שלום חדשה פה

[lolly87]

שלום חדשה פה

אני קצת לא יודעת מה לעשות, כל הנושא הזה הוא חדש לי, ואני כבר לא יודעת מה לעשות. החלטתי כשהנושא הזה עלה, שלי טוב בבית שחייתי בו כל השנים, בלי קשר למי שגר בבית. לא בחרתי צד ולא בחרתי שום דבר, בחרתי את הבית היחידי שאני מכירה ומרגישה בו בבית. אמא שלי לא מצליחה לקבל את זה או להבין את זה או לכבד את זה. קשה לה שאני לא איתה בבית. אני כבר לא יודעת מה להגיד לה ואיך להסביר לה בשביל שתבין אותי. ובנוסף היא עשתה הרבה מניפולציות, או לפחות אני רואה אותן ככאלה, בשביל שאני אגור איתה בבית. כל זה ואי ההבנה שלה למה שטוב לי, מרחיק אותי ממנה, לא מרגישה שהיא חסרה לי כרגע וטוב לי בלעדיה. אבל לה מאוד קשה בלעדי והיא כל הזמן בוכה בגלל זה. אני אשמח אם מישהו שמכיר את הסיטואציות האלה יוכל לעזור או להציע לי מה לעשות, או איך להסביר את עצמי. תודה מראש, ושבוע טוב

 

[הדסו^ש]

הי, ברוכה הבאה

אני מבינה שאמך עזבה את הבית ואת נשארת בו עם אביך. ברור שאמא שלך עוברת תקופה קשה, אבל את צריכה להחליט - קודם כל עם עצמך, ואחר כך להבהיר גם לה, מה מידת האחריות שלך כלפיה. גם אני לא חושבת שאת צריכה לבטל את הצרכים שלך ולהתעלם ממה שטוב לך ולעבור לגור אצל אמך. אם כבר הסברת לה את מה שכתבת כאן - שלא בחרת צד ופשוט נשארת במקום שבו הכי נוח לך, אני לא חושבת שיש מה לעשות מעבר לזה. התשובה שלי היא שלא תמיד אפשר לגרום לצד השני להבין. כנראה שאמא שלך לא נמצאת היום במקום שבו היא יכולה להבין ולראות את המצב מתוך חשיבה של מה הכי טוב עבורך, אלא רק מה הכי טוב עבורה. יכול להיות שזה ישתנה עם הזמן והיא כן תוכל להבין, ויכול להיות שלא. אני יכולה לספר לך שאמא שלי למשל, לא הגיעה אף פעם לנקודה שבה היא יכלה לראות ולהבין מנקודת מבט של מה הכי טוב בשבילי, הבת שלה - אלא רק מנקודה של מה הכי טוב בישבילה עצמה. ואני חיה עם זה בשלום - היא פשוט כזו ואני לא יכולה לשנות את זה.

 

[lolly87]

היי, תודה לך

אז זהו שאני החלטתי ואני שלמה עם ההחלטה שלי. למה התכוונת שרשמת מידת האחריות שלי כלפיה? אבל איך מתמודדים? איך נמצאים ביחד? איך מדברים? אם כל שיחה היא בוכה לי או נחנקת לי, או אומרת שקשה לה שאני לא איתה בצורות כאלה או אחרות, ולי זה כבד מידי, אני לא רוצה את זה ככה. אבל איך משנים את מערכת היחסים מהנקודה הזו? כשאין הבנה מהצד השני ויש לחצים מהצד השני? כי אני כן רוצה קשר עם אמא שלי, ורוצה שהיא תקבל אותי ואת ההחלטות שלי, גם אם הן לא נראות לה.

 

[אודאון]

מערכות יחסים

אני אנסה לעזור ממה שאני למדתי על מערכות יחסים וזו כמובן רק דעתי תרשי לי להשתמש ממש במשפטים שלך משום שהם האירו לי את התשובות אבל איך משנים את מערכת היחסים מהנקודה הזו? מערכות יחסים באופן כללי משתנות כל הזמן, ממש כמו גוף חיי ואם הן לא משתנות הן בדרך כלל גוססות ומתות. ככה זה. עכשיו צריך להחליט איך את רוצה להשפיע על מערכת היחסים שלך עם אמא ותדעי שאת יכולה להשפיע רק על הצד שלך, והתחלה טובה תהייה לקיים את מה שאת דורשת ממנה קודם כל (אני לא מטיף לך, אני מנסה לתת נקודת מבט אז חשוב שתביני את דבריי) כמו שאת מבקשת ממנה לקבל אותך ואת ההחלטות שלך, נסי לקבל גם את את הכאב הזה שלה, נסי להכיל אותו. מהניסיון שלי כשעושים את זה בדרך כלל הצד השני במערכת היחסים מגיב בהתאמה אבל... זה לא מחוייב המציאות וממילא את לא מנסה לעשות מניפולציות לאימך כדי שתשתנה אם הבנתי אותך נכון אבל רע לא יבוא מזה שתכילי אותה ואת הכאב שלה. עיצה לא קלה אני יודע. כשאין הבנה מהצד השני ויש לחצים מהצד השני? שוב כפי שכתבתי אין אפשרות וממילא את לא רוצה להפעיל את אמא שלך. את ההבנה שלה תשאירי לה. כך גם אל תתני לה להפעיל אותך. הכי ברוך שניתן אבל במילים הכי פשוטות הסבירי את עצמך, אני קראתי את הודעתך ומאוד הזדהתי והבנתי את הצורך שלך כך שאין סיבה שהיא לא תבין אותך. האם היא מיד תקבל את זה? לפי התאור שלך נדמה לי שלא אבל את עדיין חייבת לדעתי להיות ברורה. תגידי לה את זה ממש ככה במילים שלך: "כי אני כן רוצה קשר עם אמא שלי, ורוצה שהיא תקבל אותי ואת ההחלטות שלי, גם אם הן לא נראות לה." מקווה שעזרתי ולא הכבדתי בכל מקרה נפלא שאת "פורקת" את זה פה

 

[lolly87]

תודה לך

אני יודעת שמערכות יחסים משתנות כל הזמן, ועם הזמן, ואנשים משתנים, אז מערכת היחסים לא יכולה להישאר אותו דבר, אבל מה עושים כדי למנוע לצורך העניין ממערכת יחסים לגסוס ולמות? אני מנסה להבין אותה ולשים את עצמי במקומה, אבל אם אני אשים את עצמי במקומה, הדרך היחידה היא להשתפר על עצמי וזה משהו שאני לא רוצה לעשות. אני מבינה את הכאב שלה, אני לא מכילה אותו, כי יש לי את הכאב שלי, לקחת את הכאב שלה אני אשקע בדיכאון נראה לי. אין סיבה שהיא לא תבין, אבל היא לא מבינה, היא חושבת שבחרתי צד וכמה שאני אומרת שלא, היא נשארת שם. אתה לא הכבדת, אבל שיחות איתה מכבידות בגלל זה אני "פורקת" פה, כי יש פה אנשים שמכירים את הסיטואציה בצורות כאלה ואחרות ויכולים להציע הצעות כמוך, תודה לך.

 

[הדסו^ש]

אוף, שלחתי לך תגובה אתמול ורק עכשיו ראיתי שזה

כנראה בכלל לא נשלח לי

בכל אופן, במושג "אחריות" השתמשתי לא כדי לומר שאת לא מספיק אחראית כלפי אמך, אלא להפך - שאת פשוט לא יכולה לקחת על עצמך את האחריות לאושרה ולכך שיהיה לה טוב. אני לא חושבת שמערכת היחסים ביניכן תגסוס ותמות, אלא שבמשך הזמן היא תשלים עם המצב ותקבל את בחירתך. כדי להכניס אותה קצת לפרופורציה, את יכולה לומר לה שגם אם היית עוברת היום לגור איתה - סביר להניח שבשנים הקרובות היית עוזבת את הבית ועוברת לגור לבד (או עם שותפים, או עם בן זוג... הבנת את הכוונה). אז כמה שהאמירה נשמעת שחוקה - פשוט תני לזה זמן.

 

[lolly87]

היי חמודה

לא נורא, קורה. אממ כרגע היא גוססת, בגלל זה אני אומרת את זה, אני לא יכולה להיות איתה לבד, כי זה כבד לי, היא בוכה או מעלה את כל הנושא הזה, ומה אפשר לעשות, אבל אני לא רוצה לעשות כלום, כי לי בסדר ככה מבחינת מגורים, לא מבחינת מערכת היחסים כמובן. זה בדיוק מה שאני חושבת עליו, שהיא צריכה ללמוד לשחרר, כי אני אעבור בשלב כלשהו לגור עם שותפים\לבד\בן זוג וגם אחותי, וגם היא וגם אבא לצורך העניין ישארו לבד. היא צריכה להבין שבשלב כלשהו "הזוגלים" עוזבים את הקן, כמו בשיר המוכר. שוב המון תודה לך, זה עוזר באמת.

 

[שיקופיקו]

אורח לננושנייה...

משפט הקסם: "אמא יקרה לי, מה שמתאים לי, מתאים גם לך..." ואמך יכולה מרגע זה, לבחור - או לקבל...

או לקבל...

 

[lolly87]

הבעיה

שהיא לא מבינה את זה או מקבלת את זה.