שלום ולא להתראות ,לסינית האדומה בדיזנגוף
40 שנה ישראל בוייקו ניהל את המסעדה הזו ,
ביום שישי הקרוב יסגרו שעריה בשעה 2400 בדיוק.
במדינה שטרנדים חולפים הם מהות המסעדנות (ממוצע שנתים )
אפשר בהחלט לקרוא למקום כזה מוסד, מבלי להכנס או להתייחס לרמת האוכל השרות והעיצוב.
היה לי הכבוד לשבת עם בוייקו אתמול לארוחת פרידה ולצערי אין לי כישרון מספיק כדי להעביר לכם תחושות ורגשות של אדם שסוגר מפעל חיים לאחר כל כך הרבה שנים שלא מרצונו .
המסעדה הייתה מפוצצת במשפחות שבאו לאכול בפעם האחרונה כשסבתא וסבא בדרך כלל יוזמים את המפגש ומספרים לילדים ולנכדים על הדייטים הראשונים שלהם שם.
ובוויקו מהאבות המייסדים של ענף המסעדות חיור מרוגש עם רעד קל בקולו עדין מארח עדין דואג לגשת לכולם ולהפרד מהם ועצב תהומי נשקף מעיניו .
אכלנו את המנות הקלסיות שלא השתנו במאומה במשך עשרות שנים (יש שיגידו שזה חיסרון ,בעיני יתרון)אפילו על האגרול עם הרוטב הזרחני לא ויתרנו היה חביב אבל זאת הייתה ארוחה עצובה מאד.
נפרדנו בחיבוק אמיץ מגבר שעשה כמעט את הבילתי אפשרי בעסקים בכלל ובמסעדות בפרט.
לך לנוח בוייקו 7 ימים בשבוע במשך 40 שנה זה בהחלט מספיק.
ביום שישי הקרוב יסגרו שעריה בשעה 2400 בדיוק.
במדינה שטרנדים חולפים הם מהות המסעדנות (ממוצע שנתים )
אפשר בהחלט לקרוא למקום כזה מוסד, מבלי להכנס או להתייחס לרמת האוכל השרות והעיצוב.
היה לי הכבוד לשבת עם בוייקו אתמול לארוחת פרידה ולצערי אין לי כישרון מספיק כדי להעביר לכם תחושות ורגשות של אדם שסוגר מפעל חיים לאחר כל כך הרבה שנים שלא מרצונו .
המסעדה הייתה מפוצצת במשפחות שבאו לאכול בפעם האחרונה כשסבתא וסבא בדרך כלל יוזמים את המפגש ומספרים לילדים ולנכדים על הדייטים הראשונים שלהם שם.
ובוויקו מהאבות המייסדים של ענף המסעדות חיור מרוגש עם רעד קל בקולו עדין מארח עדין דואג לגשת לכולם ולהפרד מהם ועצב תהומי נשקף מעיניו .
אכלנו את המנות הקלסיות שלא השתנו במאומה במשך עשרות שנים (יש שיגידו שזה חיסרון ,בעיני יתרון)אפילו על האגרול עם הרוטב הזרחני לא ויתרנו היה חביב אבל זאת הייתה ארוחה עצובה מאד.
נפרדנו בחיבוק אמיץ מגבר שעשה כמעט את הבילתי אפשרי בעסקים בכלל ובמסעדות בפרט.
לך לנוח בוייקו 7 ימים בשבוע במשך 40 שנה זה בהחלט מספיק.
