pink אומנם אני עוד לא ילדתי
לא בכלל ולא בבית, אבל כן רציתי לתת לך מספר נקודות למחשבה. בתחילת הדרך (אני שבוע 33 היום) באתי בגישה של "הבייבית היא של שנינו ולכן שנינו מחליטים מה יהיה מבחינת איפה יולדים, עם מי וכד'. היום, כשהלידה נראית מוחשית הרבה יותר, אני יכולה להגיד לך שהנושא הזה הוא הרבה יותר מורכב. באופן אישי לידה בבית (כל עוד אני ממשיכה להיות מוגדרת כהריון בסיכון נמוך) מרגישה לי הרבה יותר נכונה ובטוחה מאשר בבית חולים. ואני עושה הכל בשביל להצליח לממש זאת. בן הזוג שלי ער לקושי העצום שלי רק עם המחשבה על כניסה לבית חולים הן בהיבט של החרדות שעולות אצלי והתנגדות פנימית עמוקה וגם אם לא היה מבין זאת ועם כל הכבוד לו, למרות שלא האמנתי שאי פעם אגיד את זה, הרי שהעובדה שאני זאת שאמורה ללדת, לסבול מהתערבויות שייעשו אצלי בגוף ואולי יגרמו לי נזק שאני אצטרך לחיות איתו בעתיד כולל, אולי גם נזקים רגשיים נפשיים, מקנה לי בהבנה שלי כעת, "זכות" להחלטה אחרונה לגבי היכן ואיך אני אלד. כאמור, עד היום הייתי בגישה של "שנינו מחליטים", אבל האמת היא שהיום אני מבינה שעם כל הרצון ל"שוויון מוחלט" הרי, שאף בן אדם יהיה קרוב, אוהב ומתחשב ככל שיהיה אינו יכול להיכנס אל תוך "העור" שלי ובאמת להבין מה זה אומר שאני אצטרך בניגוד לרצוני ללדת במקום שאינו מתאים לי. ומה לעשות, באופן טבעי, יותר קל לנו לקבל "החלטות קשות" כשמדובר בגוף ובנפש של אדם אחר שהוא לא אנחנו. והרי אם בן הזוג שלך היה צריך להיכנס לניתוח כלשהו (חלילה כמובן) האם היה עולה על דעת שניכם שאת תוכלי "להכריח" אותו לעבור את הניתוח דווקא במקום מסוים ולא אחר? אני מניחה שלא, היות והוא היה אומר לך שמדובר בגוף שלו ובבריאות שלו. נקודה שנייה, היא שבמערכת היחסים הזוגית שלי כפי שאני עיצבתי וכיוונתי אותה להיות, ישנם שני קולות שווים ולכן, בכל סוגיה שעולה, כל צד אחראי להציג את עמדתו ולחזק אותה ככל יכולתו. ואז על סמך הנתונים, העובדות ומידת חשיבות העניין עבור כל אחד מתקבלת החלטה שלוקחת בחשבון את רצונות וצרכי שני הצדדים. וכך לגבי נושא לידת הבית אמרתי לבן הזוג כפי שאני אעשה חקירה מעמיקה לאיסוף הנתונים הרלוונטיים שתומכים בלידת בית (כי זאת היתה עמדתי מלכתחילה) כך אתה מוזמן לאסוף נתונים שתומכים בלידה בבית חולים (ושמוכיחים שלידה בבית חולים עדיפה על לידה בבית). למותר לציין שעד היום לא קיבלתי שום חומר ממנו... במילים אחרות, בראייה שלי ה"עבודה" היא לא רק שלך "לשכנע" את בן הזוג שלידת בית היא בטוחה, אלא, באותה המידה הוא זה שצריך לשכנע אותך ההיפך (למשל להביא נתונים סטטיסטיים שבלידות בית יש יותר תקלות וסיומים "קשים" מאשר בלידות בית חולים וכד'). מבחינתי, אף עמדה של מישהו אחר, גם זו של בן הזוג אינה חשובה יותר מזאת שלי ואם זה כך, ואני "חייבת לידת בית" והוא "מתנגד בתוקף" על שנינו מוטלת חובת ההוכחה. בנוסף אני ממליצה בחום לפרק את ה"מתנגד בכל תוקף" לחלקים מאוד קטנים וברורים שאפשר יהיה להתייחס אליהם בצורה קונקרטית ועניינית. למשל, "מפחד אם יקרה משהו" - ממה בדיוק הוא חושש? שיפרט. האם הוא יכול להתחייב שבבית חולים "לא קורה כלום"? או שהוא יודע שכן יכול לקרות אבל מרגיש שהמענה שבית החולים נותן עשוי להיות טוב יותר? אם כך, אז כדאי לדעת שגם בלידת בית נותנים מענה לבעיות שמתעוררות, לכן המיילד/ת מביא/ה אמצעי חירום (בלון חמצן, כלי תפירה וכד'), לכן צריך לבדוק היטב עם מי בוחרים ללדת (למשל, שיש הכשרה לטיפול במצבי חירום), וצריכים גם לדעת שבהחלט ייתכן שיידרש מעבר לבית חולים ואז חשוב (לדעתי) להיות במרחק סביר מבית חולים, להכין מראש מספרי חירום ולדעת מהי תוכנית הגיבוי. דרך נוספת לשיכוך החששות היא פגישה עם מיילד/ת שאפשר יהיה להעלות מולו את כל ההסתייגויות והחששות וכך לקבל עוד עובדות ונתונים חשובים שעשויים להרגיע. בכל מקרה, שוב זה נכון לגבי עצמי, אני לא מקבלת שאם אני רוצה משהו והצד השני "מתנגד בכל תוקף" אז בגלל זה אני אוותר על הרצון שלי. אם הוא ינמק היטב את ההתנגדות ויצליח לשכנע אותי זה אפשרי כמובן, אבל "סתם" כי הוא לא רוצה זה לא נימוק מבחינתי. כי אני כן רוצה וכאמור, משקל ה"לא" שלו לא עולה מבחינתי על משקל ה"כן" שלי. אבל זה כבר נוגע להשקפה שלי לגבי אופי מערכת היחסים שמתאימה לי ואני מאמינה שזה באמת מאוד סובייקטיבי ואישי ולכל אחת נכון משהו אחר. בכל אופן, שיהיה בהצלחה
ברור לי שבלי התמיכה שלו אני לא אעשה את זה... יש לכן אולי רעיונות? תודה רבה