שלום ולהתראות
שלום לכולם. בלב כבד ובעין דומעת, עקב סיבות בריאותיות ואישיות, אני נאלץ לחדול מלהתאבק בתקופת הזמן הנראה לעין. להתאבק זה ללא ספק הדבר שאני הכי אוהב לעשות בעולם. הייתה זו תקופה נפלאה שנמשכה למעלה מארבע שנים. החל מהאימון הראשון אצל רענן טל בכפר שמריהו, דרך הפיצול שהתרחש לקראת סוף השנה השנייה של האימונים, דרך כל התחנות הזמניות למחצה שעברנו בנתניה (לעתים עם זירה, לעתים בלי), דרך ההתייצבות באולם דויד, דרך 'מכת מדינה' ועד לימינו היפים ביותר בפתח תקווה. למעשה, חוץ מגרי, ממקס (כריס) ומדורון (עד לפני כחודש), אני אחרון המתאבקים שנמצאים ב- IPWA מ- day 1. זכיתי לקחת חלק בעשר הופעות (IPWA ומכת מדינה). זכיתי לעבוד עם (ונגד) דורון, עם צביקה (שהוא לדעתי המתאבק המוכשר ביותר בהיסטוריה של ה- IPWA), עם בר, עם אלן, עם יוסי, עם נדב, עם שרון ועם עודד. לא הספקתי לעבוד עם אחרים שמאוד רציתי להתאבק איתם, כמו למשל עם גלעד. כך או כך אין דרך טובה יותר לסיים מאשר לעבוד עם המנטור (ואפילו לנצח אותו ), ואני שמח שניתנה לי ההזדמנות לכך. אני מקווה להיכנס להיסטוריה של ההיאבקות המקצועית בארץ כאדם הנמנה על חברי הדור הראשון של המתאבקים הציוניים. לזכותי יירשם: - הקרב הראשון במופע הראשון של ה- IPWA. - הקרב הראשון ללא חוקים שנערך ב- IPWA. - השתתפות בתכנית הטלוויזיה הראשונה (ולא האחרונה) של היאבקות מקצועית ישראלית. - הופעה באקזיט. - הליווי הראשון ע"י בת זוג לזירה ב- IPWA. - הקרב 2 נגד 1 הראשון שנערך ב- IPWA. - הובלת תחום התקיפות המילוליות המכוונות אל קהל ב- IPWA. בראש ובראשונה אני רוצה להודות מעומק ליבי לגרי. האיש שהגה. האיש שטווה את חלומו והגשים את חלומותינו. האיש שלעולם דואג, לעולם עוזר, לעולם מאמין. אתה היית מעין אבא בארבע השנים שחלפו. בשיחה שקיימתי לא מזמן עם עומרי בללי, תוך כדי ביצוע מתיחות, הוא אמר לי: "אני אוהב את הספורט הזה כי כולם ביחד. כולם עוזרים אחד לשני". זהו ספורט שבנוי כל כולו מהרמוניה בין המתחרים. ואכן כולם היו לי לחברים. מסר לכל הקקמאיקות מחדר ההלבשה: אני אוהב אתכם. תודה רבה לכם, האוהדים. הייתם כ- 20 בסאמר ספלאש הראשון, היום אתם כמה מאות. תשאלו כל מתאבק מה מניע אותו. התשובה תהיה זהה – הקהל. תודה על העידוד, תודה על הבוז, תודה על התמיכה, תודה על הכנות. אני מקווה שתרמתי במשהו להנעים את זמנכם ולבדר אתכם. היום, ביום פרישתי, ה- IPWA נמצא במצב הטוב ביותר שבו היינו מעודנו. אנו חייבים על כך תודה גדולה גם לאלן ולעודד. אני חדל מהיאבקות כאשר יש מקום אימונים קבוע ומרווח, יש זירה, יש הופעות מסודרות, יש מפיק, יש חברים שעוזרים, יש חסויות, יש חשיפה טלוויזיונית מתמדת. כל דבר מאלה אינו מובן מאליו. יש אפילו דור המשך שגדל לו. אני מאחל לכל המתאבקים הצעירים ולכל הקבוצה הנוכחית הצלחה מרובה בהמשך הדרך, בכל אשר יהיה. אין דבר העומד בפני רצון, התמדה ועבודה קשה. I HAD MY RIDE. IT WAS A WONDERFUL RIDE. שלכם, 'ההוריקן הישראלי', 'הקצין הרע', 'שוקי החנון', 'מנכ"ל מייקרוספוטס בע"מ', רום אונגר
שלום לכולם. בלב כבד ובעין דומעת, עקב סיבות בריאותיות ואישיות, אני נאלץ לחדול מלהתאבק בתקופת הזמן הנראה לעין. להתאבק זה ללא ספק הדבר שאני הכי אוהב לעשות בעולם. הייתה זו תקופה נפלאה שנמשכה למעלה מארבע שנים. החל מהאימון הראשון אצל רענן טל בכפר שמריהו, דרך הפיצול שהתרחש לקראת סוף השנה השנייה של האימונים, דרך כל התחנות הזמניות למחצה שעברנו בנתניה (לעתים עם זירה, לעתים בלי), דרך ההתייצבות באולם דויד, דרך 'מכת מדינה' ועד לימינו היפים ביותר בפתח תקווה. למעשה, חוץ מגרי, ממקס (כריס) ומדורון (עד לפני כחודש), אני אחרון המתאבקים שנמצאים ב- IPWA מ- day 1. זכיתי לקחת חלק בעשר הופעות (IPWA ומכת מדינה). זכיתי לעבוד עם (ונגד) דורון, עם צביקה (שהוא לדעתי המתאבק המוכשר ביותר בהיסטוריה של ה- IPWA), עם בר, עם אלן, עם יוסי, עם נדב, עם שרון ועם עודד. לא הספקתי לעבוד עם אחרים שמאוד רציתי להתאבק איתם, כמו למשל עם גלעד. כך או כך אין דרך טובה יותר לסיים מאשר לעבוד עם המנטור (ואפילו לנצח אותו ), ואני שמח שניתנה לי ההזדמנות לכך. אני מקווה להיכנס להיסטוריה של ההיאבקות המקצועית בארץ כאדם הנמנה על חברי הדור הראשון של המתאבקים הציוניים. לזכותי יירשם: - הקרב הראשון במופע הראשון של ה- IPWA. - הקרב הראשון ללא חוקים שנערך ב- IPWA. - השתתפות בתכנית הטלוויזיה הראשונה (ולא האחרונה) של היאבקות מקצועית ישראלית. - הופעה באקזיט. - הליווי הראשון ע"י בת זוג לזירה ב- IPWA. - הקרב 2 נגד 1 הראשון שנערך ב- IPWA. - הובלת תחום התקיפות המילוליות המכוונות אל קהל ב- IPWA. בראש ובראשונה אני רוצה להודות מעומק ליבי לגרי. האיש שהגה. האיש שטווה את חלומו והגשים את חלומותינו. האיש שלעולם דואג, לעולם עוזר, לעולם מאמין. אתה היית מעין אבא בארבע השנים שחלפו. בשיחה שקיימתי לא מזמן עם עומרי בללי, תוך כדי ביצוע מתיחות, הוא אמר לי: "אני אוהב את הספורט הזה כי כולם ביחד. כולם עוזרים אחד לשני". זהו ספורט שבנוי כל כולו מהרמוניה בין המתחרים. ואכן כולם היו לי לחברים. מסר לכל הקקמאיקות מחדר ההלבשה: אני אוהב אתכם. תודה רבה לכם, האוהדים. הייתם כ- 20 בסאמר ספלאש הראשון, היום אתם כמה מאות. תשאלו כל מתאבק מה מניע אותו. התשובה תהיה זהה – הקהל. תודה על העידוד, תודה על הבוז, תודה על התמיכה, תודה על הכנות. אני מקווה שתרמתי במשהו להנעים את זמנכם ולבדר אתכם. היום, ביום פרישתי, ה- IPWA נמצא במצב הטוב ביותר שבו היינו מעודנו. אנו חייבים על כך תודה גדולה גם לאלן ולעודד. אני חדל מהיאבקות כאשר יש מקום אימונים קבוע ומרווח, יש זירה, יש הופעות מסודרות, יש מפיק, יש חברים שעוזרים, יש חסויות, יש חשיפה טלוויזיונית מתמדת. כל דבר מאלה אינו מובן מאליו. יש אפילו דור המשך שגדל לו. אני מאחל לכל המתאבקים הצעירים ולכל הקבוצה הנוכחית הצלחה מרובה בהמשך הדרך, בכל אשר יהיה. אין דבר העומד בפני רצון, התמדה ועבודה קשה. I HAD MY RIDE. IT WAS A WONDERFUL RIDE. שלכם, 'ההוריקן הישראלי', 'הקצין הרע', 'שוקי החנון', 'מנכ"ל מייקרוספוטס בע"מ', רום אונגר