לוטוס ההרים
New member
שלום חברות וחברים! ../images/Emo140.gif
אני משוטט בפורומכם מזה זמן רב אך מעולם לא העזתי לכתוב בו ולספר את סיפורי. לאחר שאזרתי אומץ החלטתי לשתף אתכם בקורותיי. אני בן 22 בקרוב מאוד, חייל (עוד כחודש משתחרר), מתגורר באיזור ת"א. לפני כשנתיים עברתי תקופה קשה בכמה מישורים: חברה שלי התגייסה, לאחר שנה של קשר זוגי מאוד תלותי, אחי יצא מן הארון לאחר תקופה ארוכה של דכאון קליני וחרדות ( בטיפול תרופתי), ריבים בלתי פוסקים עם מפקדיי בצבא, ועוד לחצים רבים ושונים.
עברתי איזושהי תקופה של מחלות חורף שפשוט לא הפסיקו לתקוף אותי ( ואני אדם בריא בד"כ), ונורא נלחצתי מהעובדה הזו, ואז זה בא: יום אחד נשארתי תורן בבסיס, ודווקא לאחר שהייתי רגוע יחסית לאחר יום עמוס רגשית, הרגשתי דפיקות לב הולמות, פחד בלתי מרוסן וחששות מפני אסון לא מוגדר. ישר הבנתי שמתרחש אצלי "התקף חרדה". (לאחי היו תופעות דומות). התופעות חלפו לאחר מספר דקות אבל מרוב פחד שזה יחזור לא ישנתי כל הלילה וגם חלקים נרחבים מהלילות שלאחר מכן. הייתי מתעורר בכל בוקר בשעה 04:30 בבהלה פתאומית ודפיקות לב ויוצא מחוץ לבית כדי להרגע. הבקרים הפכו לסיוט. פשוט לא רציתי לקום בבוקר, אבל בערבים היינו יוצאים כל המשפחה לטיול בפארק ליד ביתנו באופן קבוע וכך הייתה שגרת יומי. בוקר- סיוט, ערב- טיולים עם משפחתי שתמכה בי רבות. מאדם עצמאי ובטוח הפכתי בין לילה לפחדן ונמושה.קיבלתי גימלים לכמה ימים והופנתי לפסיכיאטר. קיבלתי טיפול בקלונקס וסרוקסט ונרשמתי באופן פרטי לפסיכולוגית. הטיפול המשולב הצליח בצורה מדהימה! תוך כמה ימים כבר יכולתי לחזור לתפקוד מלא ולאחר כחודש הרגשתי שכל הסיפור מאחוריי וכמעט שכחתי אותו. עוד ארעו מפעם לפעם ירידות במצב הכללי אך עם הזמן גם ירידות אלו הלכו והתמעטו וכיום, לאחר שנתיים, אני אותו האדם שהייתי אז, ללא טיפול תרופתי ועם הרבה אופטימיות ותוכניות לגבי העתיד. אני חושב שהמידע הזה שהעברתי אותו על קצה המזלג יכול לעודד רבים שחוששים להתחיל טיפול תרופתי כטיפול בהפרעות חרדה. חברים! יש אור בקצה המנהרה! יוצאים מזה! 
אני משוטט בפורומכם מזה זמן רב אך מעולם לא העזתי לכתוב בו ולספר את סיפורי. לאחר שאזרתי אומץ החלטתי לשתף אתכם בקורותיי. אני בן 22 בקרוב מאוד, חייל (עוד כחודש משתחרר), מתגורר באיזור ת"א. לפני כשנתיים עברתי תקופה קשה בכמה מישורים: חברה שלי התגייסה, לאחר שנה של קשר זוגי מאוד תלותי, אחי יצא מן הארון לאחר תקופה ארוכה של דכאון קליני וחרדות ( בטיפול תרופתי), ריבים בלתי פוסקים עם מפקדיי בצבא, ועוד לחצים רבים ושונים.
