שלום חדשה פה..

[א י ז ד ו ר ה]

שלום חדשה פה..

אהלן,
שמחה שיש את הפורום החשוב הזה..
אז הסיפור שלי..

אני בת 39, רווקה ללא ילדים,
הכרתי לפני חודשיים גבר (מקסים) בהליכי גירושין עם שני ילדים בגיל העשרה.
אמא שלהם עזבה את הבית לפני שנה לעיר אחרת והוא מגדל את הילדים.
בהתחלה חשבתי שיהיה נכון לדחות את ההכרות שלי עם הילדים עד שנהיה בטוחים בקשר,
אבל בגלל שהם איתו אז הוא לא יכול להשאיר אותם לבד ולהגיע אלי,
ובשלב הזה הם גם לא נוסעים לאמא שלהם לסופי שבוע, מסיבות טכניות.
אז כדי שנוכל להיפגש אני מגיעה אליהם. או שהוא מגיע אלי לשעתיים-שלוש וחוזר הביתה הוא גר מרחק שעה וחצי נסיעה ממני אז בד"כ אני גם נשארת לישון אצלו בערך פעם בשבוע..
הילדים מקסימים ומקבלים אותי יפה וגם אני מאד מחבבת אותם.
ובכלל , אני אוהבת ילדים ועבדתי הרבה שנים בחינוך.
אבל ברור שיש להם שאלות ודברים לא מובנים...מי אני, מאיפה נחתתי עליהם בכלל...מה אני רוצה מאבא שלהם..

היות ואני עצמי בת להורים גרושים ואבי נישא שנית, אני יודעת איך זה שאבא מביא אישה חדשה הביתה, ולכן אני מנסה להיות מאד זהירה ורגישה,
וגם בן זוגי. ולשדר להם הרבה רוגע ואמפתיה
העיניין הוא שפתאום שמתי לב שכל דבר אנחנו נזהרים יותר מדי במה נכון לעשות ומה לא, איך להגדיר להם את הקשר שהוא רק חודשיים, ואנחנו לא "זוג",
אנחנו כמובן לא רוצים שהם יפגעו, אבל גם ללכת על ביצים כל הזמן זה לא נעים...
מאז הפרידה שלו אני הקשר הראשון שהוא מביא הביתה וגם לו זה חדש.
נראה לי שהוא רציני בקשר אלי כי השבוע הוא הזמין אותי לאירוע סיום שנה של אחד הילדים.

בקיצור,
מה עושים?
איך מסבירים לילדים?
איך משתלבים בפאזל הזה של אבא ושני בנים...?

 

[מ י ר י 2 2]

סיפור כואב

כואב על הילדים האלה, שאיבדו קשר עם אמא שלהם, וכואב גם עליה שאיבדה את הקשר הזה. לא יודעת איך זה נראה כלפי חוץ, אבל מבפנים אין לי ספק שהם נמצאים במצב מאוד לא פשוט.

ומצד שני, אתם נמצאים בשלב הראשוני לגמרי של הקשר שלכם, אין לכם שום דרך לדעת עדיין איך ולאן זה יתפתח. אהבה זה עדין ומורכב, ולא כל שכן כשיש בתמונה ילדים גדולים. ואתם רוצים את האפשרות לטפח את הניצן הזה שרק נבט, וזה מובן לגמרי. ולא רק זה - יש משהו מאוד פרטי, אישי ואינטימי ביצירת זוגיות, בשלב שעוד לא מכירים אחד את השני כל כך טוב, ואני בטוחה שלהיות חשופים לעיני הילדים בשלב הזה, גורם לעיתים למבוכה.

והרצון שלהם להבין מה קורה גם הוא לגמרי מובן, הם אחרי טלטלה כזו גדולה, ובאופן טבעי כנראה מחפשים וודאות.

לדעתי, ראשית, אם הילדים עדיין לא מלווים בטיפול מקצועי, זה נראה לי ממש קריטי. ליווי כזה יכול גם לעזור לכם עם השאלות החשובות שאת מעלה.

באופן אינסטנקטיבי, מה שלדעתי כדאי לכם לעשות:
ראשית, לעשות את המקסימום האפשרי במסגרת המציאות המורכבת הזו, לנהל את התהוות הקשר שלכם שלא לעיני הילדים. ברור לי שזה הרבה יותר קשה מבדרך כלל, אבל להשתדל ככל הניתן. ובמיוחד, מצד אחד להתנהג בנעימות עם הילדים, ומצד שני להזהר מלהכנס למקום משמעותי בחייהם כרגע. אני אסביר - כשנוצרת זוגיות כזו, ויש רצון לעזור ולתמוך, את יכולה למצוא את עצמך די מהר ממלאת תפקידים שונים בחיי הילדים (מסיעה, מכינה אוכל, מכבסת וכו'). עדיף בעיני להמנע מזה בהתחלה.
שנית, הייתי אומרת לילדים את האמת - שאתם בתחילתו של קשר זוגי, שכרגע טוב לכם ביחד, אבל אתם יודעים שרק אחרי תקופת זמן יותר משמעותית תוכלו לראות האם הקשר הזה הופך להיות רציני. שתיאורטית הייתם מעדיפים לבסס את הקשר לפני שהיית פוגשת אותם, אבל מעשית הם יודעים שזה לא אפשרי.
שלישית, אני חושבת שהוא צריך לפתוח ערוץ תקשורת בנושא הזה עם הילדים. לאפשר להם לבטא את החששות והמצוקות שלהם. להקשיב באמת. וגם אם לא תמיד הוא יוכל להענות לבקשות המפורשות, לנסות להבין מה הצרכים שמאחורי הבקשות ולחפש דרכים אחרות לענות עליהם.

המון בהצלחה

 

[איל85]

בהצלחה

שלום רב
ראשית מבקש לאחל לכם בהצלחה בקשר, זה לא ברור מאליו ולא פשוט.

שנית, כאדם שחי בפרק- ב' ועובד בתחום מבקש להציע בדומה לקודמת לי, כי לא תמהרו.

חודשיים זה עדיין חדש, ולך יש השיבות שלך מדוע לא נישאת עד היום ובן זוגך, רק מתחיל

לצאת מהטראומה של הפרידה. עם זאת חשוב מאוד לשים הדברים במקומם וביושר, והכוונה אליכם,

אבל במיוחד לילדים. ילדים בכלל, וילדים בגיל העשרה בפרט, עסוקים בהרבה חששות שלהם הקשורות

להתפתחות וגדילה, וזה כשיש בית רגיל, חם ועוטף. ילדי בן זוגך חוו טראומה קשה, עדיין חווים,

ולא ברור מה ואלה סרטים בנו ובונים לעצמם בראש, מכאן, כי חשוב שתדברו על הדברים, בצורה

עניינית, שקולה, ללא כניסה לפרטי פרטים, והכי חשוב, וזה במיוחד לבן זוגך, לאפשר להם לשאול שאלות,

לא רק בשיחה, בכלל. ככל שישאלו, יתעניינו, יציעו, כך זה אומר שהם משחררים ולא צוברים בפנים.

לגבי שניכם, קחו את זה בזהירות, אתם מונעים מהרבה מטענים, מחשבות ורגשות, קחו לכם הזמן

להכיר, להתלבט, לריב ולאהוב. לא למהר. בהצלחה.

 

[א י ז ד ו ר ה]

תודה!

חשוב לשמוע גם מילים בונות ותומכות
זה אכן לא פשוט,
אבל אפשרי

אני שמחה שלמרות מה שהם עברו הם עדיין ממשיכים לגור בבית שלהם ובסביבה שלהם ויש להם אבא משכמו ומעלה שלוקח את האחריות המלאה.
ואין ספק שזה קשה לו לבד והוא זקוק לזוגיות תומכת.

 

[זהב טה ו ר]

חשוב...

ובעיקר כשמדובר בפרסום לעסק שלו

 

[א י ז ד ו ר ה]

למה זה כל כך מפריע לך

שאנשים מנסים להתפרנס?
הוא לא גנב ולא שיקר אלא כותב במפורש בחתימה,

חצי מהכותבים בתפוז מפרסמים את עצמם. זה לגיטימי בעייני
כל שכן מנהלי פורומים שעשו קומבינה עם תפוז
ואני יודעת את זה כי בעצמי ניהלתי פה פורומים בעבר..

במיוחד אדם שגם יכול לעזור לאנשים.

זה לא שהוא מוכר פה נדל"ן.

 

[זהב טה ו ר]

אז ככה...

לו היה כותב פה באופן קבוע, באמת במטרה לתרום, גם בלי החתימה, ניחא.
לו היה פונה אל המנהלת ומציע לתרום לפורום כ"מומחה", גם ניחא.
אבל אין לי סבלנות לאנשים שנכנסים לפה רק במטרה לקדם את עצמם. אנחנו פורום יחסית קטן ואינטימי, ואין פה מקום לאנשים שרוצים "לעשות קופה" על חשבון אנשים שנמצאים במצוקה אמיתית.

אייל - רוצה לתרום לפורום? תוריד את החתימה שלך ותתחיל לכתוב פה כאחד האדם.

 

[א י ז ד ו ר ה]

תתפלאי

אני קיבלתי מאיל יעוץ חינם אין כסף מתוך תחושת שליחות אמיתית.
"תוריד את החתימה שלך"

זו כבר ממש צרות עין.

 

[זהב טה ו ר]

ובכל זאת

זכותי לחשוב שזה קצת מסריח.
אולי כשר, אבל מסריח.

 

[זהב טה ו ר]

המהירות הבלתי-נסבלת של הבודדים..

ושוב אני מלינה על אנשים שעושים צעדים מהירים מדי מבלי לחשוב על איך שזה משפיע על הילדים...
הייתי במקום דומה.
בן זוגי היה טרי טרי, אב ל-3 מתבגרים, אחד אצלו 24/7, האחרים במשותפת.
אני ותיקה יותר בשוק, עם 2 מתבגרים שאצלי 24/7.
שעה נסיעה בינינו.
למרות זאת, לקח כחצי שנה עד שנשאר לישון אצלי, בערך במקביל שסיפר לילדיו שהוא בקשר רציני. לקח עוד קצת זמן עד שפגשתי את ילדיו, כ"א עפ"י המוכנות והענין שלו.
וכן - עד אז גנבנו לנו שעות. בעיקר ימי שישי בבוקר כשהילדים בבית הספר. וגם פגישות ארוכות ארוכות בלילות חמישי - כי אפשר להשאיר בני עשרה לבד לכמה שעות בלילה.

למה?
כי הילדים שלי בקשו שלא להכיר אף גבר שאצא איתו, אלא אם ברור לי מעל לכל ספק שמדובר בקשר רציני לטווח ארוך.
כי לילדים שלו לקח זמן להפנים שההורים באמת לא יחזרו עוד להיות ביחד, וזאת למרות שהפרידה היתה קשה ומלוכלכת, ולמרות העובדה שהם בגיל ההתבגרות. לקח להם זמן להתאבל על החיים שכבר לא יהיו להם, כי תמיד הם החזיקו תקוות, למרות המצב הרעוע של הקשר בין ההורים. לקח להם זמן להפנים ולקבל שאבא המשיך הלאה, למרות שאמא כבר מזמן הביאה את בן הזוג החדש (המאהב לשעבר) הביתה.

רצתם מהר מדי, עכשיו קשה להחזיר את הגלגל אחורה.
ובכל זאת - את העבודה העיקרית חייב לעשות בן זוגך.
הוא חייב לשבת עם הילדים, לפתוח את הנושא, לאפשר להם לשאול את השאלות ולתת להם את התשובות. הוא גם חייב להקשיב לצרכים שלהם ולבקשות שלהם, ואם אתם תצטרכו להתגמש קצת במפגשים שלכם בתקופה הקרובה - סה לה וי.

במצבים כאלה, שבו אחד ההורים נעדר, לפעמים יש רצון מצד המבוגרים להשלים לילדים את החסר. למרות כל מה שהילדים הללו עברו מצד אמא שלהם, שניכם צריכים להיזהר שלא לנסות ולהכניס אותך למקום של האמא החדשה, וגם לא להכנס לקטע של "חוויה מתקנת עבור הילדים".

וכמובן, העצה הרגילה שנהוג לתת פה - מאד רצוי שבן זוגך יתייעץ עם איש מקצוע לגבי ילדיו, וילמד כיצד להעביר להם מסרים לגבי הזוגיות החדשה שלו (פפפשששש... הרבה זמן לא נמצא פה האיש שלקח לו את המשפט הזה בתור מנטרה...)

בהצלחה!

 

[א י ז ד ו ר ה]

להגיד שלא חשבנו על הילדים זה לא פייר

כפי שציינתי
דווקא כמי שעברה את זה בילדות אני מבינה מה מרגישים הילדים. מאד. ואני מאד מתבוננת ורגישה לכל תגובה הכי קטנה שלהם.

אבל לא תמיד הדברים יכולים להיעשות בצורה אידיאלית וגם אין דבר כזה לפי הספר.
לנו מאד ברור למרות הזמן הקצר שאנחנו בכוונות רציניות בקשר הזה

ואני מאד רציתי לראות איך מתנהלים שם החיים כדי לראות אם אני בכלל רואה את עצמי משתלבת במשפחה הזו היות והילדים אצלו.

ואל תשווי את המקרה שלך למקרה שלי. זה אחרת כשאמא מביאה בן זוג וזה אחרת כשאבא מביא בת זוג. למה ? ככה.
ומה שהילדים שלך ביקשו ממך לא חל על כל השאר..הילדים שלו לא ביקשו ממנו כלום
והוא הסביר להם שגם אבא צריך חברה.

במיוחד כשהילדים חיים אצלו 24/7 כולל כל הסופי שבוע וכדי לפרנס אותם הוא גם עובד 7 ימים בשבוע אז בכלל אין לנו זמן להיפגש.
כולם שם מקבלים ייעוץ קבוע,
אני לא האמא החדשה, אבל כן, אני דמות חדשה בבית, בת הזוג של אבא, נכון, לא אמא, אבל הנה, לאירוע סוף שנה אמא לא הלכה ואני כן. ובכיף גדול.

האמת, גם אני מרגישה שרצנו קצת מהר מדי

אבל כן אפשר להחזיר את הגלגל אחורה ואני חושבת שאת המפגשים הבאים שלנו נעשה מחוץ לבית שלו ובלי הילדים.

 

[זהב טה ו ר]

לא מתווכחת איתך

אם את באה בגישה של לשים את הצרכים של הילדים אחרי הצרכים של האבא ושלך...
(ושימי לב שלא אמרתי שלאבא לא מגיעה זוגיות - אלא רק שצריך להיות יותר רגישים לצרכי הילדים, גם אם הם לא יודעים לבטא אותם.. אגב, גם הילדים של בן זוגי לא ביקשו ממנו דבר בנושא הזה, מכיוון שהם היו עוד עסוקים בעיבוד הגרושין ולא עלה בדעתם בכלל להתייחס לצרכי הזוגיות של אבא בשלב כ"כ מוקדם)

אבל היי - כל אחד ומה שמתאים לו. אולי יבואו אחרות ויחבקו אותך.

 

[רפסודיה]

השאלה הגדולה היא מה נמצא במוקד

מוקד תשומת הלב שלך ובעיקר של אבא שלהם.
האם אלה צורכי הילדים, או שאלה הצרכים שלו כגבר (הסביר להם שגם לאבא מגיע...)
לדעתי מהירות הבזק שלכם לא בריאה, לא לכם ובעיקר ולא לילדים. ציינת שאת בת להורים גרושים ולכן את מבינה מה עובר על הילדים אך את מתעלמת מכך שאמא שלהם נטשה אותם. לא רק שהבית שלהם התפרק והם צריכים להסתגל לכך שהחיים שלהם התהפכו לחלוטין אלא יש כאן מציאות קשה שאמא שלהם נטשה אותם. כעת הם גם צריכים ל"הבין" שלאבא שלהם מגיע בת זוג. מה עוד תבקשו מהם בפרק זמן כה קצר?

 

[א י ז ד ו ר ה]

בואו נעשה סדר בבלגאן

האמא עזבה לפני שנה, וכבר לפני זה היו דיבורים על פרידה.

זה די הרבה זמן.

הם בקשר איתה, ורואים אותה, אם כי לא באופן מסודר כי עוד אין הסכם גירושין.
אני ממש לא מתעלמת ממה שקרה להם,

הבית לא התפרק לחלוטין. הם נשארו בבית שלהם עם אבא שלהם. לא עברו דירה, לא שינו סביבה ובית ספר, הכל נשאר אותו דבר.
ועברה כבר שנה.

והם לא חיים בוואקום. גם דוד שלהם התגרש ויש לו חברה חדשה אז הם מכירים את המצב הזה

נכון, המהירות לא טובה, את זה אני כבר הבנתי. לכן אני פה...

חוץ מזה מאד מורגש המחסור בנגיעה נשית בבית ומהשיחות איתם נראה לי שמאד נעים להם שאני איתם, למרות השאלות והתהיות. לא כל דבר צריך להפוך לשלילי.

לכולם יש צרכים, לי, לאבא שלהם, וגם להם. כשאבא שלהם מקבל כתף תמיכה ואהבה גם הם מרוויחים מזה,
כשהם מקבלים עוד דמות בוגרת ותומכת, גם הם מרוויחים מזה,
הבן הצעיר שמח לצאת איתי לסיבוב עם הכלב בזמן שאבא מכין ארוחת ערב. זה רע?
אין מה לעשות, זה שינוי שקשה לכולם, והאמת, גם לי.
אבל זה התחלה של פרק ב וכל ההתחלות קשות. אני לא רואה דרך לעשות את זה קל
מצד שני
זה לא שאני איזו מפלצת עם שלושה ראשים

או שהבאתי להם עוד ילדים הביתה שמסבכים את כל המצב עוד יותר...

 

[סולמותוחבלים]

אלוהים אדירים !!!!!

איך את בכלל שמה עמך כמבינה מה קורה לילדים האלו ? האם היותך ילדת גירושין עושה אותך בת סמכא ???
האם אין שם מבוגר אחד שמסוגל להבין שהילדים לא חווים חווית גירושין אלא חווית נטישה !!!!!! מה זה משנה כמה זמן עבר - אמא שלהם קמה ועזבה, עברה למקום אחר !!!!! וילדים בגיל הזה מבינים מהר מאש היא עשתה כך בגלל "שהיו לה צרכים"....
ועכשיו, עכשיו גם לאבא "יש צרכים" וגם לאשה החדשה "יש צרכים" ?
וולק, תתאפסו ותרשתו את הצרכים שלכם במקום אחר. אתם מבוגרים, יש לכם את האמצעים ואת השליטה בסיטואציה - להם אין ברירה - זה המקום שבו הם מניחים את הראש !!!!
סליחה שאני בוטה ולא עדין כפי שזהב טענה שאני תמיד - אבל כל הסימנים מעידים שאינם מבינים (את והוא) מה קורה סביבכם באמת !!!!

 

[א י ז ד ו ר ה]

אז מה את מציעה חוץ מביקורת והטפת מוסר??

שהם יישארו ככה?

שאבא שלהם יישאר לבד?

שהוא יבריז מהעבודה כדי להיפגש איתי?

שהם יישארו לבד בבית כשהוא נפגש איתי? ואז גם אמא וגם אבא עוזבים אותם?

או שפשוט אני והוא ננהל את הקשר שלנו בטלפון ולא ניפגש בכלל?

נכון, אמא שלהם עזבה את הבית. היא עדיין בקשר, היא חלק מהחיים שלהם, היא לא נעלמה וניתקה קשר.

אבא שלהם מאד קשוב להם ומשוחח איתם כל הזמן בצורה פתוחה,
צרכים של אבא זה חלק מהחיים, כן, מה לעשות,

מה לדעתך אנחנו לא מבינים?
האירי את עיניינו?
מה קורה סביבנו?
קשה לילדים? ברור שקשה להם, מה לעשות?
להחזיר בכח את האמא הביתה?
הם בעצמם לא רוצים שהיא תחזור.
הם בעצמם אומרים שמה שטוב לאבא טוב להם ואני בעצמי שמעתי אותם אומרים את זה,

אני אומרת שכילדת גירושין אני יכולה להבין יותר טוב ממי שלא חווה גירושים. לא אומרת שאני יכולה להיות בתוך הראש שלהם,
אבל גם את לא,
כי אני לפחות מכירה אותם. קצת אמנם, אבל מכירה.

 

[א י ז ד ו ר ה]

(אתה)

 

[סולמותוחבלים]

וזה מראה בדיוק מה אתם לא מבינים

זה שהאמא בקשר לא אומר כלום לגבי חווית הנטישה שהם חוו. עובדתית, היא עזבה למקום אחר והם לא היו מספיק חשובים לה כדי להישאר קרוב. אם תצליחי להבין את זה (אני לא מזלזל - זה לא פשוט להבין ילדים ומתבגרים) אנחנו נתקדם.
עכשיו נשאר רק אבא - אז ברור שמה שטוב לו טוב לנו ! לא רוצים עוד חווית נטישה !!!! כן, וזה יקרה אפילו אם מה שטוב לאבא לא טוב לנו ......
ואם את חושבת שזו סתם ביקורת יבושם לך. למעשה זו צעקת התעוררות לשניכם - לכו דחוף לפסיכולוג ילדים ונוער, תארו לו מה הילדים אומרים, כיצד הם מתנהגים - תארו לו את ה- raw data ולא את הפירוש לכם ותלמדו מה קורה בעולם הרגשי של הילדים ....
האם את מסוגלת לדמיין באילו חששות חיים הילדים - מה לא בסדר בי שאמא ויתרה עלי? מה יהיה עכשיו -החדשה ממקום אחר - אולי נצטרך לעבור ולהתנתק מהחברים שלנו? אולי אבא גם יעדיף אותה עלינו?

קפיש ? קדימה - לא להניח שמבינים אותם - ללכת וללמוד להבין אותם !
ועד אז - תעשי לי טובה - אתם יכולים למצוא זמן ומקום - זה התפקיד שלכם בתור המבוגרים באירוע .....

 

[א י ז ד ו ר ה]

כי יצאת מתוך נקודת הנחה שהדברים האלה לא עלו

וכן
נתת הטחת ביקורת בלי שום דבר שיכול לתרום.

ברור שהם חוו נטישה. אז מה? נגמרו החיים? הנה, פתאום באה מישהי שאוהבת אותם ואכפת לה ובאה ומבלה איתם ומפרגנת!!

ברור שאני מכירה את החששות האלה.

מה לא בסדר בי זה חשש שגם ילדים למשפחות שלמות חווים כשההורים כל הזמן יורדים ומבקרים אותם (שים לב בעצמך כמה אתה מבקר..)

נתקלתי בהם גם בתור מחנכת לילדים ובעוד הרבה מקרים,
אמנם אין לי ילדים אבל אני 12 שנה עובדת עם ילדים
ולהגיד לך מה?
גם לילדים במשפחות רגילות יש חששות ופחדים.
ברור להם שהם לא עוברים לשום מקום,

פסיכולוג נוער- כבר מזמן אבא שלהם הולך לייעוץ וגם הבן הצעיר, הכל נעשה עם מחשבה, ונכון, יש ותמיד יהיו טעויות.

יותר מזה,
אבא שלי הכיר לי את אשתו רק אחרי שהם החליטו להתחתן ולי לא היה שום מילה בעיניין. זה יותר טוב? לא . זה חרא.

איך הם מתנהגים?
בבקשה
הילד חזר מטיול
זרק את התיק ורץ אלי להראות לי תמונות בפלאפון מהטיול. זה לא נראה לי סימן כל כך רע...

וכמו שאמרתי,
אכן עושה לכולם טובה והחלטתי לעשות צעד אחורה ולהיפגש איתו בהתחלה בלי הילדים.

 

[מ י ר י 2 2]

אני רוצה לנסות להאיר משהו

מנסיוני (אמנם עם ילדים קטנים יותר), ילדים נוקטים באחת משתי גישות - או שהם לגמרי דוחים את האשה החדשה, או שהם מאוד מהר מנסים "לאמץ" אותה (שזה מה שאת חווה). 2 הגישות האלה באות מאותו המקום - מהנסיון שלהם ליצור לעצמם וודאות בחיים.
את אומרת "פתאום באה מישהי שאוהבת אותם ואכפת לה", ואני טוענת שאין מצב שאת אוהבת ילדים שהם לא שלך אחרי חודשיים של היכרות. כלומר, אני בטוחה שהם נחמדים בעיניך, שאת מחבבת אותם, אבל אהבה לילדים זה משהו אחר לגמרי. זה להצליח לקבל אותם ולהכיל אותם כשהם מתנהגים בצורה מגעילה, נודניקים, מרעישים בדיוק כשהראש שלך כואב, תובעניים, חסרי גבולות. לא כי הם ילדים לא טובים, אלא כי לכל ילד יש את המקומות האלה.
לאהוב ילדים זה להצליח לשמוע את הסאב טקסט שלהם, וזה לוקח זמן והעמקה של היכרות בדיוק כמו בזוגיות ואפילו יותר.
זה כמו ההבדל בין התאהבות לבין אהבה, זו שמגיעה אחרי שירד ההיי של ההתחלה, ואחרי שהצלחתם לעבור כמה משוכות ביחד וגיליתם שההתמודדות חיזקה ולא פירקה.

לחשוב שכבר עכשיו את אוהבת אותם, והם אוהבים אותך, זה לטפח אצלם ואצלך סוג של אשליה, שהיא בדיוק הקרקע לנפילה שתבוא.
ויכול להיות שבעוד תקופה מסויימת את תגלי שהאהבה הזו באמת הגיעה. בינתיים, בעיני חשוב מאוד להסתכל נכוחה.