אפונה ירוקה חמודה
New member
שלום, חדשה כאן. מה זה יעוץ פילוסופי?
הבן שלי בן 31, ביום הולדת 60 שלי, לא טלפן לא אמר כלום. אחרי כמה ימים, כששאלתי אם יודע: אמר: זה לא אומר לי כלום, היומולדת שלך, אני לא מרגיש קשור אליך ואין לזה משמעות לגבי. הוא אדם מקסים בכל המובנים, טוב לב ומנומס, עובד, מקיים את עצמו, חכם ופיקח פשוט = גאווה לאמו=אני. זה מאד מציק לי שהוא מתייחס אלי בביטול כזה. ככל הנסיונות שלי לדבר אתו על זה הוא התעצבן ואמר שאני חופרת שאני פשוט צריכה לקבל את המצב כמו שהוא. הוא ענה לי בצורה מאד נוקשה ונחרצת ש"ארד ממנו" וש"בא לו להקיא" מהדיון בנושא. אני לא יודעת איך לגרום לו להבין איך אני מרגישה. או איך בכלל לשוחח איתו על הנושא מבלי שיגיב בצורה כל כך חריפה. לפני כמה שנים הייתי בדכאון די חריף שנמשך כמה שנים ובתקופה זו, אני חושבת, שחל פיחות בערך שלי לגביו. מאז הוא רואה בי אדם שקל לרדת עליו. הוא מביע בכל מיני צורות שאני לא ממש מעניינת אותו אבל הוא כן מתיחס בכבוד וכו'.... אני צריכה לציין שהוא עם ADHD והיה בטיפול פסיכולוג מיוחד ל-ADHD ובסיום הטיפול של קרוב לשנתיים והרבה מאד השקעה כספית הוא אמר "אני לא ממש מאמין בפסיכולוגים..." בפגישה שלי עם הפסיכולוג הוא אמר: הוא רואה בך את הסדן שהוא מכה עליו, מן שק אגרוף שהוא מוציא את התסכולים שלו עלי. בעלי כל פעם שהבן מתווכח אתי, הוא נמנע מלהגיב ולהתערב ברור שעכשיו אני כבר לא בדכאון, איך אומרים, או שאתה מת מזה...או שאתה נולד מחדש עם אסרטיביות וכוחות מחודשים אשמח לשמוע מה דעתכם
הבן שלי בן 31, ביום הולדת 60 שלי, לא טלפן לא אמר כלום. אחרי כמה ימים, כששאלתי אם יודע: אמר: זה לא אומר לי כלום, היומולדת שלך, אני לא מרגיש קשור אליך ואין לזה משמעות לגבי. הוא אדם מקסים בכל המובנים, טוב לב ומנומס, עובד, מקיים את עצמו, חכם ופיקח פשוט = גאווה לאמו=אני. זה מאד מציק לי שהוא מתייחס אלי בביטול כזה. ככל הנסיונות שלי לדבר אתו על זה הוא התעצבן ואמר שאני חופרת שאני פשוט צריכה לקבל את המצב כמו שהוא. הוא ענה לי בצורה מאד נוקשה ונחרצת ש"ארד ממנו" וש"בא לו להקיא" מהדיון בנושא. אני לא יודעת איך לגרום לו להבין איך אני מרגישה. או איך בכלל לשוחח איתו על הנושא מבלי שיגיב בצורה כל כך חריפה. לפני כמה שנים הייתי בדכאון די חריף שנמשך כמה שנים ובתקופה זו, אני חושבת, שחל פיחות בערך שלי לגביו. מאז הוא רואה בי אדם שקל לרדת עליו. הוא מביע בכל מיני צורות שאני לא ממש מעניינת אותו אבל הוא כן מתיחס בכבוד וכו'.... אני צריכה לציין שהוא עם ADHD והיה בטיפול פסיכולוג מיוחד ל-ADHD ובסיום הטיפול של קרוב לשנתיים והרבה מאד השקעה כספית הוא אמר "אני לא ממש מאמין בפסיכולוגים..." בפגישה שלי עם הפסיכולוג הוא אמר: הוא רואה בך את הסדן שהוא מכה עליו, מן שק אגרוף שהוא מוציא את התסכולים שלו עלי. בעלי כל פעם שהבן מתווכח אתי, הוא נמנע מלהגיב ולהתערב ברור שעכשיו אני כבר לא בדכאון, איך אומרים, או שאתה מת מזה...או שאתה נולד מחדש עם אסרטיביות וכוחות מחודשים אשמח לשמוע מה דעתכם
