שלום וסליחה על מה שאומר..

[לא בסדר]

שלום וסליחה על מה שאומר..

שלום לכולם/לכולן.. אני מניחה שאתם הולכים לכעוס על מה שאכתוב כאן והאמת.. לא היה לי את האומץ לכתוב זאת, רק שכבר אין לי אויר להחזיק את זה בפנים.מצבי שונה ממצבכם ואולי אף טוב יותר.. כי הרי אני בחרתי להפסיק את ההריון. נכון, עשיתי הפלה, לפני חודש והוא היה בן 7 שבועות.. אין לי תירוץ טוב למה עשיתי את מה שעשיתי.. אולי מפחד. לא מפחד להיות אמא, כי על זה חלמתי מגיל 8 בערך.. אלא מפחד מה לומר לו או לה כשיגדלו.. לומר לו שלא אהבתי את אבא שלו? שהוא הכריח אותי להיות איתו? שהוא לא נולד מאהבה? שאני פוחדת לא לאהוב אותו כשהיה נולד? שאני מרגישה כל כך רע? שיש לי סיוטים ממה שקרה? אבל בעצם.. זה לא המקום למישהי כמוני.. פשוט רציתי לומר שאולי זה יראה לכם לא הוגן, אבל אני מרגישה עכשיו שאיבדתי משהו.. שהוא יכל להיות תינוק.. והייתי אוהבת אותו.. ואולי הכל היה מסתדר.. ואני כבר חודש לא ישנה וחושבת על הרצח שבצעתי.. על התינוק שכל כך לא אשם במה שקרה.. ואני מרגישה כל כך רעה.. שקשה לי לנשום. אבל בעצם.. אולי מגיע לי? ואני יודעת שאתם בטח חושבים שאני חוצפנית.. כי באיזו זכות אני כותבת לכם כאן? אתם.. שכל כך כואבים.. שלא בחרתם.. אבל בבקשה אל תכעסו..

 

[תמי ס]

אני -מצדיקה את בחירתך

אני לא יודעת מה בקשר לכל האחרים כאן, אבל אני יכולה לומר לך שאני בפירוש, לא כועסת!, ממש לא. את חשה אובדן וזה בדיוק המקום לאבדן. והאמת? אני אישית חושבת שנהגת כשורה. ילד צריך לבוא לעולם ממקום של אהבה, ממקום של רצון, ולא ממקום של כורח וכפיה. אז נכון, זה היה יכול להיות תינוק, אבל חשבי על ההתמודדות שהייתה אמורה להיות מנת חלקך? בראותך אותו כל יום, עדות חיה וממשית למה שקרה לך? אז אולי זה כן היה מסתדר, והיית לומדת לאהוב אותו, וסביר להניח שזה מה שהיה קורה, אבל חשבי על כך, האם אינך זכאית לאושר מבחירתך האישית? נתבי את חייך על פי רצונך, אל תסתכלי אחורה על מה שהיה, הביטי קדימה בתקווה. חשבי על כך שאת זכאית לאושר בדיוק כמו ילדייך העתידיים, שיבואו מתוך בחירה ומתוך אהבה. את בחרת בחיים - חיים שלך - וזה הטוב ביותר שיכולת לעשות למענך!!!

 

[לא בסדר]

תודה על רוחב הלב

תודה תודה תודה.. התלבטתי מאוד אם לכתוב כאן, כי זה ממש לא הוגן מצידי להתלונן, אבל תודה שיש אנשים כמוך..