שלום, חדשה פה

[ytzuk]

שלום, חדשה פה../images/Emo163.gif

איזה יופי של פורום. יש לי בעיה אתמול רבתי עם מר בחור שלי הוא התעצבן אני התעצבנתי הוא עלה למעלה לחדר אני יצאתי החוצה להיפגש עם חברה (שחיכתה לי בחניה כי סימסתי לה שתחכה לי בחניה ושלא תיכנס לארוחת ערב המובטחת) חזרתי הביתה, ישנו מחובקים (כי התעוררתי בבכי מחלום - זה קורה לי כשאני עצובה) הוא קם בבוקר והתארגן אני חיכיתי במיטה הוא נסע לעבודה אני נשארתי עצובה סימסתי לו שיחזור לתת לי חיבוק הוא התקשר ואמר שהוא מפספס את הרכבת והוא לא יכול ירדתי למטבח לשחק עם הגור כלבים שהוא קנה לי הוא נכנס הביתה בהפתעה, ונתן לי חיבוק עלה להביא משהו שהוא כנראה שכח ירד למטבח והתעצבן שהכלב השפריץ מים על הרצפה (אתמול רבנו על נקיון הרצפה... ובסוף הוא שטף ) הוא יצא לעבודה עצבני אני יצאתי לעבודה עצבנית בא לי למות סתם, אני פשוט בדיכאון מזה נורא שונאת לריב איך משלימים? תודה

 

[יעל ארבל]

להשלים...

ברוכה הבאה אלינו, מצב כזה שבעצם כל-כך אופייני להמון בני-זוג - חיים, מתווכחים, רבים לפעמים, מתפייסים, משלימים, וחוזר חלילה. ובעצם האם השאלה היא איך יוצאים מהלופ הזה של ויכוח - כעס - ניתוק - פיוס - חיבור וכו' וכו'? או איך יוצרים את הקירבה מחדש לאחר ניתוק? הרבה פעמים אנחנו מבססים את מערכת היחסים שלנו עם בן-הזוג שלנו על תפיסת העולם של בסדר/לא-בסדר. אם הוא בסדר איתנו, אנחנו בסדר איתו, ויותר מזה - אוהבים אותו. אם הוא עושה דברים שלא בסדר לדעתנו אז הוא הופך באיזשהו אופן לאויב שלנו. ואז קורה הניתוק. ולפעמים אנחנו מסתכלים על עצמנו כעל בסדר או לא-בסדר, ומי בתוך הריב הזה יצא לא-בסדר, ומי כן. כשאנחנו עובדים לפי המודל של תקשורת מקרבת (לא-אלימה) מה שאנחנו מנסים לעשות זה משהו אחר. זה לנסות ולאתר את הצרכים של כל אחד מהצדדים, וקודם כל להבין מה הצורך של כל אחד מכם. למשל, במריבה שתיארתי בהודעה שלך, הצורך של בן-הזוג שלך הוא כנראה בסדר, בשקט בעיניים, אולי יש צרכים נוספים. הצורך שלך הוא בחיבור, בקירבה.. הכל בסימני שאלה כי לא כל-כך פירטת לגבי תוכן המריבה שלכם. ואז אחרי שמוצאים את הצרכים שלכם, לאט לאט אפשר לעבור לדבר על דרכים להשיג אותם, על פתרונות. אבל רק בשלב שני. קודם כל דיבור על צרכים ועל רגשות, לדבר את מה שזה עושה לכל אחד מכם המריבה הזאת, מה אתם מרגישים בקשר לזה. והדיבור על רגשות וצרכים יוצר קירבה, כי הם בדרך-כלל לא מקור לחילוקי דעות. בקיצור - כדי להשלים בתקשורת מקרבת, הייתי יוזמת שיחה עם בן-הזוג, ויושבת ומדברת איתו על מה הרגשתי, ומה שהייתי צריכה באותו רגע של המריבה, ועל מה שחשוב לי כרגע, בשיחה שלנו. אפשר להיעזר בטבלת הצרכים והרגשות בפורום שנמצאת במאמרים. ואם משהו שאמרתי לא היה ברור- אז את ממש מוזמנת לשאול. הרבה הצלחה,

 

[ytzuk]

אז אני קצת אפרט זה מרתק אותי

אתמול אחרי שיום שלם לא התקשרנו אחד לשני, שלחתי לו SMS שאני מתגעגעת., אבל הוא לא ענה לי כי הוא היה עסוק (אני מאמינה לו כי בד"כ זה מה שקורה...) בכל מקרה במהלך לימודי הערב שלי (שקיבלתי באותו יום הערכה מאוד גבוהה) היית חיבת לשתף אותו ודיבתרי עימו בהפסקה. כשחזרתי הביתה הענינים היו יותר רגועים אבל מתוחים, אז אכלנו ארוחת ערב טעימה, ודיברנו קצת. במהלך הדיבורים עדיין האווירה היתה קשה, מותחת, ומעצבנת. אמרתי לו שזה לא הגיוני הקריזות שלו, שהוא יכל להגיד לי מה מפריע לו, והו אאמר לי שזה לא יתכן שהוא חוזר הביתה והבית מטונף. אוקי - אז יש פה 2 דברים 1. ההתפרצויות שלו של כעס שמלוות בפחד שלי 2. אי יכולת הקליטה שלי של מה זה מסודר בעיניו ומה זה מבולגן. הגענו למסקנה שיש פה את הבעיות האלו, וטיפול הוא לא מוכן ללכת (כבר הוא הסכים פעם ללכת ועכשיו כבר לא כי אין כסף) בכל מקרה גם כשדיברנו התעצבנו, פחות מפעם קודמת אבל היתה אווירה לא נעימה, אז בסוף הנקיון של המטבח הוא הלך להשקות את העציצים ואני התעצבנתי שאנחנו לא מצליחים לתקשר, אז הלכתי לישון (לישון עאלק, היית פשוט מתחת לשמיכת פוך וחיכית שעה עד שיבוא אלי למיטה), כשהוא בא הוא חיבק אותי ואמרתי לו שאני עצובה אבל הוא אמר לי שאני לא צריכה להיות עצובה. בכל מקרה ככה הלכנו לישון, והיום קמנו כאילו הסערה עברה... אכלנו ביחד ארוחת בוקר נורמלית כמו תמיד, שיחקנו עם הכלב ביחד, יצאנו ביחד מהבית לעבודה ונתנו נשיקות וגם דיבנרו בטלפון כרגיל, כמו שאמרתי הסערה חלפה ועדיים מאוד מעצבן אותי שזה ככה מה עושים? איך פותרים את בעית האובססיה שלו לנקיון (או שלי לאי ראיה מה נקי ומה מלולכך) ואיך פותרים את הענין של ההתקפי זעם (שכבר המון זמן לא היה לו) ולמה כשאני רבה איתו אני מרגישה כזה כעס ותסכול? המון תודה, אני ממש מעונינת בתשובות כי אני מרגישה שזה מצמיח אותי ד"א טבלאות הרגש - איך משתמשים בהן?