שלום, חזרתי מפולין!
שלום זאת פעם ראשונה שאני כותב פה אבל לפני היציאה למסע לפולין קראתי המון את המאמרים ואת ההודעות והתגובות ואני חייב להגיד שהפורום מאוד עזר לי ומצאתי את כל התשובות ולשאלותי והחששות שלי נרגעו. חזרתי מפולין אתמול ב02:00 בבוקר. תקראו עד הסוף!. כשנרשמתי למסע לפולין בכלל לא חשבתי על הטיסה עצמה. אישית אני חייב להגיד שמאוד נהנתי מההכנות ופגישות הלימוד שהיו לאורך השנה הקודמת. כשהתקרב תאריך הטיסה התחילו לעלות לי חששות. חששתי מלהיות בארץ זרה, וחששתי שאפגש עם אנטישמים, חששתי שיהיו לי בעיות עם האוכל... החשש הגדול שהיה לי הוא שאהיה לבד בכלל במסע בפרט ברגעים הקשים ושלא יהיה לי על מי שהתפרק ועם מי לדבר. אך ההכנות מהבית ספר ויותר מכך - הפורום הזה - הרגיע את חששותיי. הטיסה הייתה שבוע שעבר לאחר יום כיפור בשעה 22:00. צמתי ביום כיפור ולכן היה קצת קשה ביום הטיסה. ההתרגשות הייתה כל כך גדולה בתחנת האוטובוס כשחיכינו להסעה לשדה התעופה. ישר שעלינו כולם התחילו לדבר ולשפוך את ההתרגשות שלהם וכך הרגענו את עצמנו. לאחר ארבע שעות של נסיעה ירדנו בשדה תעופה וקיבצו את כולנו יחד. אם יש מקום בתיק גב - קחו כרית טיסות!! זה מאוד יעזור בטיסות וגם באוטובוס. השינוי בדינמיקה בין חברי המשלחת היה עצום. כולנו הפכנו חברים, תמכנו אחד בשני, הכרתי המון אנשים חדשים במחזור שלי שאף פעם אפילו לא דיברתי איתם, וחיזקתי קשרים שכבר היו לי. הקשרים שיצרתי במסע הם מאוד חזקים ואני שומר עליהם קשר באמצעות האינטרנט והפלאפון, המסע מעלה בכמה רמות את החיים החברתיים. ביום הראשון לקחו אותנו לראות בתי קברות ישנים, והיה קשה להתחבר. כבר ביום השני לקחו אותנו לאושוויץ וראינו את המבנים שנשארו עוד עומדים ודמיינו את אלה שנהרסו ע"י הפצצות האמריקאים. ביום באושוויץ המשלחת נכנסה לאווירה הנכונה של רצינות וכבוד והייתה הרגשה של הרבה יותר משמעות. דבר חשוב לאווירה נכונה במשלחת הוא שאסור להתבייש. עשו מה שאתם מרגישים ותנו לאנשים אחרים לנהוג בחופשיות (עד גבול הטעם הטוב) ואל תביכו אנשים שמתהגים לא כמנהגם. אל תתביישו להשתתף בשיחות לילה! זה מאוד חשוב, תגידו מה אתם מרגישים ואל תביכו אחרים כשהם מספרים מה הם מרגישים. אם אתם חוששים להיות לבד, אתם יכולים להוריד אבן מלבכם - אם תפתחו כך תאפשרו לאנשים להכיר אתכם ואתם תכירו אותם. היו רגעים שהיה קשה לכל המשלחת, כמו בבירקנאו, אושוויץ , טרבלינקה ובמיוחד במיידנק אבל תמכנו אחד בשני ממש כמו משפחה, התחבקנו והרגענו אחד את השני. לאחר כל יום קשה כזה המדריכים היו נותנים לנו זמן להיות ביחד ולהרגע ואז קוראים לנו לעלות לאוטובוס. באוטובוס היינו מנגנים, שרים, מפרקים את הכאב ומתאחדים עוד יותר. כל לילה של יום קשה היינו עורכים שיחות לילה עם המורים כדי לדבר על הדברים שראינו- זה מאוד חשוב לעיקול המראות. המורים היו יוצאים מן הכלל, הם באו בלי דיסטנס, השתתפו איתנו בשירים, צחקו איתנו, בכו איתנו ואפילו עשו לנו הפתעה התחפשו לדתיים מסורתיים ורקדו ריקודים דתיים. לא היה מחסור באוכל ובמים אך היו פינוקים רבים אך הסתדרנו בינינו ועשינו החלפות (תעשו לי טובה ותקחו הרבה מנה חמה!!). נתנו לנו להיות בשני שווקים (שעתיים בכל שוק) ובשני קניונים (חצי שעה בכל אחד). מאוד שמחתי שנתנו לנו גם זמן לצחוק ולשמוח ביחד חוץ מהזמן שאנחנו בוכים ומחזקים אחד את השני. שמרנו אחד על השני מפני גנבות וכיוסים ויצרנו רגעים מדהימים. המלונות היו בסדר גמור! היה כל כך כיף להיות במלון עם כמעט כל השכבה (130 חברי משלחת!) השתלטנו על המסדרונות ונגננו ושרנו עד שהמורים התעצבנו ואז עברנו לחדרים. היו לנו 6 שעות לישון בלילה אך לא באמת ישנו את כולן ולא הרגשתי יום למחרת עייף. בלילות היו עושים לנו הצגות- היו לנו שתי הצגות של שחקן שיצא איתנו למשלחת, והצגות מקומיות נוספות שהיו פשוט מדהימות. יצאו איתנו ניצול שואה ואישתו והוא סיפר לנו את הסיפור שלו כשהיה בן 11 באושוויץ (מאז הוא לא חזר לשם). היה מאוד מעניין ומרגש לשמוע את סיפורו ולבסוף הוא אמר לנו שאנחנו נתנו לו את הכח להמשיך בחיים ולהשלים עם הכאב. אם יש רגעים בהם אנשים נשברים, עיזרו להם ואל תביכו אותם. כך תיצרו אווירה נוחה לכל חברי המשלחת וכך תתאחדו (אצלי במשלחת זה קרה). אל תחפשו את המקומות המשמעותיים, עשו את זה אתם משמעותי. אין צורך להתאים עצמכם לחברה - אם תרגישו צורך לבכות אז תבכו, אם לא אז אל תנסו להתחבר בכוח! אנשים מתחברים ומגיבים לתכנים שונה. איכות המסע לא נקבעת לפי כמות או רמת הבכי, אם לא תבכו או תרגישו במסע זה יכול להגיע אליכם בעתיד הקרוב או אפילו כשתהיו הורים כשתראו משהו שיזכיר לכם את מה שראיתם במסע (כמו סרט שואה, או קברים ועוד המון דברים אחרים) ביום האחרון המורים והמדריכים השקיעו ועשו לנו מסיבת סיום וקנו היה הרבה קולה עוגות גלידות ושתייה חמה וסיפרו סיפורים מצחיקים ובדיחות על דברים שקרו במשלחת והיה מדהים. לאחר מכן נסענו לשדה התעופה ולאחר הבדיקות על הטיסה לתל אביב שהייתה מאוד שקטה (כולם ישנו). כשנחתנו הפרידה הייתה קשה, אחרי השבוע המשמעותי הזה עם המשלחת היה קשה לכולם להיפרד אך לבסוף התחלקנו לאוטובוסים ונפרדנו. לכן, אני חייב להגיד שכל מי שיש לו ההזדמנות לטוס לפולין שיבחר לעשות זאת בלי להסס! זוהי חוייה מדהימה של פעם בחיים. תוכלו כמובן לטוס לפולין אך זה יהיה אחרת, זה לא יהיה עם השכבה. המסע לפולין הוא מדהים מבחינה לימודית, מבחינה חברתית ומבחינה חווייתית. המסע הוא מאוד משמעותי לכל יהודי, המסע מלמד אותו על המעשים שנעשו לאחיו ועל הסכנה שבקלות שהדבר יחזור. צאו לפולין!
שלום זאת פעם ראשונה שאני כותב פה אבל לפני היציאה למסע לפולין קראתי המון את המאמרים ואת ההודעות והתגובות ואני חייב להגיד שהפורום מאוד עזר לי ומצאתי את כל התשובות ולשאלותי והחששות שלי נרגעו. חזרתי מפולין אתמול ב02:00 בבוקר. תקראו עד הסוף!. כשנרשמתי למסע לפולין בכלל לא חשבתי על הטיסה עצמה. אישית אני חייב להגיד שמאוד נהנתי מההכנות ופגישות הלימוד שהיו לאורך השנה הקודמת. כשהתקרב תאריך הטיסה התחילו לעלות לי חששות. חששתי מלהיות בארץ זרה, וחששתי שאפגש עם אנטישמים, חששתי שיהיו לי בעיות עם האוכל... החשש הגדול שהיה לי הוא שאהיה לבד בכלל במסע בפרט ברגעים הקשים ושלא יהיה לי על מי שהתפרק ועם מי לדבר. אך ההכנות מהבית ספר ויותר מכך - הפורום הזה - הרגיע את חששותיי. הטיסה הייתה שבוע שעבר לאחר יום כיפור בשעה 22:00. צמתי ביום כיפור ולכן היה קצת קשה ביום הטיסה. ההתרגשות הייתה כל כך גדולה בתחנת האוטובוס כשחיכינו להסעה לשדה התעופה. ישר שעלינו כולם התחילו לדבר ולשפוך את ההתרגשות שלהם וכך הרגענו את עצמנו. לאחר ארבע שעות של נסיעה ירדנו בשדה תעופה וקיבצו את כולנו יחד. אם יש מקום בתיק גב - קחו כרית טיסות!! זה מאוד יעזור בטיסות וגם באוטובוס. השינוי בדינמיקה בין חברי המשלחת היה עצום. כולנו הפכנו חברים, תמכנו אחד בשני, הכרתי המון אנשים חדשים במחזור שלי שאף פעם אפילו לא דיברתי איתם, וחיזקתי קשרים שכבר היו לי. הקשרים שיצרתי במסע הם מאוד חזקים ואני שומר עליהם קשר באמצעות האינטרנט והפלאפון, המסע מעלה בכמה רמות את החיים החברתיים. ביום הראשון לקחו אותנו לראות בתי קברות ישנים, והיה קשה להתחבר. כבר ביום השני לקחו אותנו לאושוויץ וראינו את המבנים שנשארו עוד עומדים ודמיינו את אלה שנהרסו ע"י הפצצות האמריקאים. ביום באושוויץ המשלחת נכנסה לאווירה הנכונה של רצינות וכבוד והייתה הרגשה של הרבה יותר משמעות. דבר חשוב לאווירה נכונה במשלחת הוא שאסור להתבייש. עשו מה שאתם מרגישים ותנו לאנשים אחרים לנהוג בחופשיות (עד גבול הטעם הטוב) ואל תביכו אנשים שמתהגים לא כמנהגם. אל תתביישו להשתתף בשיחות לילה! זה מאוד חשוב, תגידו מה אתם מרגישים ואל תביכו אחרים כשהם מספרים מה הם מרגישים. אם אתם חוששים להיות לבד, אתם יכולים להוריד אבן מלבכם - אם תפתחו כך תאפשרו לאנשים להכיר אתכם ואתם תכירו אותם. היו רגעים שהיה קשה לכל המשלחת, כמו בבירקנאו, אושוויץ , טרבלינקה ובמיוחד במיידנק אבל תמכנו אחד בשני ממש כמו משפחה, התחבקנו והרגענו אחד את השני. לאחר כל יום קשה כזה המדריכים היו נותנים לנו זמן להיות ביחד ולהרגע ואז קוראים לנו לעלות לאוטובוס. באוטובוס היינו מנגנים, שרים, מפרקים את הכאב ומתאחדים עוד יותר. כל לילה של יום קשה היינו עורכים שיחות לילה עם המורים כדי לדבר על הדברים שראינו- זה מאוד חשוב לעיקול המראות. המורים היו יוצאים מן הכלל, הם באו בלי דיסטנס, השתתפו איתנו בשירים, צחקו איתנו, בכו איתנו ואפילו עשו לנו הפתעה התחפשו לדתיים מסורתיים ורקדו ריקודים דתיים. לא היה מחסור באוכל ובמים אך היו פינוקים רבים אך הסתדרנו בינינו ועשינו החלפות (תעשו לי טובה ותקחו הרבה מנה חמה!!). נתנו לנו להיות בשני שווקים (שעתיים בכל שוק) ובשני קניונים (חצי שעה בכל אחד). מאוד שמחתי שנתנו לנו גם זמן לצחוק ולשמוח ביחד חוץ מהזמן שאנחנו בוכים ומחזקים אחד את השני. שמרנו אחד על השני מפני גנבות וכיוסים ויצרנו רגעים מדהימים. המלונות היו בסדר גמור! היה כל כך כיף להיות במלון עם כמעט כל השכבה (130 חברי משלחת!) השתלטנו על המסדרונות ונגננו ושרנו עד שהמורים התעצבנו ואז עברנו לחדרים. היו לנו 6 שעות לישון בלילה אך לא באמת ישנו את כולן ולא הרגשתי יום למחרת עייף. בלילות היו עושים לנו הצגות- היו לנו שתי הצגות של שחקן שיצא איתנו למשלחת, והצגות מקומיות נוספות שהיו פשוט מדהימות. יצאו איתנו ניצול שואה ואישתו והוא סיפר לנו את הסיפור שלו כשהיה בן 11 באושוויץ (מאז הוא לא חזר לשם). היה מאוד מעניין ומרגש לשמוע את סיפורו ולבסוף הוא אמר לנו שאנחנו נתנו לו את הכח להמשיך בחיים ולהשלים עם הכאב. אם יש רגעים בהם אנשים נשברים, עיזרו להם ואל תביכו אותם. כך תיצרו אווירה נוחה לכל חברי המשלחת וכך תתאחדו (אצלי במשלחת זה קרה). אל תחפשו את המקומות המשמעותיים, עשו את זה אתם משמעותי. אין צורך להתאים עצמכם לחברה - אם תרגישו צורך לבכות אז תבכו, אם לא אז אל תנסו להתחבר בכוח! אנשים מתחברים ומגיבים לתכנים שונה. איכות המסע לא נקבעת לפי כמות או רמת הבכי, אם לא תבכו או תרגישו במסע זה יכול להגיע אליכם בעתיד הקרוב או אפילו כשתהיו הורים כשתראו משהו שיזכיר לכם את מה שראיתם במסע (כמו סרט שואה, או קברים ועוד המון דברים אחרים) ביום האחרון המורים והמדריכים השקיעו ועשו לנו מסיבת סיום וקנו היה הרבה קולה עוגות גלידות ושתייה חמה וסיפרו סיפורים מצחיקים ובדיחות על דברים שקרו במשלחת והיה מדהים. לאחר מכן נסענו לשדה התעופה ולאחר הבדיקות על הטיסה לתל אביב שהייתה מאוד שקטה (כולם ישנו). כשנחתנו הפרידה הייתה קשה, אחרי השבוע המשמעותי הזה עם המשלחת היה קשה לכולם להיפרד אך לבסוף התחלקנו לאוטובוסים ונפרדנו. לכן, אני חייב להגיד שכל מי שיש לו ההזדמנות לטוס לפולין שיבחר לעשות זאת בלי להסס! זוהי חוייה מדהימה של פעם בחיים. תוכלו כמובן לטוס לפולין אך זה יהיה אחרת, זה לא יהיה עם השכבה. המסע לפולין הוא מדהים מבחינה לימודית, מבחינה חברתית ומבחינה חווייתית. המסע הוא מאוד משמעותי לכל יהודי, המסע מלמד אותו על המעשים שנעשו לאחיו ועל הסכנה שבקלות שהדבר יחזור. צאו לפולין!
