גם לתחומים אחרים שאינם קשורים כלל ועיקר למקצועות הטיפוליים.
הכוונה לא היתה לפגוע באף אחד, אלא לפקוח להורים את העיניים.

 

[FOR THE LD]

אם יש מעט מאוד אנשי מקצוע שיודעים באמת מה הם מדברים

גם בתחומים אחרים שאינם קשורים כלל ועיקר למקצועות הטיפוליים, כנראה שהבעיה היא אחרת...

ולגופו של עניין - יש הבדל גדול בין "לפקוח להורים את העיניים" לבין לערער את בטחונם העצמי! העמידי עצמך במקום אותו הורה, שסוף סוף מצא איש מקצוע שיטפל בילדו - איש מקצוע בו הוא בחר, לאחר תהליך כלשהו של מיון. אדם שהוא אמור לסמוך עליו, שהוא בונה עימו מערכת יחסים כלשהי, מתייעץ עימו, מקבל הדרכה וכו'. ההורה הזה "נכנס" לאיזה שהוא תהליך, למען קידומו של ילדו, וכשהוא פונה אל הפורום שלנו, על מנת להתייעץ בנושא זה או אחר, האופן שבו את מנסחת את דברייך, על אף כוונותייך הטובות, עשוי להעלות תהיות ושאלות, ואולי הרהורי חרטה, אצל אותו הורה, באשר למידת המקצועיות של המטפל בילדו. זה בסדר לתהות, לשאול, לבקר, וחשוב לעקוב מקרוב אחר הדברים - גם מצידנו וגם מנקודת מבטו של ההורה, אך נשאלת השאלה, האם אין דרך אחרת לנסח את הדברים, כך שתוכלי לתת עצה טובה, מבלי להקטין, לזלזל, להטיל וטו מוחלט, תוך גרימת נזק אפשרי לפונה?...

 

[שירהד1]

זו דרכי לנסח את הדברים,

כל אחד יכול לנסח ולברור את מילותיו שלו. ואגב, כל השאלות שהאם שאלה פה- נפלאות וחשובות, ואני תוהה האם שאלה גם את נשות המקצוע שעובדות עם הילדה ומה היו תשובותיהן והתייחסותן.
מגיעים אליי כל כך הרבה הורים לילדים, שעברו שנים של "טיפול" לא נכון ולא יעיל, שלא לדבר על אבחנות לא נכונות, וחבל כל כך. אני לא מקטינה ולא מזלזלת. אני חוששת לילדים ולהורים שמבזבזים את כספם, את מירצם ואת כוחם אצל אנשי מקצוע בינוניים. אני הסנגורית של הילדים וההורים ולא של אנשי המקצוע.
ותאמיני לי שמי שמגיע לו או לה פרגון מקצועי- אני מפרגנת עד הסוף וממליצה עליו או עליה. ואת זה יודעים ויודעות הקולגות שלי.
לא כתבתי משהו ספציפי לגבי אותן מטפלות ספציפיות בילדה. רק העליתי תהיות. אם האמא מרוצה ויצרה קשר של אמון איתן- מעולה. כתבתי את דבריי משום שלרוב ההורים אין כלים מקצועיים לשפוט את מקצועיות אנשי המקצוע שעובדים עם ילדם.
זכותה של האם לזרוק את דבריי לפח ולא להתייחס אליהם ברצינות, אם היא בוחרת בכך. אין עם זה שום בעיה.

 

[FOR THE LD]

ל"רוב ההורים" - כהגדרתך, יש שכל ישר, תחושת בטן,

ויכולת להעריך אם ישנה התקדמות, והאם היא משמעותית ביחס לנקודת הפתיחה. הם לא אנשי מקצוע, אבל תני להם "קצת" קרדיט. הרי לא בכדי, נהוג לומר במחוזותינו, שההורה הוא האדם המכיר יותר מכל את ילדו. אני בטוחה בכך, שהורה לא ישים כספו על קרן הצבי, וידאג להחלפת איש מקצוע אחד באיש מקצוע טוב יותר, אם יבין שהדברים אינם מתקדמים לשום מקום, או שאינם מתקדמים לשביעות רצונו.
ציינת ש"לרוב ההורים אין כלים מקצועיים לשפוט את מקצועיות אנשי המקצוע"..... אולי הגיע הזמן להפסיק עם השיפוטיות...
שיהיה לך כל טוב!

 

[שירהד1]

תראי איזה יופי-

סוף סוף הפורום הצליח להתעורר מתרדמתו בזכות השאלה של האם והדיון בין שתינו. גם זה משהו, לא?

 

[FOR THE LD]

 

[נוני ולולי ועוד]

בלי לגלוש לויכוח.. תודה לכל העונים

נכון לעכשיו אני מרוצה מהמורה להוראה מתקנת. הבת שלי מתקדמת.. אכן, אני לא יודעת אם לא היתה מתקדמת יותר אצל מורה אחרת, אבל באותה מדי יכלה להתקדם אפילו פחות

במקביל - ישבתי עם המרפאה בעיסוק והגדרנו מטרות טיפוליות (קודם על האחיזה.. כי היא מעייפת את היד). כל דבר מעבר כרגע הוא פריווליגיה. היא גם הגדירה עם בתי לוח זמנים בשאיפה לחלק את הלימודים כך שתהיה לה פחות התנגדות..
נקווה לטוב

המון תודה!

 

[שירהד1]

אין בעד מה ובהצלחה רבה!