שלום חגית.
אני ובעלי נשואים 7 שנים ויש לנו ילדה בת שנה וחצי. אנחנו במשבר בנישואים שמתבטא בצורה של חיים כביכול בשגרה אבל אין כמעט יחס אחד לשני, עובדים, לוקחים את הילדה מהמעון, מתעסקים איתה עד שהיא הולכת לישון ושאנחנו נשארים לבד אז כל אחד פונה לעיסוקיו ולרוב אחד מאיתנו יוצא מהבית. אני לא מרוצה מהמצב ויודעת שצריך ללכת לטיפול אבל בעלי לא מעוניין וטוען שאנחנו בסדר וככה זה כשיש ילדים ועסוקים. האם לוותר ולהמשיך ככה או ללחוץ עליו ללכת לטיפול זוגי? אני די מיואשת ממנו ומרגישה רע בזוגיות כפי שהיא היום. אני מבקשת את ההתייחסות שלך ואת דעתך, תודה.
אני ובעלי נשואים 7 שנים ויש לנו ילדה בת שנה וחצי. אנחנו במשבר בנישואים שמתבטא בצורה של חיים כביכול בשגרה אבל אין כמעט יחס אחד לשני, עובדים, לוקחים את הילדה מהמעון, מתעסקים איתה עד שהיא הולכת לישון ושאנחנו נשארים לבד אז כל אחד פונה לעיסוקיו ולרוב אחד מאיתנו יוצא מהבית. אני לא מרוצה מהמצב ויודעת שצריך ללכת לטיפול אבל בעלי לא מעוניין וטוען שאנחנו בסדר וככה זה כשיש ילדים ועסוקים. האם לוותר ולהמשיך ככה או ללחוץ עליו ללכת לטיפול זוגי? אני די מיואשת ממנו ומרגישה רע בזוגיות כפי שהיא היום. אני מבקשת את ההתייחסות שלך ואת דעתך, תודה.