שלום ושאלה

[נועה של ים]

שלום ושאלה

שלום לכל חברי הפורום הנפלאים. שוב נעלמתי לי, אבל רק מכל העומס שנפל עלי. הקיטנה הסתיימה לה וכך גם ימי השקט. ים בבית ואני נאלצת לעבוד לילות, כך ששכנתי האדיבה תוכל לשמור עליה בלילה ואני אוכל להיות איתה ביום. מה שיצא מזה.. שאני לא ישנה כמעט. יש לי כמה שאלות אליכם. ים בת 4 ושלושה חודשים, אך נראת מעט קטנה לגילה. היא נולדה פגית והשיגה את בני גילה בכל, למעט משקל וגובה. היא צנומה מעט ולא כל כך גבוהה. לאחרונה ונכון יותר לומר בקייטנה בעיקר, ים התחילה להרביץ לילדים ולנשוך אותם. קיבלתי תלונות מהגננת וגם מהורים. היא לא נושכת חזק ולרוב (מדבריה) זה בגלל שמציקים לה. השאלה הראשונה היא האם היא עושה זאת באמת כי מציקים לה או אולי בגלל חוסר בטחון ורצון "להבריח" מציקים פוטנציאליים? האם צריך להעניש אותה (יש לי בעיה עם זה, אני אמא שמתחילה לבכות ברגע שאני מרימה עליה את הקול). ניסיתי להסביר לה שזה לא מקובל ושאסור לעשות זאת, אך מצד שני אני לא רוצה שתגדל עם ההצקות אם אכן מציקים לה, ושתדע להגן על עצמה. האם אתם חושבים שזה בגלל שהילדים חדשים לה? (הקיטנה מעורבת עם ילדים כל שכבות גיל, לא רק מהקבוצה שלה בגן). מצטערת על האורך, נועה

 

[נאוה פרנס, נטורופתית]

../images/Emo6.gif לא ארוך בכלל בכלל - די להתנצל!!

ההתנהגות של ים מצביעה על מצוקה שהיא לא יכולה להביע במילים. זה לא בהכרח קשור לילדים. זה יכול להיות קשור לחסרונך בלילות או להשלכה של חוסר השינה עליך (עייפות, עצבנות, חוסר סבלנות) ילדים מגיבים למי שאנחנו, פחות למה שאנחנו אומרים בקייטנה יש גם המון דברים חדשים: זו לא הגננת שהיא מכירה, ילדים חדשים... לפי מה שאת מתארת, יש שם ילדים גדולים ממנה זה אומר חשיפה להתנהגויות שהיא פחות מכירה. ילדים מגיבים לכל שינוי אני מניחה שהיא מגיבה למכלול שפירטתי ואולי לדברים נוספים שאני לא יודעת עליהם. נסי לבדוק, מה את יכולה לעשות כדי לתת לה תחושה חזקה יותר של יציבות וביטחון אני אומרת: "מה שאת יכולה לעשות" מהסיבה הפשוטה שהכי טוב היה שתשני בבית, והיא תישן במיטתה יודעת שאת שם. עוד מעט ספטמבר ואתן תחזרו לשיגרה. אני מניחה שהיא תירגע. לגבי חוסר ביטחון, אימא שלה עדיין מתנצלת על המקום שהיא לוקחת בעולם... כדי לתת לה ביטחון שמי שהיא זה בסדר!!! את צריכה להרגיש כך...

 

[רק אביגיל]

כולם נעלמים .

גמני

אבל יש לי תירוץ טוב

וחוזרים. הסטופר לא עומד לנו כאן למדידות. ואף אחד לא סופר קיצבה של הודעות. הדלת פתוחה מתי שצריך. וזה הכי חשוב. כי כשיש צורך לאחד. השאר מתקבצים. בקצב שלהם , אבל מגיעים. והנה באתי

נועה מתוקה , אני חושבת (ונוכחתי לדעת בהרבה מקרים ) שלפגים יש את החוסן לגדול ולהתפתח , הרבה יותר ממה שאנו משערים. הנה אני , דוגמא אישית , גדלתי המון (לרוחב בעיקר

) וגם כאלו שנולדים במשקל גבוה , יכולים להישאר קטנטנים בסופו של דבר. גורמים רבים מעורבים. גנטיקה. תנאים סביבתיים ועוד. לכן , אל לך להיות מודאגת ואת צריכה לדעתי להשרות עליה את הביטחון , שהיא הכי הכי , ואני בטוחה שאת חושבת כך . מה עוד שכשהיא תגדל יהיו בטח הרבה שיקנאו בה , במידות שלה .

זה היה מצד ים. מצד הילדים , זה ידוע שהם מציקנים לא קטנים. בכוונה או לא בכוונה. גם זה מהמון סיבות. ראשית - תמיד אומרים ישר את מה שעובר להם בראש בלי כחל וסרק. שנית - סתם משיעמום או משחק או "עדריות וחיקוי" מסויימים מאחד לשני. שלישית - עניין של אופי גמקן. ובמיוחד כשיש איזו חבורה מול "חדש" או חדשה או מול ילד שונה באיזה שהוא מאפיין מרוב הקבוצה. אבל , זהו , עכשיו הקייטנה נגמרה , כתבת . וזה הזמן שלך ושלה לשקט ולפעילויות שיחזירו לה את השלווה והביטחון. פשוט תנסי לתת לה דוגמא אישית ולחזק אותה. תנסי , אולי בצורת משחק ליצור לה הדמיות של מצבים שהיא תצטרך להתמודד איתם ולהראות לה כמה אפשרויות שהיא תבחר מהן את דרך הפעולה. כל אחת עם היתרונות והחסרונות שלה. אני לא חושבת שיש פיתרון יחיד ומושלם. הכל קומבינציות של המצבים. נסו לתכנן ולראות את הנולד. כלומר - את תנסי. ובאיזה דרך עקיפה להביא אותה להתמודדות עם זה , שתהייה לה גם כמשחק. אולי ספרי ילדים , שעוסקים בנושא , להקריא לה ולהראות איך ילדים שונים מתמודדים. יש ספרים על "מצבים" שונים שילדים נמצאים בהם וגורמים להם לשוני מאחרים. אין לך מה לחשוב על "עונש" במקרה כזה. לדעתי כמובן. חוץ מזה אני חושבת שהגננת לא הייתה צריכה "להתלונן" בפנייך אלא לנסות ביחד איתך למצוא את שורש הבעיה ולהציע מנסיונה , הצעות לבדיקה מדוע זה קרה ו/או לפתרונות. להעביר אלייך את הכדור בלי להתמודד בעצמה , בשיתוף איתך , עם ילדה שתחת פיקוחה , זה לא נשמע טוב. אנשי חינוך אמורים להכיר תופעות שונות של התנהגות ילדים ולהציע דרכי פתרון.

 

[מ ו צ א ת א ו ת ך]

וזה הקטן גדול יהיה .......

הבן שלי נולד קטנטן הוא עדיין הכי קטן תמיד ליד כולם למרות שלא היה פז אבל לא היה רחוק מזה כל כך בכל אופן הוא תמיד היה זריז מאוד ועשה הכל מהר ובזריזות האופיינית לו גם מבחינה שכלית הוא חכם מאוד ודרך אגב אומרים שהפגים מאוד חכמים. בקשר לנשיכות גם אצלי זה היה אצל הבנים כמעט באותו גיל זה הופיע אצלהם וכמובן שזאת הייתה תקופה כזאת של חודשיים שלושה ועבר לא תמיד זה קשור למצב בבית אבל אי אפשר לשלול אפשרות שכזאת יש בזה מן קטע של התמודדות או בעצם אי התמודדות ולפתור את הבעיה ע"י הנשיכה וגם לפרוק ולהוציא כעסים להתלונן לצערנו זהו הסגנון של הגננות והסייעות כיום במקום בעצם לדבר ולעדכן בצורה נעימה במה שקורה ואולי לנסות ולמצוא את הבעיה אם יש אל תקחי את זה קשה ובטח בטח לא להעניש בכלל עונשים לא עוזרים ולא רק במקרה כזה אני עצמי לא מסתדרת עם עונשים וזה לא הכי טוב צריך לדעת להעניש בדרך הנכונה ואם כבר אומרים אז באמת לעשות ולא כמוני שכואב לי להעניש ולכן הבנים שלי מנצלים את החולשה שלי בנושא הכל יעבור באמת זה לא סיפור כל כך גדול וקורא להרבה ילדים ובגיל של ביתך זה די נפוצה התופעה. המון כח סבלנות והכל עובר כרגיל.

 

[חגית אמא של אלה]

היי נועהלה´ !! ../images/Emo24.gif

בתור יצור שנולד במשקל קילו אחד(!!) וגר ארבעה חודשים ראשונים באינקובטור-תני לי לעודד אותך: אל דאגה לגבי גובה ומשקל... ההמממ... במיוחד משקל! לא היית מאמינה עלי שהייתי כזאת ציפור!! לגבי הנשיכות, הייתי מדברת איתה על זה ומנסה לשמוע ממנה למה היא עושה את זה (לא להעניש, להקשיב לה!). אבל קחי את זה בפרופורציות, נראה לי שכשהיא תחזור לקבוצה המוכרת והרגילה שלה בגן הכל יהיה בסדר!.