שלום חברים

jSb1

New member
שלום חברים


אני כבר לא מסתובב פה כמו פעם אבל אני חושב על הפורום די הרבה, וכבר המון זמן אומר לעצמי שאני צריך לקפוץ לראות מה קורה ולעדכן ולשתף קצת בחוויות, כי אני חייב לא מעט לפורום שהיה שם (כלומר, כאן) בתחילת הדרך שלי.
אז הפעם אין לי הרבה דברים לכתוב, לא באתי "מוכן" כמו בעבר, זה יהיה קצר יותר ואולי יבואו לי רעיונות אח"כ


למי שלא מכיר אותי - הייתי בן 35, ללא שום ניסיון (אפילו לא נשיקה). לפני -כמעט-כמעט שנה פגשתי מישהי ומאז אנחנו ביחד. היא מאוד נעימה ומכילה ונוחה ולכן כל החששות והמהמורות שהיו לי בתחילת הדרך עברו בשלום (היא בעלת ניסיון). אנחנו מתרגשים בכל פעם מחדש ממה שיש לנו, זה ממש לא מובן מאליו בשביל שנינו.
מרחק הנסיעה בן השעה וחצי שהפריד בינינו כבר לא קיים, עברנו לגור ביחד לפני כחודשיים.

יש אתגרים כמובן, לחיות ביחד עם בנאדם לראשונה בחיים באופן רציני זה לא קל. שנינו נעימים ונוחים אבל עדיין, יש תפיסות וגישות שמעולם לא אותגרו ועכשיו הן מאותגרות, ולא תמיד זה נעים. כנ"ל לגבי הרגלים. גם לחיים ולמציאות יש כמובן "התקלות" משלהם.
האתגר הרציני העיקרי שאני חושב עליו לא מעט הוא ההשלמה עם העובדה ש"זה זה". זה נשמע קל אבל זה אומר שכל הדילמות והחיכוכים הקטנים שקיימים באופן טבעי עד להסתנכרנות מלאה חייבים להיפתר, חייבים להשלים איתם ולחיות איתם או לפתור אותם.

עד כאן לבינתיים.
 
וואו, גרים יחד חודשיים! יפה לך! תודה רבה שאתה חוזר מדי פעם

לשתף אותנו.
שיתופים נעימים ומרגשים!
 

לולקה1

New member
כיף לקרא אותך שוב


מזל טוב על המגורים המשותפים!
זוכרת עוד את תחילת ההשתלשלות (אפילו את ימי טרום-הנשיקה על הלחי:).

האמת שהאתגר הגדול שלך מעלה קצת שאלות, אם יבוא לך לענות כמובן.. כמה אתה משלים ש"זה זה", וכמה מזה כרוך בתחושת החמצה (אם בכלל)?

מעבר לזה, שמחה לקרוא שמעבר לחוסר-חוסר הניסיון הזוגי והמיני, זכית לאהוב
 

jSb1

New member
אשמח לנסות לענות.

ההשלמה ש"זה זה" כרוכה יותר בהפנמה של "אלה החיים האמיתיים" ו"החיים הרציניים כאן", אחרי הרבה שנים שלא הייתי צריך בכלל לחשוב על דברים "של גדולים" במישור הפרקטי. ידעתי שאני רוצה זוגיות ומשפחה אבל פתאום הכל מרגיש כאילו זה קורה מהר (ועם זאת טבעי ובקצב טוב).
מאחר וזו הזוגיות שאני רוצה והיא כאן כדי להשאר, צריך לעשות סדר בראש וסדר בחיים, להחליט מה נשאר, מה משתנה ומה הולך. ואלה לא תמיד דברים שקל לעשות או להחליט, אבל איכשהו הם זורמים.

תחושת החמצה - למה הכוונה? לחוסר ניסיון עם בנות זוג אחרות? אם לזו היתה הכוונה, יש לי רמה מינימלית ביותר של סקרנות, שאני מניח שהיא טבעית, לא אחוז מעבר לזה. אפילו על כל השנים האבודות וה"מבוזבזות" אני לא חושב כמעט.
 

dori78

New member


מדהים כמה שניסיון זוגי (והחוסר בו) יכול להיות משמעותי.
זה דבר שלא עולה פה מספיק לטעמי, כאילו שסקס (ולפעמים אפילו רק חדירה) זה כל הסיפור.

גם אני הרגשתי בדיוק את הדברים שאתה מתאר, כשעברתי לראשונה לגור עם בן זוג בגיל 36 וחצי.
 

jSb1

New member
ויש עוד משהו חשוב שמתפתח: לקבל את הצד השני על כל הפלוסים

והמינוסים שלו. בעיקר המינוסים.
לקבל את הפלוסים זו ממש לא חכמה. כולם רוצים את הפלוסים. אבל לקבל את המינוסים, ולהתמודד איתם, ולהבין שחלקם אולי יעלמו אבל חלקם בהחלט כאן כדי להשאר, זה החלק הלא פשוט.
קשה להתמודד וללמוד לקבל מינוסים. כשמדובר באיש מהמכולת/חבר לעבודה/מישהו מהלימודים/קרוב משפחה קרוב או רחוק - אנחנו אומרים לעצמנו "לא נורא, אני לא צריך לחיות איתו". כי מגיע היום שבו אתה צריך לחיות עם בנאדם שאתה לא מסכים ב-100% עם כל דבר, והיית רוצה שדברים יהיו קצת אחרת.
אבל הידיעה שהפלוסים מנצחים בגדול עושה את ההבדל ומחייבת את העבודה הקשה על קבלת המינוסים.
 
איזה כיף!

עדיין כיף לקרוא את ההודעות והעדכונים שלך ואני כ"כ שמחה שהכל מתקדם בכיוון טוב בשבילך ובשביל זוגתך!


בתור אחת שגם עברה לגור עם בן הזוג לפני כחודשיים מאוד הזדהיתי עם מה שכתבת- הלחץ והחששות שהגיעו במיוחד בהתחלה, והמציאות של לגור עם עוד אדם יחד איתך בדירה שזה משהו הזוי לכשעצמו!

אז לבינתיים אני מאחלת לך המשך חיים זוגיים וטובים, ושתמשיך לעדכן ולהגיע לכאן מדי פעם!
 
למעלה